1. ילדים
  2. הצגות ילדים

שכנים: לא תפסיקו לצחוק

ההצגה "שכנים" של תיאטרון מופע ותיאטרון הנפש, היא עונג צרוף, מתוחכם ומצחיק שמתאים לכל גיל

"שכנים", הזוכה הגדולה של פסטיבל חיפה להצגות ילדים 2012, היא הצגה משעשעת ומתוחכמת שמצליחה לקחת רעיון פשוט ולהפוך אותו לפנינה תיאטרלית. זוהי קומדיית מצבים בימתית המציגה כמעט ללא מילים סצנות מחייהם של צמד שכנים, שלשניהם קוראים לוֹמְשָׁה, והם הפכים גמורים זה של זה. לומשה האחד הוא מסודר, מאורגן ומכור לשגרה, ואילו לומשה השני הוא מבולגן, ספונטני ומלא חיים. בהתחלה שני הלומשות סתם לא מסתדרים, אבל מהר מאוד היחסים ביניהם מסלימים והופכים לדו קרב שבו כל האמצעים כשרים. בסוף הם, כמובן, מגלים שלמרות השוני אפשר להסתדר ביחד, והופכים לידידים קרובים.

» שכנים - לכל הפרטים ומועדי ההצגה» הצגות ילדיםיוצרי ההצגה - אמנון וולף, יובל כהן ורועי שגב (שני הראשונים גם משחקים בה) - ניערו את האבק מסיפור המסגרת הבנאלי, יצקו לתוכו חיים חדשים והולידו מופע מקורי, שנון ומצחיק. הסיטואציות היומיומיות הפשוטות (משחק בתחנות רדיו, זבוב עובר בבית, שכן שמזייף בכינור) נמתחות עד אבסורד, בלי להיגרר לוולגריות, ושואבות פרצי צחוק מהקהל הצעיר והמבוגר כאחד. תוך שימוש בתיאטרון פיזי, כמעט ללא שפה, מצליחים וולף (לומשה המבולגן) וכהן (לומשה המסודר) לנצל את הפוטנציאל הקומי הטמון בפחד וברתיעה מהשונה, והם לא מהססים ללכת עד הסוף. האנרגיה הבימתית המשותפת שלהם יוצרת את התחושה שהם בעצם באו לבלות ורק חיכו לרגע שבו יוכלו להשליך את הטקסטים ולהשתגע.

סיטואציות יומיומיות משעשעות. שכנים (צילום: כפיר בולוטין)הפן הוויזואלי של ההצגה, השומר על פשטות לכאורה, משלים את המשחק המשובח של וולף וכהן בלי להאפיל עליו. מסיבות טכניות או אמנותיות, הבמה של "שכנים" נקייה למדי, ואינה עמוסה בתפאורה ובטכנולוגיה. מירב דנון, מעצבת התפאורה והתלבושות, מיטיבה לנצל את המסגרת העיצובית הצנועה ולהמחיש דרכה את ההבדלים בין שני הלומשות. כך, למשל, זוכות קופסאותיו של לומשה המסודר (שהן למעשה הריהוט) לעטיפה של דפי עיתון בשחור־לבן, ואילו קופסאותיו של לומשה המבולגן מצופות דפי מגזינים צבעוניים.  כלי נוסף שהיוצרים מנצלים להקצנה האבסורדית של הסיטואציות הוא כוח המילה. ההצגה אמנם מוגדרת כמופע ללא מילים, אך היא אינה נטולת צלילים. לשני הלומשות שפה מיוחדת משלהם, מין בליל ג'יבריש שקורץ ומרפרר לכל מיני מילים ושברי מילים בעברית ובשפות אחרות. אמנם הרפליקות הקוליות מעטות יחסית, אך אפשר להרגיש את המחשבה הבלשנית מאחורי כל צליל שמופק על הבמה - החל בשם הגיבורים ("לומשה" זה היפוך הברות של "שלום" או חלק מהביטוי "לא משנה"?), עבור ב"סליחה" הלומשאית ("נמחס, נמחס"), ועד מילים אוניברסליות ("בייבי" לתינוק, "מונוסודיום" לחטיף מלוח). המילה אינה משמשת להבהרת הסיטואציה או להסברים (כי בהם ממש אין צורך), אלא היא כלי הומוריסטי, רובד נוסף שמתגלה למי שמקשיב.

מה זה "לומשה"? שכנים (צילום: כפיר בולוטין)

נימוקי השופטים בבחירת ההצגה כללו התייחסות לסגנון הצ'פליני שלה, כנראה בגלל הניחוח הליצני, מיעוט המילים והתיאטרון הפיזי. אולם לצד הנווד המפורסם אפשר לראות בהצגה גם השפעות מסרטים מצוירים, ובעיקר מאלה המציגים יריבים נצחיים כמו טום וג'רי או הקויוטי וה־Road Runner, הידוע בכינויו מיפ־מיפ (שימו לב איך הרפרנס לאנימציה מגיע לשיאו כשצמד הלומשות מעניק זה לזה מתנה). "שכנים" היא הצגה אוניברסלית ועל גילית, ויוצריה מצליחים לפרוט על רגשות בסיסיים שמוכרים לכולם: הצורך להגן על הטריטוריה הפרטית, הרתיעה ממי ששונה ממך, הרצון בסיפוק מיידי של צרכים והתסכול כשזה לא קורה. כיוון שההצגה בנויה מכמה רבדים היא מצליחה לשמח גם את הקטנים (אין על הומור פיזי כשמדובר בבני חמש), גם את הגדולים (בת ה־11 הפרטית המשיכה להשתעשע עם הג'יבריש הלומשאי זמן רב אחרי שהמסך ירד) וגם את הממש גדולים (אני פשוט נמסתי מהחשמל הבימתי של וולף וכהן). תתכוננו לשעה של עונג צרוף, הפתעות, התרגשות וצחוקים.

"שכנים", הפקה של תיאטרון מופע ותיאטרון הנפש. תיאטרון מארח: תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. שבת ה-2.3 ב-10:00, 11:30 במרכז סוזן דלל. 70 שקלים

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>