צילום מצב

מאמריה של התיאורטיקנית מרתה רסלר, שאסופה מהם יצאה עכשיו בעברית, מוכיחים עצמם כרלוונטיים גם עשרים שנה ויותר אחרי שנכתבו

שוק האמנות נהנה בשנים האחרונות מגאות חסרת תקדים. בירידי האמנות השונים, שהפכו לזירת הפעולה העיקרית של עולם האמנות אף יותר מהתערוכות הבינלאומיות הגדולות, חוגגים את הטמעתן המוצלחת של צורות ביטוי שהיו בעבר לא מסחריות - כמו אמנות הוידיאו - אל תוך מחזור המכירות הרגיל של הגלריות הגדולות, שהפכו לעסקים חובקי עולם. יריד האמנות הוא חיזיון המשוחק לעיניהם של אספנים ופטרונים, הרחק מעיני הציבור, שהיו, בשיטת הגלריות שהורגלנו בה, תחנה בדרכן של היצירות מהאמן לקונה.מרתה רסלר, מבקרת, תיאורטיקנית וצלמת, עמדה כבר בסוף שנות השבעים על הקוד הגנטי של מצב האמנות הנוכחי, שבהעדר הגדרה טובה יותר מכונה "עכשווי". הראשון מבין ארבעה מאמרים שלה, שתורגמו כעת לעברית, מתחקה אחר תפקוד שוק/עולם האמנות בתקופת המשבר שאחרי שקיעת המופשט האקספרסיוניסטי בשנות השישים ועליית צורות ביטוי חדשניות ואף רדיקליות בשנות השבעים. חלקו האחרון של מאמר זה, המתחיל כניתוח סוציולוגי של קהל האמנות, עוקב אחר הניסיונות שנעשו בשנות השבעים להקנות למדיום הצילום מעמד של אמנות גבוהה (וכמובן גם של פטיש אספני).התקופה שבה נכתבו מאמרים אלה, סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, היא כנראה הרגע האחרון שבו ניתן היה עוד להעלות תהיות על הפיכת הצילום לאמנות אקסקלוסיבית (מדובר אחרי ככלות הכל במדיום שמאפשר שכפול אינסופי). במאמר הפותח ובמאמר נוסף בספר, הממוקד בצלם לי פרידלנדר, בודקת רסלר את טיבם של המאפיינים שהוקנו לצילום שנחשב גבוה. היה זה ג'ון זארקופסקי, אוצר הצילום של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק במשך שנים רבות, שלמעשה המציא את המאפיינים האלה. רסלר מנתחת את המשמעות של העדפת תכנים צורניים על פני ייצוג מודע של תופעות חברתיות כעומדת בבסיס ההבחנה בין צילום אמנותי לצילום שאינו כזה. במאמר על וינוגרד, הכולל ניתוח צמוד של כמה מצילומיו, היא מתארת את יצור הכלאיים שהוא "הצילום האמנותי": חיה פורמליסטית בעלת נטיות סוריאליסטיות מסוימות. במידה רבה, ערכים אלה מאפיינים אפילו כיום את הצילום הנחשב גבוה.מאמר נוסף הכלול באסופה עוסק בצילום התיעודי. לצילום כזה יש ערך פוליטי וחברתי ברור, והוא התפתח בתקופות שבהן הקריאה לפעולה היתה לגיטימית ורצויה. רסלר מדברת על כוחו של הצילום התיעודי, על חולשותיו ועל תלותו באקלים המוסרי והפוליטי המקיף אותו. היא מציעה דרכים לשקם את הז'אנר המת הזה, לאחר שהפך לשעשוע אנתרופולוגי מחד ולבלתי מהימן מאידך.כתיבתה של רסלר בהירה, אינטליגנטית ורדיקלית. לניתוחיה ערך קלאסי: מאמריה המוקדמים רלוונטיים מאוד גם היום, משום שהם עומדים על היווצרותו של מבנה עולם האמנות הנוכחי. יש להם גם ערך היסטורי כשהם מתחקים אחרי מקרים ספציפיים, כמו הניסיונות לייצר אמנות פמיניסטית בשנות השבעים. המאמר העוסק בניסיונות אלו ("דמות האמן, דמות האשה"), מכיל גם ניתוח מבריק של משברי הסובייקט האמריקאי אחרי מלחמת העולם השנייה והתגלגלותו בדמות האמן - תחילה כאקזיסטנציאליסט, לאחר מכן כאמן פופ ולבסוף כנוסטלגיסט.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>