1. ילדים
  2. כתבות

לביא זיטנר: "אנשים שוכחים שלעבוד 12 שעות זאת בחירה"

מה גורם לשחקן מפורסם לארוז את המשפחה, לעלות על משאית ולצאת למסע של חייו? בהצגה חדשה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים חושף זיטנר את הקשיים והאושר שבחיים מחוץ לבטון. ראיון

לביא זיטנר
"תל אביב לא מיוחדת באינטליגנציה ולא בפתיחות". לביא זיטנר והבית החדש שלו צילום: לביא זיטנר, עיבוד סטודיו דותן ליג'י

טייפקאסט הוא אחד מאויבי האנושות, אי שם ליד דאעש ושוקולדים ממולאים בפירות. מעבר לכך שהליהוק הזה מונע משחקנים תפקידים מאתגרים, הוא מקבע אצל הצופה דימוי של שחקן מסוים, שקשה מאוד להיפטר ממנו. הטייפקאסט הזה גם אחראי לדיסוננס בין הדימוי של השחקן לביא זיטנר, שנע בטווח של דמות השטותניק, לבין הרעיונות המיוחדים והעמוקים שעולים בשיחה איתו. לאחרונה החליט האיש שהיה קבור עמוק באספרסו התל אביבי לארוז את המשפחה שלו (שירי, 34; לב ארי, 3; ורננה, 1) ולעבור לגור במשאית, הכי רחוק מהדמויות שהמלהקות ייעדו בשבילו. "גיליתי שהארץ שלנו מלאה בפריקים ותל אביב לא מיוחדת בעניין הזה", זיטנר (36) מבהיר מיד בהתחלה. "היא לא מיוחדת באינטליגנציה ולא בפתיחות. אמנם בתל אביב יש הכי הרבה כאלה על שטח אחד, כי היא מרכזת את כולם. זאת עיר מדהימה מהרבה בחינות, ואם הייתי גר בעיר בארץ אז הייתי גר בתל אביב, אבל במסע שלנו הכרנו אנשים מדהימים וחכמים לא פחות מבעיר הגדולה. אז אני מתגעגע לחברים שלי ולמשפחה שלי אבל לא לעיר עצמה".

» פסח 2017 המדריך המלא לחג
» מומלץ בקולנוע - סרטי ילדים לפסח
» פסטיבלים בפסח לכל המשפחה
» פסח בזול - כל הפעילויות לילדים
» איפה קונים אוכל מוכן לפסח?
» המסעדות לובשות חג לליל הסדר
» מוס וקינמון - הקינוח הכשר הטוב ביותר
» צאו בחוץ - מסעדות כשרות לפסח
» תרימו - מסיבות פסח שוות במיוחד 

איך המסע הזה נולד בכלל?
"אני ואשתי עברנו שנה לא פשוטה והחלטנו שאנחנו צריכים לצאת למסע שיעורר אותנו קצת. ההתחלה היתה מאוד קשה. גם כשאתה עובר לדירה אחרת באותה עיר אתה צריך להסתגל, שלא לדבר על בית קטן שנוסע ממקום למקום. זה הדבר הכי מטורף, הכי קשה הכי ריאליטי לפנים שעשיתי בחיים שלי".

באילו קשיים נתקלתם?
"להיות עם הילדים 24/7 בחלל קטן. היו גם הרבה בעיות במשאית, שלאט לאט התחלנו לפתור. הפכתי מאיש תיאטרון לשיפוצניק. בצורה מזוכיסטית נהניתי גם מהבלגן, למרות שבזמן אמת לא נהניתי בכלל. הקשיים שחווינו כלידרים של המשפחה הזאת היו חמורים, אבל בלי קושי גדול אין אושר גדול. אני ושירי אהובתי, אם החזקנו אחד לשניה את היד במצבים כאלה אז טפו טפו הכל בסדר. היו מלא רגעים קשים שחשבנו 'בשביל מה אנחנו צריכים את הכל זה, מה היה לנו רע?'.

ספר לי על רגע כזה.
"עשיתי אטימה והבית דלף ברמה כזאת שעד לפני שבועיים עוד יצאו לי מים מהרצפה. זה היה רגע, שלא לומר חודש-חודשיים של תקלות, ובכל תקלה שכזאת תקף אותנו שדון. נדפקה לי האצבע, עקץ אותי עקרב, בסוף המסע על כל איבר יהיה לי סימן".

איך נראה סדר יום בחיים החדשים האלה?
"אוכלים הרבה (צוחק). יש לנו שגרה כזאת. קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר. הכל די בנחת. יוצאים לטיול ביער או במדבר, וגם הבאתי עכשיו אופניים, אז החוויה משודרגת".

איפה חונים עם המשאית?
"יש פארקים מיועדים אבל הם מאוד יקרים. אנחנו לא חונים בעיר, כי זה לא מעניין אותי לגור בעיר. אני חונה בטבע, או במשקים של אנשים שמארחים אותנו, ואנחנו זזים כל שבוע וחצי-שבועיים".

לביא זיטנר
"הפכתי מאיש תיאטרון לשיפוצניק. אבל בצורה מזוכיסטית נהניתי גם מהבלגן". לביא זיטנר צילום: לביא זיטנר

תל אביב לא חסרה לך?
"שתיתי אספרסו בבתי קפה מגיל 14, וברים עשיתי מפה עד הונלולו. יש לי ילדים ותמיד רציתי לגור בטבע, אבל לא כל הילדים בתל אביב זכאים לגור על פארק הירקון. הבטון כרגע לא חסר לי בכלל, וגם לא הקצב של תל אביב. אני לא רוצה להתנתק מהעיר, אבל אני בא אליה מתי שאני רוצה, וחוזר ליער שלי מתי שאני רוצה. לא הייתי רוצה להתנתק יותר, כי אני אוהב אנשים, לפגוש אותם ולארח אותם במשאית. אני לא ""Into the Wild עכשיו, ולא תכננתי למות מאיזו אוכמניית בר שאני לא מכיר".

הוודסטוק שלי

אנחנו משוחחים בעוד זיטנר עושה את דרכו מהיער אל העיר הגדולה, שם הוא עדיין משחק, מביים ומלמד. לאורך כל השיחה הוא מתלונן על כאב ראש שיש לו, לא מלחץ או חרדה אלא ממוט ברזל שחטף בראש כדי לסדר למשפחה שלו מים לפני שעזב אותם. אבל גם הדם שזורם מהראש לא מסיט אותו מהמטרה. "אני בודק דרך חיים אלטרנטיבית", הוא מסמן את היעד. "מנסה להבין האם אני רוצה לחזור לבבילון, שבשביל לשרוד שם אתה צריך לעבוד 12 שעות ביום ולראות את הילדים רק למקלחת וארוחת ערב. יש לי את הפריבילגיה לבדוק מבחוץ ולהחליט האם אני רוצה את זה או לא. זאת בחירה. אנשים שוכחים שיש להם בחירה בחיים, כי אתה כל כך בתוך המרוץ הזה, אבל שום דבר לא יברח, לא עבודה ולא כלום".

אנחנו מכורים לעבודה?
"מאז המהפכה התעשייתית התרגלנו לחיות במפעל, ולעבוד כל היום, אבל זה לא חייב להיות ככה. המין האנושי לא חי ככה את רוב חייו. סתם יש דיכאון וחרדה במאה ה-21?".

את ה"סיבוב" קיבלת במחאה של 2011?
"זה היה הוודסטוק שלי. תקופה של היי מטורף, של הרגשה שיש דבר כזה אהבה ושבירת גבולות ולגעת באחר, מלב אל לב מצורך אל צורך. לא היה דבר כזה בישראל, אולי ביום כיפור, ולא חייב לקרות דבר רע כדי שנרגיש ביחד. אבל יצאתי מהמחאה הלום מחאה, כי נשארנו בלי כלום ביד".

המחאה היתה משיגה יותר לדעתך אם היתה הופכת לאלימה?
"אולי באותו רגע, אבל לא בטוח שלטווח הארוך היא היתה משיגה יותר. נלחמנו שזה לא יהיה אלים. אני חושב שהממסד והעומד בראשו שקשקו מפחד גם בלי אלימות, אבל הוא אלוף, כותרת אחת על גלעד שליט ולמי אכפת מהאוהלים".

נתקלת ביוקר המחיה גם באזורים אחרים בארץ?
"אתה חושב שרק תל אביב אוכלת את הקטע של יוקר המחיה? פה זה הכי על סטרואידים, אבל כל המדינה בסרט הזה. למה שלא תהיה דרך אחרת לזוגות שאין להם, כמו לי ולאשתי, לשים יד על בית?".

לביא זיטנר
"אין לי סיפור עם התחלה אמצע וסוף כי אני עדיין לא בסוף". המשאית בחנייה צילום: לביא זיטנר

בתקופה האחרונה זיטנר החליט לתרגם את המסע שיצא אליו עם משפחתו להצגה חדשה לכל המשפחה שעולה במסגרת פסטיבל חיפה להצגות ילדים. "אני עושה את ההצגה כדי להדליק אנשים לעשות שינוי", הוא מבהיר. "לאו דווקא זה, שכל אחד ימצא את הפתרון שלו כי לא לכל אחד זה מתאים. "הילדים הם העתיד שלנו כמאמר הקלישאה, אז אני זורע להם את הזרע הזה של חיים אלטרנטיביים לעתיד טוב יותר. עתיד של אנשים עם אומץ ורוח, אנשים שיכולים להסתדר לבד. אני גם מעלה פרויקט הד סטארט על ההצגה שנקרא 'אוטו בית – תיאטרון מציאות', אז כל מי שבעד שיתרום".

מה הולך בהצגה?
"אין לי סיפור עם התחלה אמצע וסוף כי אני עדיין לא בסוף. אני קורא לזה תיאטרון מציאות, מעין ריאליטי תיאטרוני, כי אני חושף את הסיפור האישי שלי. ההצגה מחולקת לפרקים, ויש פרק 'סופר 7' - שזה חומר איטום חזק וכל הגברים מכירים אותו – ואני הופך אותו למעין גיבור על. אז זה מצחיק, אבל גם הילד צוחק כי אני גיבור על דמיקולו. ויש פרק 'על הצרכים הבסיסיים שלנו' והשאלה הנפוצה היא 'איפה אתה עושה קקי?'".

איפה באמת?
"שאלה טובה, יש כמה אופציות. אני מעדיף לצאת לטיול, לחפור בור, לעשות קקי ולכסות אותו. אחרי כמה ימים הוא נעלם ולא מזהם את הים. או שירותי קומפוסט".

מתי הבנת שאתה אשכרה גר במשאית?
"בלילה הראשון שלנו ביער בן שמן, פתאום אנחנו מתעוררים בשלוש בבוקר מדפיקות על הדלת. אני פותח ושני שוטרים בדלת, מסנוורים אותי ואת אשתי עם הפנס לעיניים. אמרתי 'זהו הולכים לפנות אותי', אבל הם הפנו את תשומת הלב שלי למסיבת טבע באזור. שאלו אותי מה אני עושה פה והסברתי, אז אחד מהם שאל ,'לא עדיף לישון בבית?'. אמרתי לו "נשמה, זה הבית שלי".

פסטיבל חיפה להצגות ילדים - כל הפרטים

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>