קיר אמן: לי ינור

האמנית לי ינור נותנת כבוד לעבודות פגומות שלה וגם של אחרים ומחזיקה בצילום מימי לימודיה בצלאל  שצילם דוד פרלוב

בדירה של לי ינור, באזור המשופץ במתחם שוק הפשפשים ביפו, יש הרבה חלונות ומעט קירות. זו הסיבה שאין לה בבית הרבה עבודות, ומה שנמצא זז מדי פעם, מפנה מקום לדבר אחר שהיא ובני משפחתה אוהבים. הקיר שמאחורי שולחן האוכל שמור לעבודות שלה. "זה מעין קיר אמן", היא אומרת. "כאן אני בוחנת את הדברים שלי, לפני שהם הולכים לתצוגה".  צילומים: טלי שני.כנף הפרפר שתלויה שם עכשיו, מודפסת על קנבס גדול ממדים, היא היחידה שהצליחה להדפיס מתוך משלוח שלם של אמולסיה (חומר שרגיש לאור, שאותו היא מורחת על הקנבס). המשלוח היה מיועד לעבודות שמוצגות בימים אלה בתערוכתה בגלריה החדר בתל אביב. רק לאחר שכל ההדפסות יצאו שחורות הבינה שכנראה המשלוח, שהגיע מגרמניה, עבר שיקוף רנטגן, בניגוד להוראות. האמולסיות נשלחו מחדש והפעם "הכל יצא קונטרסטי ומוצלח. זה הפגום, בינתיים השארתי אותו".

אחת העבודות החשובות לה ביותר, מבית סבא וסבתא, תלויה בסלון. "עוד מילדות אהבתי את הציור הזה שצויר במאה ה-16, בעיקר את השמלה והאור הרמברנדטי", היא אומרת. "סבא שלי קנה אותו בגלריה בפריז. ב-1981, כשהיתה שריפה בכרמל, כל הקומה העליונה בבית שלהם נשרפה והמים פגמו בתמונה ומחקו את החתימה".

חשבת לעשות לה רסטורציה?

"אני מאוד אוהבת אותה ככה. הפגמים שיש בה מזכירים לי את המחיקות שנוצרות בעבודות שלי מהאמולסיה".

ליד, על מצע של קרטון, רישום חביב ומרושל שנעשה על ידי "יריב מניו יורק", חבר שהפסיק לצייר. על הקירות תלויים אהילים מאולתרים שמשני צדיהם ציורים יפניים. במקור אלו דפים שהוציאה מחוברת צביעה שקנתה לבתה במוזיאון הלאומי בטייוואן, שם הציגה תערוכה לפני כחצי שנה. מקור אור מרשים נוסף שייך לגוף תאורה של המעצבת קארין צור. הוא עשוי מקרמיקה ויש לו מראה של אצטרובל גדול, שמפיץ צבע כתום.

ברחבי הבית פזורים פסלי עץ מאינדונזיה, זוגות של גברים ונשים בכל מיני צורות. "הם נקראים 'לורו בלוניו' ומקבלים אותם כמתנת חתונה", אומרת ינור. על הפסלים, הרהיטים מהעץ, ושאר הפריטים האוריינטלים שבבית אחראי אבי בורלא, בן זוגה, שמייבא פריטים מהמזרח ומוכר אותם בחנות "פרימיטיב" ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. עוד בסלון עבודה גדולה של יגאל תומרקין, חבר של בורלא, ובה דמויות שרופות, מעוותות, שנראו כאילו עברו טראומה. "הוא ראה את הבובות האלה אצל אבי, ביקש אותן והשתמש בהן לעבודה", היא אומרת.

ינור מופתעת מהרושם הקשה שמשאירה העבודה. "השאלה מה את רואה, גופות שרופים או רנסנס. אני רואה בה המון רכות מבפנים, קצת כמו תיאטרון בובות. הידיים של יגאל למטה, והסרטים האלה, כמו סירות בדרכן החוצה. אני מאוד אוהבת את העבודה הזאת". על השידה הסמוכה עומדים שלושה פסלים של מלאכים, מפוסלים בחוטי ברזל, מעשה ידיה של אמה, ללה וידרא ינור.

בחדר השינה ליד המיטה תלויה עבודה שקיבלו משוקה גלוטמן, חבר: חמסה ועליה טקסט בערבית, שממפה את הקווים בכף היד. ממול רישום יפה של טלי בן בסט, שמתאר מעין ריקוד. המחול הוא אחד הנושאים היותר מזוהים עם ינור, שרבות מעבודותיה עוסקות בתנועה ובמחול וביניהן הסרט "קפה עם פינה" על פינה באוש.

בחדר העבודה שלמעלה תלויים תצלומים של גלי גור זאב מתוך המיצב "שולחן", שעסק בשולחן האוכל המשפחתי. ליד תלוי תצלום של ספינה שבנה בורלא במו ידיו בסן פרנסיסקו, הפליג אתה תקופת מה ואחר כך מכר אותה. ליד הספרייה תלויה עבודה נוספת של תומרקין - ציור של חמור שאותו כינה האמן "מלכת הפיות".

בספרייה עצמה, בין הספרים, תלוי תצלום של ינור שצילם הבמאי דוד פרלוב. "הכרתי אותי בתור סטודנטית בבצלאל ומאוד התיידדנו", היא אומרת. "היתה לו אז את המצלמה המיוחדת עם 72 פריימים ולי היתה מצלמת סופר 8. הוא הראה לי איך משתמשים במצלמה ואני עזרתי לו לבחור פריימים ולהדפיס אותם. הוא הרי היה מצלם בכמויות. יום אחד הוא צילם אותי בוחרת פריימים, הדפיס את זה כסדרה, חתם ונתן לי במתנה".

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>