החדש של ברי סחרוף: עומד בסטנדרטים הגבוהים של עצמו

ב"אתה נמצא כאן" מצליח ברי סחרוף לזקק אמירה עכשווית מבלי להיקלע לטרחנות, ועומד בסטנדרטים הגבוהים שהוא עצמו הציב. הוא מצליח בזכות הכותבים והמוזיקאים המוכשרים עימם הוא מקיף את עצמו

אחד הדברים הפחות הוגנים שאפשר לעשות במסגרת בקורת, זו השוואה. אתרע מזלו של אלבומו החדש של ברי סחרוף והוא מגיע כרונולוגית אחרי אלבומו הטוב ביותר, "האחר", כך שלא רק שההשוואה מתעקשת להרים ראש, היא גם מלווה בציפייה ארוכה וכבר לא כל כך סבלנית. ציפייה של עשר שנים. אמנם מדובר בפער לא קטן, אבל סחרוף לא בדיוק שתק בשנים האלו. אחרי אלבום משותף עם פורטיס (על המשמרת, 2006) ושניים עם רע מוכיח (11א מ-2005 ואדומי השפתות מ- 2009), כבר היה ברור שכשיוציא אלבום חדש הנושא את שמו, לא יהיה זה אוסף של שירים שנערמו על הדרך, אלא יצירה אחת שלמה. סחרוף ידע כנראה שיוציא יצירה שתתכתב ותעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציב.נדמה שסחרוף נשאר בן בלי גיל. הוא מצליח להישאר כזה בזכות הכשרון להקיף עצמו בקולות מובחרים שכותבים לו את הטקסטים (עמיר לב, דן תורן, נעם רותם, רוני סומק וחביבה פדיה) ובכישרונות צעירים שאמונים על ההפקה (בנו הנדלר ואורן לוטנברג). אפילו את קולו הצרוד (שנשאר זהה כבר עשרים שנה) הוא עוטף בסלסולים של שי צברי ברגעים המתאימים. למעשה סחרוף אינו סינגר סונגרייטר קלאסי שעומד תמיד בקו ישר עם המוזיקה שלו. הוא יודע תמיד מה המפעל שמכונה "ברי סחרוף" צריך ומגייס פעם אחר פעם את הפועלים הטובים ביותר למשימה.             אמירה לא ביקורתית על הכאן והעכשיו (עטיפת האלבום "אתה נמצא כאן")ההפקה של הנדלר כנראה מדגימה זאת בצורה הטובה ביותר. כבחור צעיר שללא ספק התבגר לצלילי "סימנים של חולשה"  ו"נגיעות" הוא הצליח לזהות את הסאונד המזוהה שסחרוף יצר עם השנים (גם אז בעזרת כשרונות כמו רע מוכיח וחיים לרוז) ולזקק אותו לשנת 2011. הוא אמנם לא מנסה להביא עימו בשורות חדשניות או מהפכניות מדי, אך הוא עדיין עומד כמה צעדים לפני כל הפקה ישראלית ממוצעת. ההצלחה שלו היא בעיקר בהכנסת משמעות אמיתית לצמד המילים השחוק "רוק ישראלי". מילים שרוב הפעמים לא אומרות שום דבר מעבר לפשרה מקומית, ובמקרה הזה מדגימות בדיוק איך רוק כזה צריך להישמע.באלבום כולו כמעט ואין רגע של שקט. שני הסינגלים שיצאו ממנו, "העין" ו"זמן של מספרים", מהירים וקליטים בצורה כמעט בלתי סבירה וגם שאר האלבום לא ממש בנוי מבלדות נוגות. הוא אמנם קליל יותר מ"האחר" אך טעון ומורכב כמוהו, דבר שמבטיח גילויים חדשים גם בעתיד. באלבום ההוא חיפש סחרוף את האחר והשונה. באלבום הזה הוא "מחפש שוב את האחד" (מתוך השיר "האחד"). ספק אם האחד המדובר זה הוא עצמו או המאזין הבודד שמשתקף ממנו. כן, למרות החגיגה הגדולה בעיבודים מדובר באלבום אישי מאוד שבודאי רק ילך ויתברר ככזה עם הזמן.אין רגע שקט. ברי סחרוף - נחמה:

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>