1. ילדים
  2. ספרי ילדים

למה עדיף לבני נוער לוותר על ספרים?

לאחר קריאת ספרה החדש של חוה חבושי, רונית רוקאס לא מבינה מדוע בני נוער צריכים לקרוא ספרות עברית

ספרות הנוער הישראלית היא ספרות מנודה, כמעט מוקצה. יש אולי מי שקורא אותה – ואפשר לסמוך בעניין זה בעיקר על העובדה שכל הזמן ממשיכים לצאת ספרים חדשים – אבל אין כמעט מי שכותב עליה. בקווים כלליים, שעושים עוול למעט הסופרים הטובים הפועלים בז'אנר, אפשר להגדיר את ספרות הנוער המקורית כזו המונעת על ידי הצורך לדעת מה הלאה - העיקר שימשיכו לקרוא וישקעו בתוך המלים, העילגות בדרך כלל. לרוב היא מאורגנת בסדרות שמקלות על הקליטה ועל הרכישה ("קנינו כבר 'ג'ינג'י' אחד, היה נחמד, למה שלא נקנה עוד"), אפיון הדמויות בהם סטריאוטיפי למדי, ואיכשהו גם כשהם עוסקים בנושאים חשובים כמו גירושים או דימוי גוף, כמעט תמיד יש בהם אלמנט בולט של הרפתקה.חוה חבושי, אחת הסופרות הוותיקות בז'אנר, דווקא לא כותבת סדרות. היא נוהגת לפרסם את ספריה בקביעות בהוצאה מכובדת (הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית הפועלים), ובעבר אף זכתה בפרס זאב, הפרס היוקרתי ביותר בישראל לספרות ילדים ונוער, שבעצמו לא זוכה להדים. לזכותה ייאמר שהיא מטפלת באומץ בנושאים קשים, שספרות הנוער מעדיפה בדרך כלל להדיר רגליה מהם, כמו מחלות נפש, התעללות מינית ומוות.ספרה החדש, "לא מרשמלו ולא ציפורים" שזיכה אותה בפרס אקו"ם לספרות ילדים ונוער, ממשיך בכך ועוסק במלאי עצום ורב של נושאים. ביניהם - וזו בהחלט רשימה חלקית שמנסה להתמקד בנושאים הנפיצים בלבד -  דימוי גוף ודיאטות (אצל נער דווקא), הורים ממוקדי קריירה ששכחו שפעם רצו להיות הורים, גירושים והתפרקות של משפחה, ואפילו מחקר של תאי גזע עובריים. עומס הנושאים אינו פועל, כמובן, לטובתם, וגם לא לטובת הספר כולו, שבמרכזו דמותו של נתיב. הסיפור של נתיב, עד לא מכבר נער שמן, נכרך במהרה בסיפורן של שתיים, בנות כיתתו. האחת, ירדן, היא התלמידה הכי טובה, שיודעת - מניסיון אישי - איך נראית הספרייה העירונית מבפנים והיא אפילו, לא להאמין, משתמשת באינטרנט כדי לחפש מידע. השנייה היא עילי, הילדה החדשה בכיתה, בתם של זוג מדענים, ולב לבה של ההרפתקה שהשלושה נקלעים אליה. אין טעם להלאות ורק צריך לומר שההורים שלה מפקידים אותה מאז היתה ילדה קטנה בידי אומנת שווייצית ושוקעים בתוך מחקר של תאי גזע, הכרוך בחוזה דרקוני עם קוריאנים ובעבירות על החוק.הסוף, במפתיע לז'אנר, פתוח לגמרי. עילי נעלמת, אין יודע לאן. אין לי כל בעיה עם סוף פתוח. אני בהחלט סבורה שספרי ילדים ונוער לא זקוקים תמיד לסוף סגור וטוב, להיפך. רק שכאן נראה שהמספרת הותירה את כל הקצוות פרומים, ונטשה את יצירתה באמצע, בלי לדעת לאן התכוונה להוביל אותה מלכתחילה.חמור מכך, לאורך כל הדרך היא בחרה בפתרונות הבנאליים ביותר, וגם ניסיונותיה לגעת בנושאים לא שגורים הם ניסיונות סרק, שכן היא רק נוגעת בהם ומיד נרתעת לאחור. כך, הוריו הפרודים של נתיב חוזרים זה לזרועות זה. איש לא מבין מדוע, גם הם לא. דימוי הגוף - המעוות, אם תשאלו אותי - של נתיב משתקם במחי ספורט אובססיבי וספירת קלוריות (זה טוב לספור קלוריות, לא?), והוא אפילו מוצא אהבה. וגרוע מכל, הוריה המזניחים והקרייריסטים של עילי כל כך זרים ואקסצנטריים, ששום אמירה של ממש לא עולה מהזיהוי בין קריירה  דורסנית להורות רעה. ובעצם, מדוע בכלל טרחה המספרת ליצור משוואה כזאת? אין לדעת. ספרה של חבושי לא ראוי לקיתונות של רותחין יותר מספרי נוער ישראליים אחרים. הוא רק דוגמה עדכנית ליצירה אחת בתחום, שרובו נעדר פואטיות, אסתטיקה ואמצעים אמנותיים בכלל, ההופכים סיפור ליצירה ספרותית של ממש. לשם הדוגמה, רוב רובה של ספרות הנוער המקורית בשנים האחרונות, להוציא גליה עוז עם ספרי "שקשוקה" שלה ותמי שם-טוב ("ואיך קוראים לך עכשיו"), נכתבת בלשון שהיא מין עירוב חסר שחר של שפה נמוכה, שפה של החבר'ה, אבל לא באמת, כי מי מדבר ככה היום, ובין מלים גבוהות, סתמיות, קלישאתיות. שום מורכבות, רק עלילה שגוררת את הקורא קדימה, ומושכת אותו בצווארונו כדי שיתקדם הלאה, בלי לעצור לרגע, כמעט בעל כורחו. בסופה של הקריאה הזאת תמיד לא ברור לי בשביל מה בני נוער צריכים בכלל לקרוא ספרות עברית, אם זה מה שמציעים להם. "לא מרשמלו ולא ציפורים" מאת חוה חבושי. הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית פועלים.כריכת הספר "לא מרשמלו ולא ציפורים"לא לבני 15 "עפות בלילה" של ריטה מרפי הוא ספר נוער נוסף שיצא אף הוא באותה הוצאה (ספריית פועלים, הקיבוץ המאוחד), אך בניגוד לקודמו זהו ספר מתורגם, שכתבה סופרת אמריקאית מוכשרת. הספר שייך לסדרה חדשה, "מפרש", שמיועדת - לראשונה בעברית - לבני 15-17. בארצות הברית קיימת ספרות ענפה לבני 14-17 לערך (Young Adult), אך בארץ העדיפו הוצאות הספרים להתעלם מקבוצת הגיל הזאת, מתוך הנחה שמי שכבר קורא מעדיף ספרי מבוגרים. ההחלטה לייעד סדרה ספרותית בעברית לבני נוער בוגרים יכולה לפתוח אוצרות ספרותיים שהיו חתומים לפניהם עד כה, אבל לא בטוח שהספר "עפות בלילה" הוא דוגמה טובה לכך. לא משום שזהו ספר רע, הוא איננו כזה, אלא בעיקר משום שהוא מתאים לצעירים יותר ולא לקהל היעד של הסדרה החדשה.הגיבורה, ג'ורג'יה הנסן, אמנם בת 16, אבל מעבר לכך אין בספר דבר שמצדיק את הגבלת הקריאה בו לקהל בוגר יחסית. הנסן, נערה היודעת לעוף, נאלצת להתמודד דווקא ביום הולדתה עם מסכת שקרים והסתרות במשפחה של נשים בלבד. דמותה הכובשת והחזקה, במשפחה הנשלטת על ידי סבתא המשמרת מסורת נוקשה, עשויה לעניין בני 12 ומעלה. "עפות בלילה" מאת ריטה מרפי. הוצאת ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד.כריכת הספר "עפות בלילה"

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>