1. ילדים
  2. ספרי ילדים

ספרי ילדים: למה סינדרלה עדיין מחכה לנסיך?

רונית רוקאס חושבת שעיבודים מחודשים של קלאסיקות, רק מוסיפים ומחדדים את התפישה המעוותת של ילדים על תפקידי המינים. גם ההוצאה המחודשת של "סינדרלה" עושה זאת

"סנדל הזכוכית" של הסופרת אלנור פרג'ן, שראה אור בימים אלה בעברית בסדרה "הרפתקה" של ההוצאות אוקיינוס ומודן, הוא עיבוד של "סינדרלה", המעשייה הידועה ביותר וכנראה גם האהובה ביותר על ילדים. הגרסה הראשונה של המעשייה, הידועה לחוקרים, מקורה במאה התשיעית בסין. מאות גרסאות נוספות, מאוחרות יותר, התגלו בכל רחבי העולם, אך המוכרות שבהן, כמובן, הן גרסתו של הסופר הצרפתי שארל פרו בן המאה ה-17 וגרסת האחים גרים מן המאה ה-19. עיבודים של הגרסאות האלה – ובפרט של השניים שהוזכרו – יש לאלפים, אולם ילדים מערביים גדלים כבר עשרות שנים בעיקר על עיבוד אחד שמרני, רומנטי ודי מדכא מבית דיסני.

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות» ספרי יצירה לילדים: הבנות סורגות, הבנים גיבורי על» גיבורות פמינסטיות בספרי ילדים

הסרט של דיסני למעשייה (שאנחנו נוהגים לכנות בטעות "אגדה") הוא למעשה עיבוד של הגרסה הצרפתית מאת פרו, שממנה הושמטו כל המרכיבים הסאטיריים-החברתיים שהיו במקור, ונותרה גרסה מסורסת שהשפעתה התרבותית עצומה. לצורך העיבודים הקולנועיים שלה הקפידה תעשיית דיסני לבחור את המעשיות שבמרכזן הגיבורות הפסיביות מכולן: סינדרלה, היפהפייה הנרדמת ושלגיה. למעשה, שתיים מהן בקושי מצליחות להישאר ערות, ושלושתן יפות אך פסיביות ונשלטות על ידי נשים מרושעות אך חזקות. בניגוד למה שאפשר אולי לחשוב, סינדרלה של האחים גרים, למשל, היא יצור פחות נרפה מהדמות המוכרת בתודעה המערבית, האחיות החורגות דווקא יפות, והאב נוכח בסיפור ואף משתתף בניסיונות לפגוע בבתו שלו.

חוברות הדרכה להתנהגות פסיבית בקרב נשים

בעיבודים המוכרים הגיבורות הפופולריות האלה אינן רק פסיביות ויפות, הן גם סבלניות במידה לא מצויה, כנועות וחרוצות. אסור שיהיו להן פגמים והן גם לא נדרשות להתפתח, משום שהן ממילא כבר מושלמות. המבחן היחיד שעליהן לעבור הוא מבחן היופי, שאין להן בו כל השפעה. זו לא תהיה הגזמה לומר, כפי שכתבה הפמיניסטית מ"ק ליברמן, כי המעשיות מתפקדות כ"חוברות הדרכה" להתנהגות פסיבית בקרב נשים, ושהן "נהפכו למאגר החלומות, התקוות, הפנטסיות לדורות של ילדות".

בקאנון קיימות מעשיות שבהן הגיבורות אקטיביות ומעשיות להפליא, וחוקרות וסופרות פמיניסטיות (בעיקר בארצות הברית) מנסות להפיץ אותן, אך בהצלחה פחותה בהרבה. לכן ניגשתי בהיסוס, אפילו בחשדנות, לתרגום היפה של מיכל סנונית ל"סנדל הזכוכית" של פרג'ן, שראה אור במקור בתחילה כמחזה (1944) ועשור אחר כך כרומן. בסדרת "הרפתקה", שבה יצא התרגום, סופרים ישראלים מתרגמים ספרים קלאסיים לילדים, בין השאר, "פנג הלבן", "נסיכה קטנה", "אוליבר טוויסט" ו"ילדי המים". לא כל הספרים בסדרה באמת נזקקו לתרגום חדש – למשל, "פנג הלבן" ו"טרזן" – אך כרגיל הופעתם בחנויות מאפשרת לקהל ילדים חדש להתוודע אל הקלאסיקות האלה, ואולי צריך להסתפק בכך.

הספר הנוכחי ראה אור לראשונה ב-1959 בתרגומה של דליה רביקוביץ, בהוצאת מחברות לספרות. האם יש עניין בתרגומו המחודש? אני חושדת בעיבודים ל"סינדרלה" שנכתבו במאה ה-20, שכן רובם – כמו העיבוד של דיסני – רק העצימו את דימוי האשה כחלושה ונזקקת, כנאלצת לסבול בשתיקה השפלות ובדידות לפני שתתוגמל. לא הייתי בטוחה שיש באמת צורך בתרגום של עיבוד, "קלאסי" על פי הכתוב על העטיפה, שיוסיף ויחדד את התפישה המעוותת של ילדים על תפקידי המינים.

                                           האם צריך בכלל עיבוד נוסף? כריכת הספר "סנדל הזכוכית" 

רק אחרי טיפול יופי

קריאה של העיבוד הזה ריככה מעט את הספקות, אף שקשה לומר שיש כאן גרסה פמיניסטית. סינדרלה של פרג'ן היא נערה פשוטה, טובה מדי אך בהחלט לא נרפית – היא מנסה למרוד באם החורגת ובאומץ היא אומרת לה, "אני לא מפחדת ממך". בנוכחותו של הנסיך, שמצטייר כדמות רומנטית וחולמנית ממנה, היא מלאת שמחת חיים ואקטיבית. היא מבקשת ממנו נשיקה, היא מארגנת משחק מחבואים לכל הנשים המאוכזבות שבאו לנשף כדי שיוכלו להיות לבדם, אך עדיין לעולם לא היתה מסתדרת ללא עזרתה של הפיה. עם זאת, בעיבודים מודרניים רבים הנסיך מתוודע אל סינדרלה רק אחרי שהיא עוברת טיפול יופי אצל הפיה. לעומת זאת, בעיבוד הזה, כמו בגרסת האחים גרים, הוא נעשה ראוי לה רק אחרי שהוא רואה אותה בבגדיה הבלויים ובפניה המוכתמות באפר, ועדיין אוהב אותה.

אחד המאפיינים לסיפור פמיניסטי הוא גיבורה הנהנית מאחווה נשית תומכת. קשה לומר ש"סינדרלה" מתאימה להגדרה הזאת, גם לא בעיבוד של פרג'ן, שאמנם טרחה ויצרה שתי אחיות חורגות חסרות תועלת ומכוערות, אך בהחלט לא מרושעות. לעומתן, הדמות של האם החורגת רעה במידה קשה מנשוא. היא מאיימת לקרוע את תמונת אמה של סינדרלה, נוהגת לכלוא אותה בארון, מונעת ממנה אוכל ומתנהגת בצורה בלתי נסבלת אל בעלה שסובל ככל הנראה משיטיון, מחלה שאמורה להסביר את חולשתו. אבל מכיוון שהדבר נרמז רק בסצינה אחת, שבה הוא מנסה לתאר לפני בתו את הנשף, קשה באמת לסלוח לו, והוא נותר בתודעה חלש ונרפה מול אשתו הדורסנית. 

לעומת הגרסה המוכרת מדי של דיסני למעשייה, סינדרלה של פרג'ן אקטיבית וחלושה פחות והנסיך שלה ראוי לאהבתה. אולם למרות יתרונותיו היחסיים של הסיפור הזה, ובראשם הדמות היחידה שפרג'ן המציאה בעצמה – דמותו של ליצן החצר, מין מראה מהלכת המשקפת את מצבי רוחו של הנסיך אך גם משמשת הדום לרגליו - זהו עדיין סיפור על רשעותה של אשה אחת, חולשתו של גבר וסבלה של נערה שנגאלת בעזרת כוחות קסם. אפשר אפילו לומר כי פרג'ן משכללת את השנאה בין הנשים – סינדרלה והאם החורגת – ואת היחסים המעוותים בין המינים, בעיקר האם החורגת ובעלה. אולם מכיוון שאצלנו המו"לים והסופרים ויתרו עד כה על ז'אנר שמפותח מאוד בארצות הברית ובריטניה – גרסאות פמיניסטיות מודרניות למעשיות – הגרסה הנוכחית עשויה להיות סוג של פשרה.

"סנדל הזכוכית" מאת אלנור פרג'ן. תרגום: מיכל סנונית. סדרת "הרפתקה". הוצאות אוקיינוס ומודן

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>