אור בוקע מתוך החשכה

התערוכה של מירי דוידוביץ' היא אחד הניסיונות הנדירים להציג תצלומי אופנה בגלריה לאמנות

"בכלל לא תיכננתי להיות צלמת אופנה", אומרת מירי דוידוביץ', "כשלמדתי צילום היו לי פנטסיות על צילום בסגנון נשיונל ג'יאוגרפיק". בשבוע שעבר נפתחה בגלריה אנגל בתל אביב תערוכת היחיד של דוידוביץ', "Beauty and the Beast", וזו הזדמנות להתרשם מעבודותיה של הצלמת הוותיקה גם מחוץ להקשר של מגזין אופנה. זה גם אחד הניסיונות הנדירים למדי להציג בגלריה לאמנות נדבך מהפעילות הרוחשת בתחום צילום האופנה הישראלי (בתחילת השנה הוצגה במוזיאון רמת גן תערוכה של רון קדמי, "Full Frontal", מבכירי צלמי האופנה המקומיים).

18 התצלומים שנבחרו לתערוכה אינם מוזמנים, ונעשו במקביל לעבודתה למען גופים מסחריים. חלק מהם הוצגו אחר כך במגזיני אופנה. "התצלומים האלה משקפים את הצד האפל של היצירה שלי", היא אומרת. בין היתר מוצגים בתערוכה תצלומים שנלקחו מתוך סדרה שצילמה בכנסייה בשווייץ, ומקבץ תצלומים המתעדים את הדוגמנית והשחקנית אנה זאיקין, שהחלו כניסיון טכני בתאורת לילה. סדרת תצלומים נוספת נעשתה בלונדון בהשראת הסרט "אבודים בטוקיו", ותצלומים אחרים מתוך סדרה של מה שדוידוביץ' מכנה "בועות אור". "אני מאוד אוהבת להביט בלילה על אור שבוקע מתוך מכבסה ציבורית, חניון או לובי של מלון, ולהציץ אל החיים שבוקעים מתוך האפלה".

דוידוביץ' השלימה לימודי צילום במכללת הדסה בירושלים, ונסעה ללונדון בתחילת שנות ה-80 להמשך לימודים עיוניים בפוליטכניק. במקביל שימשה כאסיסטנטית לצלם תכשיטים בריטי, מתוך רצון לרכוש מיומנויות ולהתמקצע. בתום שנה בלונדון שבה לישראל ועבדה כאסיסטנטית של הצלם אבי גנור. "הוא היה צלם מסחרי, אך עם גישה אמנותית. צילמנו יחד כמה קטלוגים למעצב האופנה גדעון אוברזון, אבל עבדנו גם עם בנקים וחברות מזון", היא מספרת. "אחרי העבודה אצל גנור, ישבתי עם עצמי וחשבתי מה אני באמת רוצה לעשות. ומה שהכי רציתי זה שיהיה לי טור אופנה בעיתון 'העיר'". דוידוביץ' פנתה לחנוך מרמרי, אז עורך המקומון, והציעה לו טור שבועי על אופנה. "זה לא היה קל", היא נזכרת, "אבל בסוף קיבלתי".

תצלומים של דוידוביץ' מתוך התערוכה בגלריה אנגל בתל אביב. "הם משקפים את הצד האפל של היצירה שלי", היא אומרת

באותם ימים היה צילום האופנה בישראל שמרני למדי, ודוידוביץ', שבעת שהותה בלונדון נחשפה לעבודתם של צלמי אופנה חלוצים כדוגמת ניק נייט במגזיני האופנה "iD" ו"The Face", שאפה להציע בטור שלה מודל חדש של צילום אופנה. "צילמתי בעיקר אנשים שהיו קרובים אלי, כמו דורין פרנקפורט, סמדר קלצ'ינסקי, אלימור זילברמן ויוסי אלפנט. כתבתי בעצמי את הטקסטים הקצרים שליוו את התצלומים, והכל היה די ניסיוני".

טור האופנה שלה עורר סקרנות גם מחוץ לחוגי האופנה, ודוידוביץ' הוזמנה להעתיק אותו לכפולת עמודי אופנה ב"חדשות", עיתון שקידם את תחום הצילום וטיפח צלמים כמו אלכס ליבק, ורדי כהנא ומיקי קרצמן. המדור התפרסם אחת לשבועיים, והיו בו הפקות אופנה בהשתתפות דוגמניות כמו רונית אלקבץ, יעל רייך ומלאני פרס.

בהמשך קיבלה דוידוביץ' פניות ממעצבי אופנה ומשרדי פרסום, והחלה לעבוד כצלמת מסחרית בתעשיית האופנה. אך המדיה האהובה עליה נשארה העיתונות הכתובה. "אני אוהבת את הסיפוק המיידי. אני מצלמת וזה מתפרסם מיד, זוכה לחשיפה גדולה ומעורר תגובות רבות. במקביל אני ממשיכה לצלם פורטרטים, בין השאר של לוסי דובינצ'יק (שמוצג בתערוכה) וליאור אשכנזי, וגם קטלוגים של חברות אופנה". אחד הבולטים שבהם היה קטלוג קולקציית קיץ 2004 של קום איל פו, "נשים חוצות גבולות", שצולם לצד גדר ההפרדה.

דוידוביץ' הספיקה להתנסות בסגנונות צילום שונים בקריירה הארוכה שלה. "המסגרת של הצילום שלי היא קלאסית, אסתטית", היא מנסה לאפיין את עבודתה, "אבל התוכן פרובוקטיווי", ומתכוונת לבחירה בדמות בעלת מיניות מעורפלת או בהבעה של רגש מוקצן. "אני חושבת שבמיטבם, התצלומים שלי מצליחים לרגש מכיוון שבדמויות נשארת איזו רוח חיים. הן מצליחות לדבר. למעשה, לא מעניינות אותי הדוגמניות, ולא מעניין אותי להתעסק במה שהן מייצגות. אני משתדלת שההקשרים שלי יהיו רחבים יותר - קולנוע, מוסיקה, ספרות".

את התערוכה הנוכחית יזם גבריאל אנגל, בעל הגלריה, ואת הרעיון לתערוכה הגתה האוצרת מיטל רז. "נברנו יחד בארכיון התצלומים שלי וגיבשנו את הקונצפט של התערוכה", מספרת דוידוביץ'. לאורך כל התהליך, היא מעידה, שמחה להתמסר ולהיות מובלת על ידי אחרים. "בדרך כלל בעבודה אני צריכה לקחת אחריות על הצילומים ולנהל אותם. פה נהניתי מהשינוי". כותרת התערוכה, "היפה והחיה", לקוחה מהעיבוד של דיסני לספר של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטרדאם". "עולם הפנטסיות שלי מושפע מאגדות של וולט דיסני ומשדוני יער ופיות", היא מציינת.

התצלום הישן ביותר בתערוכה נעשה לפני כעשור ונקרא "התמוטטות". מופיעים בו בחור בלונדיני בעל חזות זרה שמישיר מבט אל המצלמה ונושא בידיו בחורה מעולפת. התצלום נעשה באור יום, וקשה להכריע אם הבחור תומך בבחורה שהתמוטטה או שמא הוא גורר אותה למקום אפל. "זה תצלום שאני מאוד מאוד אוהבת. משהו שרציתי לצלם המון זמן. מין תחושה שמבטאת אותי ברגעים מסוימים".

בתערוכה הנוכחית אפשר לאתר את חיבתה למגזינים גם בהדפסה של התצלומים על נייר צילום לבן. בכמה מקרים התצלום מותיר שוליים לבנים בצד אחד, ומזכיר את הפרישה של תצלומי אופנה בכפולת מגזין. דוידוביץ' אינה מזדהה עם הפרשנות, וטוענת שמה שמצא חן בעיניה הוא ההיבט הגרפי. "אני אוהבת שהכל נראה מושלם, אבל שתהיה נקודה שיוצרת חוסר שקט. אני רוצה שזה לא יהיה מדויק מדי, מושלם מדי".

"Beauty and the Beast" - מירי דוידוביץ'. גלריה אנגל, גורדון 26 תל אביב. שעות פתיחה: יום ראשון-חמישי 10:00-20:00, יום שישי 10:00-14:00. עד 18.12

עוד במדור האופנה:המראה המרופט הנכוןהארון של עינת שרייבריופי: שמש לא נצחית

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>