סעו לאט

תושבי העיר האיטלקית אורבייטו עושים הכל בנחת. כל כך בנחת עד שהם אפילו הקימו את ארגון "הערים האטיות" שצובר תאוצה בעולם. מפתיע לגלות שהעומדת בראשו היא דווקא אשה תזזיתית במיוחד

בעיר אורבייטו (Orvieto) שבחבל אומבריה באיטליה, מקום היווסדו של ארגון "הערים האטיות", אין חנויות גדולות של רשתות שיווק. אין בה גם מסעדות מזון מהיר של הרשתות הגדולות. בייחוד לא אלה האמריקאיות, שאת שמן שמתחיל ב-M הס מלהזכיר. פיצה לא נחשבת כאן למזון מהיר, אבל אין הרבה פיצריות באורבייטו. לעומת זאת יש בה המון מסעדות קטנות, עם מפות משובצות שמגישות בחורף תבשילי קדירה בקערות קרמיקה מצוירות. החנויות באורבייטו הן קטנות, בבעלות פרטית של תושבים מקומיים. נמכרים בהן מוצרים שמזוהים עם האזור, בעיקר יין, שנחשב לגאוות התעשייה המקומית, וכלי קרמיקה, שנחשבים למוצר המסורתי ביותר במקום.

שני מסלולי הליכה מקיפים את אורבייטו. האחד, ארוך יותר, נמתח למרגלות הצוק שעליו שוכנת העיר. הוא מאפשר להתבונן בה מבחוץ ומלמטה. זה מסלול כפרי, ובחלקים ניכרים ממנו, בעיקר בדרום-מזרח העיר, פוסעים המטיילים בחורשות ירוקות. שביל הליכה שני, קצר ועירוני יותר, נמתח בראש הצוק. מסלול זה מאפשר להקיף את העיר העתיקה ולצפות פעמים רבות מראש הצוק אל העמק שמקיף אותו. מראה האזור הכפרי של חבל אומבריה, עם שורות ארוכות של גפנים ובתי חווה מבודדים, משרה שלווה גדולה גם על מבקרים שדעתם נחושה למהר. המארחים תושבי אורבייטו אמנם יביטו בהם במבט חשדני מעט, מכיוון שחיפזון נתפש כאן כמעט כגסות רוח, אבל מטעמי נימוס לא יעירו על כך במפורש.

הקתדרלה שבכתר

הרבעים העתיקים של אורבייטו נבנו כבר במאות ה-12-14. הרובע המערבי הוא העתיק ביותר וסמטאותיו צרות יותר מן הדרכים באזורים האחרים. שלוש הכיכרות המרכזיות בעיר העתיקה הן פיאצה דואומו, פיאצה דל פופולו ופיאצה דלה רפובליקה. ההליכה ביניהן נמשכת רק כ-20 דקות ורוב האזור הזה סגור לתנועת כלי רכב.

הקתדרלה של אורבייטו (הדואומו) היא הפנינה המקומית המפורסמת ביותר. החזית שלה זכתה לתואר "החזית היפה ביותר באיטליה". האדריכל לורנצו מאיטיני זוכה לקרדיט על עיצובה ובנייתה אף על פי שרבים אחרים השתתפו בתהליך; זה לא פלא בהתחשב בכך שהבנייה החלה ב-1290 ונמשכה כ-200 שנה.

אורבייטו. עיר על ראש צוק (תצלומים: משה גלעד)

התהייה הראשונה שמתעוררת למראה הקתדרלה העצומה היא מה עושה ענק מרשים כזה בעיר קטנה ומעט נידחת כאורבייטו. התשובה טמונה בנס שמייחסים לכומר ספקן מן המאה ה-13: לאחר שהטיל ספק בקשר שבין לחם הקודש לישו, נטף דם מן הלחם בשעת תפילה והכתים את גלימת הכומר. הגלימה הובאה לאפיפיור, ששהה אז באורבייטו, ומכאן קצרה היתה הדרך להקמת הקתדרלה.

ציורי קיר מרשימים, בעיקר מן המאות ה-15 וה-16, מעטרים את קירות הקתדרלה. הנודעים שבהם מרוכזים בקפלת סנט בריזיו, שרק 25 מבקרים מורשים להיכנס אליה בכל פעם.

סמוך לקתדרלה פועלים כמה מן המוזיאונים המעניינים באורבייטו. מול הכניסה לקתדרלה שוכן בארמון מפואר המוזיאון הארכיאולוגי, שמכיל אוסף מרשים של אמנות אטרוסקית. לא רחוק משם ניצב מוזיאון אמיליו גרקו, על שמו של האמן הסיציליאני בן המאה ה-20, שעיצב את דלתות הקתדרלה.

אטרקציה מקומית נוספת היא המערות האטרוסקיות. 1,200 מערות התגלו בעיר ובסביבתה. כיום משפצים כמה מהן ואפשר לערוך בהן סיור מודרך, הנמשך כשעה. במערות עצמן אין מוצגים מעניינים, מכיוון שהן נחפרו כדי להוציא מהן חומרי בנייה ולא כמקום מגורים.

אטרקציה מוכרת פחות אבל מסקרנת היא הבאר של סנט פטריציו. הבאר העתיקה, שנחפרה לפני 500 שנים, מקורה כיום במבנה קטן, והכניסה אליה כרוכה בתשלום. המראה שמתגלה למבקרים מפתיע. פיר ענקי שעומקו 60 מטר חפור באדמה. קוטרו 15 מטר ובהיקפו יש 496 מדרגות שמקיפות את הבאר בספירלה ויורדות עד לקרקעית. המים בתחתית הבאר צוננים ונעימים. גשר צר שנמתח מעל המים איפשר לשואבים למלא את הדליים בנוחות ולהעמיס אותם על גב הסבלים והחמורים שהעלו אותם במדרגות. המבצע ההנדסי הזה מעורר השתאות גם היום. אורבייטו כעיר אטית מוארת בתחתית הבאר באור חדש. גם ללא דלי מים קשה קצת למהר כאשר מטפסים 496 מדרגות במעגל שנראה אינסופי.

זמן לארוחת צהריים

ארגון הערים האטיות (Cittaslow) נוסד באורבייטו בשנת 1999 כהמשך לפריחתו של ארגון האוכל האטי, שקם כעשר שנים קודם לכן, באותו אזור בצפון איטליה. כיום חברות בארגון הערים האטיות 42 ערים איטלקיות, 120 ערים נוספות מ-15 מדינות באירופה ועוד כמה ממדינות אחרות ברחבי העולם.

סירנה אובלדיני, בת 34, היא מזכירת ארגון הערים האטיות. היא מדברת במהירות עצומה. במשך השיחה היא זזה בלי הפסקה, עוברת משולחן הכתיבה שלה לספרייה, פותחת את החלון, מציעה קפה ושוקולד וחוזרת לשבת.

משרדה שוכן בבית עתיק במרכז העיר אורבייטו וצמוד למשרדי העירייה המקומית. הפער בין הפילוסופיה של הארגון לאישיותה הנמרצת בולט לעין, אבל אזכורו אינו מביך אותה כלל. היא צוחקת ומודה שאטיות ונינוחות אינן בין התכונות הבולטות שלה. "חשוב לי יותר לקדם את מטרות הארגון מאשר להפגין שלווה", היא אומרת.

"אורבייטו היא עיר קטנה. בארגון חברות ערים שאוכלוסייתן אינה מונה יותר מ-50 אלף תושבים", מסבירה אובלדיני. "פעם זה נתפש כחיסרון, כחולשה. הצעירים רצו לעזוב ולעבור לערים גדולות יותר, מהירות יותר. מטרת הארגון פשוטה - אנחנו רוצים להבהיר שאנחנו גאים באורח החיים האטי שלנו. ערים כאורבייטו הן ערים אטית וטובות. דווקא כאן יכולים לפרוח תרבות מעניינת, אוכל טוב, אמנות איכותית. בכך טמון הכוח שלנו, כך אנחנו רוצים לחיות. אין לנו שאיפה לגדול, להיהפך לערים מהירות, עמוסות. ביסוד הדברים טמונה ההכרה שדווקא החיים בעיר אטית הם חיים טובים יותר. זו הדרך שלנו לשמר את הזהות שלנו. השיח עם חברות אחרות בארגון מאפשר לחלוק ידע וללמד איך הכרזתה של עיר כאטית עוזרת לפתח בה תיירות".

אובלדיני שבה ומדגישה שעיר אטית אין פירושה עיר מפגרת. המטרה אינה שימור של העבר במתכונתו המקורית, אלא שילוב של שימור העבר באדריכלות, במבנה העיר, באורח החיים, עם כל היתרונות של עיר מודרנית, עם הטכנולוגיה המתקדמת ביותר.

הדוגמאות להשפעה של העיר האטית על אורח החיים היום-יומי מובילות לשיחה ארוכה על אוכל. אחת האידיאות של הארגון היא שתושבי העיר צריכים לפנות לעצמם זמן פנוי לארוחת צהריים. מזון מהיר הוא כמעט מלה גסה באורבייטו, ושיטוט ברחובות הסמוכים למשרדה של אובלדיני בשעת צהריים גילה מסעדות מלאות בתושבים ובתיירים שישבו ואכלו פסטה. השאלה אם גם היא אוכלת כך מפיקה מאובלדיני צחוק מתגלגל. היא מסבירה שהיא עובדת עכשיו רק במשרה חלקית, יש לה שלושה ילדים קטנים שחוזרים בצהריים הביתה והיא ממהרת להכין להם ארוחה חמה. בעלה, שעובד בסביבת אורבייטו, מגיע גם הוא לארוחת צהריים בבית.

הנקודה הכאובה מבחינתה היא העובדה שהיא משתמשת במכונית, "כי אני חייבת לפזר את הילדים לגן ולבית ספר ולאסוף אותם בצהריים. הייתי מעדיפה לבוא על האופניים שלי".

רוב הרחובות במרכז אורבייטו פתוחים לתנועת מכוניות, והתנועה בהם ערה, למרות מאמצים של העירייה לשכנע את התושבים והמבקרים להשאיר את המכוניות במגרשי החניה הגדולים מחוץ למרכז העיר ולהשתמש בתחבורה הציבורית הנוחה.

"זו המטרה הגדולה שלנו", מסבירה אובלדיני, "להוציא את המכוניות מהעיר". זה יקרה כנראה בעוד כשלוש שנים ותלוי בעיקר במשאבים לפיתוח התחבורה הציבורית. "חשוב לנו להבהיר גם למבקרים שהוצאת המכוניות מהעיר היא לטובתם ולא מגבלה מעצבנת".

במשך כמה דקות היא משבחת אותי על החלטתי להגיע לעיר ברכבת ומציעה ללוות אותי בחזרה לתחנה כאשר אני עומד לעזוב. בדרך לתחנת הרכבת שאלתי את בלדיני איך השפיעה לדעתה עובדת היותה של אורבייטו עיר אטית על הביקור החפוז שלי. היא לא היססה וענתה במהירות אופיינית: "די בכך שאמרת לעצמך: 'זו עיר אטית, כדי ליהנות ממנה אסור לי למהר'. זה כבר משנה את כל התמונה". מיד לאחר מכן הציעה לי לרוץ בכל כוחי לאורך הרציף, כי הרכבת לפירנצה יוצאת בעוד פחות מדקה.

ברכבת וברכבל

הגעה: הנסיעה ברכבת מרומא נמשכת כשעה. אורבייטו שוכנת בראש צוק וולקני גדול המתנשא לגובה של 300 מטרים מעל המישור. תחנת הרכבת נמצאת למרגלות הצוק. פוניקולר (רכבת כבלים במסלול תלול) מוביל את המבקרים מתחנת הרכבת וממגרש החניה שלצדה אל ראש הצוק ולמעשה אל מרכז העיר. הליכה של כ-800 מטר מובילה מתחנה זו אל הכיכר המרכזית, כיכר הדואומו. אוטובוס מקומי כתום גומא את המרחק בשלוש דקות והנסיעה בו אינה כרוכה בתשלום.

לינה: המלון פאלאצו פיקולומיני (Palazzo Piccolomini) נחשב לטוב בעיר. לפני עשר שנים הסבו אותו מארמון מט ליפול מן המאה ה-16 למלון מודרני. חלק מציורי הקיר המקוריים נשמרו והם מקנים למקום הדר אצילי. במקום פועלת גם מסעדה טובה, "לה טברנה דה מרקאנטי". המחיר: 150 יורו לחדר זוגי. הכתובת: פיאצה ראניירי 36. אתר: www.hotelpiccolomini.it

Hotel Duomo שוכן במיקום הטוב בעיר, צמוד לדואומו. רוב החדרים גדולים ומרוהטים בסגנון חדשני. חלקם צופים לקתדרלה. בקיץ אפשר לאכול ארוחת בוקר בגינה קטנה. המחיר: 110 יורו. הכתובת: ויקולו מאוריציו 7. www.orvietohotelduomo.com

Grand Hotel Reale - לפני 70 שנה נחשב הגרנד הוטל ריאל למלון יוקרה. מעט מאוד השתנה בו מאז. ברוב החדרים יש ריהוט מיושן. החדרים עצמם גדולים וחדרי האמבטיה מעוררים רחמים. המחיר: 90 יורו ללילה. הכתובת: פיאצה דל פופולו 25. טל' 0763341247רוצים לקבל את כתבות "גלריה" ישר אל תיבת המייל שלכם? הירשמו לניוזלטר של עכבר העיר.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>