1. סרטים
  2. כתבות

6 ספרי קומיקס שכדאי לכם לקרוא

פסטיבל הקומיקס והאנימציה שייפתח בשבוע הבא יציע עשרות ספרים, סדנאות וסרטים. מה הכי כדאי לקרוא? פרוייקט מיוחד

פסטיבל האנימציה, קומיקס והקריקטורה השמיני, שיפתח ביום רביעי הקרוב בסינמטק תל אביב, יציע לקהל מאות ארועים: סרטי אנימציה, מפגשים, סדנאות, תערוכות, הרצאות, פעילויות לילדים ויריד קומיקס שכולם משקפים את העשייה הישראלית והבינלאומית בתחום. בתוך השפע המבלבל הזה, קשה להתמקד ולהחליט איזה ספר או פרוייקט מעניין יותר מאחרים. כדי להקל עליכם, הכנו סקירה של ספרי קומיקס בולטים שימכרו במסגרת הפסטיבל. את הבחירה נשאיר לכם. (מערכת עכבר העיר און ליין)

1.

הקומיקס היוקרתי

קשה להגזים בשבחי הספר החדש של רותו מודן, "Exit Wounds", שראה אור בשנה שעברה בהוצאת Drawn & Quarterly ובחודש שעבר אף זכה בפרס אייזנר לרומן הגרפי החדש הטוב ביותר. כעת, לרגל הפסטיבל, יוצאת המהדורה העברית של הספר בהוצאת עם עובד, תחת השם "קרוב רחוק".

העלילה בקצרה: קובי פרנקו, נהג מונית תל אביבי צעיר, מקבל קריאה לאסוף נוסעת שדורשת במפורש לנסוע אך ורק איתו. כשהוא מגיע לאסוף אותה מתברר שמדובר בחיילת גדולת גוף המכונה "ג'ירפה", שמספרת לו שאביו נעלם בפיגוע בחדרה. מכאן לשם השניים יוצאים למסע חיפושים אחר הנעדר, ומגלים עליו ועל עצמם דברים שלא תמיד רצו לדעת, והכל בסגנון האיור הלקוני במתכוון של מודן, האולטרה דמוקרטי, שאינו מבדיל בין גבינה מעופשת, זוג מתנשקים, קרביים במכון הפתולוגי, גינת קקטוסים ועלוות עצים מוריקה.

כפי שכתבנו בכמה מהסקירות האחרות המופיעות להלן, רובם המכריע של הקומיקסים שיוצאים בארץ משתמשים בעלילה כבתירוץ לטבול ידיים במדיום נחשק ובעל תדמית מעודכנת. באופן טבעי, השימוש בעלילות צעצוע ממין זה אפשרי בעיקר בקומיקסים קצרים, באורך סטריפ או עמודים אחדים. לכן, אולי, יוצאים בשנים האחרונות כל כך הרבה מוצרי קומיקס בארץ, ורק אחוז זעיר מהם הוא ספרים באורך מלא. בספרה החדש מצליחה מודן לא רק לחמוק מהמלכודת הזאת, אלא גם לדלג בקלילות על פני מלכודות שבהן נופלים סופרים או קולנוענים בבואם לערבב את הפוליטי עם האישי. (איתמר ב"ז)

2.

הקומיקס הפרוע

כמו אחדים מספריהם הישנים, הספר החדש של קבוצת אקטוס, How to Love, מוצלח אך סובל מאי אחידות תוכנית. הסיפור הראשון, מאת בתיה קולטון, מעלה באוב חוויית נעורים מהאייטיז. במבט ראשון קשה להתחמק מהעובדה שסגנון האיור הנוכחי של קולטון דומה כמעט כשתי טיפות מים לסגנונה המוכר של רותו מודן (מעניין להשוות בין איורי חוף הים של קולטון לאיורי החוף בסיפור של מודן מהספר "הפי אנד", שיצא לפני כשש שנים). אלא שהסיפור של קולטון רגיש ומעניין, ולכן הדמיון בינה ובין חברתה כמעט אינו גורע ממנו.

מודן עצמה מביאה את סיפורו המורכב של מוזיקאי ישראלי כושל שמקבל הזמנה לנגן בשפילד, אנגליה (מקום מושבה הנוכחי של המאיירת), וזוכה למפח נפש. כמו קולטון, גם מירה פרידמן מביאה סיפור נעורים מלפני כמה עשורים, על ילדה ירושלמית שמעיזה לחצות את הגבול הירדני. גם כאן, בניגוד להרבה סיפורים ישנים של אקטוס, העלילה עומדת בפני עצמה ואינה משמשת תירוץ לעטיפתה בקומיקס.

עקב אכילס של הספר הוא העמודים של איציק רנרט, שמציג פסקאות טקסט המתארות את כיבושיו המיניים המגוונים (נשים בגילאים הצעירים, גברים אחר כך) לצד עיצובים ואיורים שלעתים קרובות אינם מוסיפים לטקסט מאומה. נראה שבמקרה זה הרצון להיות מעודכן (וליישר קו עם איזושהי התערטלות עצמית בלוגיסטית) גבר על הצורך להיות קוהרנטי. שימוש דומה אך מוצלח ביחס שבין טקסט לאיור נמצא בעמודים שעליהם חתום דוד פולונסקי, שמאייר בסגנון תחריטים נושנים פיסות מילקוט הכזבים האולטימטיבי _ מעשיות הברון מינכהאוזן. חותם את הספר סיפור קטן וכמעט חסר מילים של ירמי פינקוס _ מעין עדות מינורית ומאוירת להפליא על טיבה של אהבת אמת. (איתמר ב"ז)

3.

הקומיקס האמנותי

בעולם נהוג להצביע על זכייתו של הספר "מאוס" בפוליצר כעל הרגע שבו הותר להתייחס לקומיקס כאל מדיום שגם מבוגרים רשאים לצרוך. כאן בארץ המדיום עודו נאבק בתדמית ילדותית, ולכן עלצו חובבי קומיקס רבים כשתאגיד הספרות המקומי כנרת-זב"מ החליט להשקיע בהוצאת הספר רחב המידות "אל תפני מבטך לאחור" בעריכת שלומי צ'רקה, שבו 50 עיבודים מאוירים לשירים שמוזיקאים ישראלים טרם פירסמו. העובדה כי היוצרים לא קיבלו שכר על עבודתם ודאי סייעה לריכוך לבם של ברוני זב"מ.

אלא שחרף האווירה האופטימית שהשרתה הוצאת הספר, התוצאה הסופית מזכירה יותר מכל ספרים וחוברות של קומיקסאים יוצאי בתי ספר לעיצוב, שמצליחים לייצר דימויים מעניינים, אך נכשלים שוב ושוב בחיבורם לעלילות עם עומק או עניין מינימליים. ספרים ממין זה שמים את הקומיקס בפורגטוריום המתסכל שבין הגבוה והמכובד לנמוך והטראשי, בתת ז'אנר מאוס שכולל בתוכו אלבומים של גילברט וג'ורג', אוגדנים של פרסומות "קלאסיות" וגליונות של "שמנת"; באנגלית קוראים לזה "ספרי שולחנות קפה", שאמורים בראש ובראשונה לקשט את הסלון ולספק אופציה דפדופית לרגעים מביכים או משעממים.

ועם זאת, לא יהיה נכון לומר שהספר הוא כישלון גמור. רוב השירים אמנם אינם מחזיקים ללא המוזיקה שעשויה היתה להתלוות אליהם אילולא הוטמנו במגירה, וחלק ניכר מהמאיירים אכן יצרו איורים דמויי פרסומת (אלון בורודה, אלית אבני-שרון) או סתם חסרי טעם (יובל כספי, אילה טל), אבל יש לא מעט מאיירים כמעט אלמוניים שהנפיקו עמודים מרשימים בכל קנה מידה, ובראשם שירז פומן, יפעה מיטלמן ויערה בוכמן. (איתמר ב"ז)

4.

הקומיקס האלטרנטיבי

לפני שנה הוציא טדי גולדנברג את החוברת "חשיש", שהיתה מעין מסמך סגידה והצהרת אמונים למינרל הפופולרי. השנה החליט האיש להעלות הילוך, והוציא את "מצחיקבה" ו"אלף זונות", שנראות כמו גרסת הקומיקס של התשדיר האמריקאי הידוע "This is your brain on drugs".

אחרי הפסטיבל שעבר, לרגל תחילת לימודיו בבצלאל, עבר גולדנברג להתגורר בירושלים, בבית אחד עם הפנזינאים גיל לביא ("Plan B") ועמית כהן ("MFM"), שם על פי השמועה הם מקיימים אורגיות של קומיקס, סרטי אימה ומשככי תודעה. שתי החוברות החדשות מראות כי גולדנברג דאג לקחת את הטוב משני העולמות: מכהן הוא לקח את החיבה האובססיבית לדם, מין והפרשות, ומלביא את הדמויות הסתומות, הילדים הפעורים והלואו-פיי סוריאליזם שלו. כך קורה שב"אלף זונות" הוא מביא את סיפורו האנטי-מיליטריסטי (!) של הנער עזרא, שתחביבו העיקרי הוא לקפץ על הגבעות ולקיים יחסי מין עם עננים.

בסיפור אחר שתי דמויות חמודות שלקחו אסיד מחפשות עבודה ומגיעות בטעות לחלל ענק שבו פיל שפוך קרביים נתלה על אנקולים, ולצדו נתלו כנ"ל גם כלב, דובי, תמנון, קוף וברווזן (הופעות אורח: כהן, לביא ובועז קדמן). ב"מצחיקבה" המומנטום נשמר, עם דגש על דמויות כושלות מתשדירים לילדים, פואנטות סתומות, זיכרונות משנות התשעים וגילויים מצערים של מין במשפחה.

בניגוד לרובם הכולל של היוצרים שנסקרים כאן, גולדנברג ניחן בשילוב הנדיר בין סגנון רישום ייחודי ולא מנייריסטי, עומק תרבותי והומור שבאמת מצליח להצחיק. השמועה אומרת שמוריו בבצלאל מעריצים אותו, ומאפשרים לו להגיש מה שבא לו. חפשו בדוכנים את הגיליונות הישנים של "החוברת המסריחה הזאת" בהשתתפותו, שעשויים גם הם להימכר בפסטיבל. (ב"ז)

5.

גלעד סליקטר, "השדים של מונגול" (האוזן השלישית)

מונגול, צעיר עם הבעת תמיהה קבועה, מנהל חיים של הסתרה והתחמקות. בהיתקלויותיו בחברים, בבני משפחה ובמכשיר הקלטה הוא עובר דרך הזיות וחלומות ללא גבולות ברורים. שני צבעים בכתמים גסים ובקווים מעטים מספיקים לסליקטר בספר נטול החלונות הזה, שבחמשת חלקיו מוצגות האובססיות וההזיות של גיבור הספר.

בזכות קו מלא חיים, קצביות והבעתיות נהדרת שמופחת בדמויות, הרומן הגרפי הזה שואב ושובה כל כך. מעלתו הגדולה של הספר היא מונגול עצמו. הגיבור החדש של סליקטר מגדיר הוויה של היתממות, בריחה מתמדת וחוסר אונים, שמצליחה לעלות מהדפים לכדי תחושה שנותרת גם אחרי סגירת הספר. בקומיקס ישראלי, זה לא דבר של מה בכך. (א"מ)

6.

מרב סלומון, "ביקור משפחתי בברלין" (האוזן השלישית)

העמוד הראשון בספרה של סלומון, ראש מסלול האיור בבצלאל, שונה מאלו הבאים אחריו: מופיעה בו רכבת מיניאטורית נוסעת על פסים, ללא מסגרת כלשהי. אלמלא הכותרת, ספק אם היה הקורא מבין את הקשר בין הרכבת המיושנת הזאת ובין מחזות האימה הזכורים היטב משיעורי ההיסטוריה. ככה לא נראית רכבת-הווה שעוברת במקביל לכביש החוף. ככה נראית רכבת-עבר שנשלפה מספר ילדים.

הרכבת המיניאטורית הזאת היא הסיפתח באכזבתו של הקורא שפותח את ספרה של סלומון. פה הוא מתחיל להבין שלא יזכה לראות דם. רק מעט מהמצויר נוגע ישירות בשואה. האכזבה הבאה מטרידה הרבה יותר - כמעט אין פה עלילה. סגרתי את הכריכה האחורית על העמוד האחרון, ואני מאוכזב ומוטרד מהאיורים הגרפיים הנקיים האלה, שבכל אחד מהם טמון ניסיון לתאר בפשטות שקדנית תופעה ויזואלית אחת ויחידה - כלב, עמודי חשמל על רקע כביש סכמטי, שמים המתוארים בלבן מוחלט וכן הלאה.

אחרי כמה שעות, מבעד לקווי העיפרון שזכרתי, נתגלתה לי איזו אמת. אמירתו הייחודית של הספר, שהופכת אותו מסתם מסמך מייאש ליצירה משמעותית, מצויה בהנחת האיורים זה לצד זה. המאיירת חוותה כל תמונה באופן חד-פעמי - בטיול, בנסיעה. שיטת היצירה שעולה אינה של תייר היושב בבית קפה ומנסה לדייק ברישום העצמים שמולו, אלא של תייר בתנועה, שמצייר אחרי שהוא רואה, מתוך זיכרון, אולי אפילו רק אחרי שהגיע הביתה. הטיול הזה חמקמק, בלתי מספק ולא פותר שום דבר. וכי מישהו פתר את השואה? (א"מ)

ספרים נוספים, פנזינים, סדנאות ועוד - מחר בעכבר העיר תל אביב

הפסטיבל לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, ד'-מוצ"ש 16-13.8. סינמטק. 20-40 שקל. התוכנייה המלאה מופיעה באתר הפסטיבל: www.anicomfestival.co.il.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>