הרחק משינקין

חנה זמר היא העיתונאית הראשונה שרחוב בתל אביב נקרא על שמה. נחום ברנע סבור כי למרות הזיהוי המפלגתי של "דבר", זמר ערכה עיתון ביקורתי ופלורליסטי

שמו של אחד הרחובות בשכונת בבלי בתל אביב שונה שלשום לרחוב חנה זמר - על שמה של העיתונאית ועורכת העיתון "דבר" במשך 20 שנה, שמתה לפני חמש שנים, בת 79. זמר היא האשה העיתונאית הראשונה ששמה מונצח ברחוב בתל אביב, והיא הצטרפה בכך לרשימה גברית מצומצמת של אנשי עיתונות, רובם עורכי עיתונים, שעל שמם נקראים רחובות בעיר: נח מוזס, זלמן שוקן, הרצל רוזנבלום, עזריאל קרליבך ושמעון סאמט (היחיד שלא היה עורך עיתון).

לטקס שינוי שם הרחוב, שהתקיים בבניין עיריית תל אביב, באו עיתונאים ותיקים שעבדו עם זמר ב"דבר", ובהם נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות", אמיר אורן מ"הארץ", דניאל בלוך (שערך את "דבר" יחד עם יורם פרי לאחר כהונתה של זמר), דני קרמן (שהיה בין כותבי המדור הסאטירי הפופולרי "דבר אחר"), אפרים סידון ורבים אחרים.

שלומית זוטא, בתה היחידה של זמר, היא זו שהגישה לעירייה את הבקשה להנצחת אמה, לאחר ששכנה עודדה אותה לעשות כן. זוטא, שגם ערכה סרט קצר על חיי אמה, סיפרה בטקס על הקריירה הצבאית הקצרצרה של זמר ועל הסיבה לגדיעתה. לדבריה, מפקדה של זמר בצה"ל נתן לה חבילת מעטפות לשלוח בדואר, ומכיוון שהיתה בטוחה כי על המעטפות היתה טעות כתיב, שינתה את הרשום עליהן. התברר כי הכתובות היו ראשי תיבות של תרגיל צבאי וכשנשאלה על ידי המפקד מדוע שינתה אותן, החלה להשיב, "חשבתי ש..." - אך המפקד שאג עליה: "אצלי את לא תחשבי!"

את השאיפה להביע את חופש המחשבה לקחה עמה זמר אל הקריירה העיתונאית הארוכה שלה, כשסירבה ליישר קו עם התכתיבים של ההסתדרות ומפא"י, ש"דבר" היה שייך להן, וערכה עיתון ביקורתי. לדברי ברנע, כשם שגלי צה"ל היא מובלעת של עיתונות חופשית יחסית בתוככי גוף ממסדי ונותנת במה למגוון דעות, כך היה גם "דבר" בשעתו, ולמרות הזיהוי המפלגתי שלו, הוא סיקר את החברה הישראלית באופן פלורליסטי. זאת, בהשוואה לעיתונים אחרים - "ב'ידיעות אחרונות' היתה צנזורה עצמית כי הם פחדו לפספס מודעת פרסומת, וב'מעריב' היתה דעה מגובשת אחת ששלטה בעיתון". עוד אמר ברנע כי "הנשיות של זמר היתה יתרון בעולם העיתונות באותה תקופה". הוא נזכר כי "היא היתה המנהיגה של ועדת העורכים וזו שניהלה את העניינים שם".

קריאת הרחוב על שם זמר מעלה כמה שאלות. הראשונה היא לגבי מעמדם החברתי של עיתונאים כדמויות בעלות תרומה ציבורית בעיני הרשויות, בדומה לפוליטיקאים, סופרים ואמנים, והשנייה נוגעת להנצחתן של נשים בפרט. עו"ד חביבה אבי-גיא, יו"ר ועדת שמות והנצחה בעיריית תל אביב (וחברת סיעת הגמלאים), אומרת כי "עצם העובדה שמישהו עיתונאי, אין שם עוד את המשהו המיוחד שמזכה אותו ברחוב. רק את הבכירים ואת אלה שיש להם מורשת וראוי שהדורות הצעירים יתחנכו לאורם - אנחנו מנציחים ברחובות העיר". לדבריה, אם ועדת ההנצחה תקבל מצבור בקשות הנוגעות להנצחת עיתונאים, "אני אעשה אותם בצורת אשכול רחובות".

שיום הרחוב שלשום, רחוב שקודם לכן סומן בספרות 1302, משפר רק במקצת את מצבן של הנשים המונצחות בתל אביב. אבי-גיא מספרת כי עד שהחלה לכהן בתפקיד לפני חמש שנים הונצחו רק 44 נשים ברחובות מתוך 2,000 רחובות הקרויים על שם אנשים, כלומר כ-2% בלבד. בשנים האחרונות אושרו בוועדה 16 רחובות על שם נשים מתוך 136 רחובות שקיבלו שם, שיעור של כ-12%. לדברי אבי-גיא, הוועדה לא דחתה אף בקשה שהוגשה להנצחת אשה, אך לא מטעמי אפליה מתקנת אלא משום שהנשים ששמן הוגש כולן ראויות. היא גם קוראת לשלוח לוועדה בקשות להנצחת נשים.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>