עודד עזר: מכופף האותיות

הטיפוגרף עודד עזר זוכה להצלחה בחו"ל אף שהוא מעצב אותיות עבריות. הניסויים שהוא עושה באותיות דמויות בעלי חיים רואים אור עתה בספר, באחת ההוצאות החשובות בעולם העיצוב

על פי פאולה אנטונלי, אוצרת העיצוב של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, העיצוב של עודד עזר מאפשר "לחלום על שפה על-אנושית, המושפעת מביולוגיה יותר מאשר מתרבות - החלום של כל אמצעי התקשורת האוניוורסליים שחשבנו עליהם במשך שנים". כך כותבת אנטונלי בהקדמה לספר חדש המציג את עבודותיו של המעצב ואמן הטיפוגרפיה הישראלי. הספר יראה אור בהוצאת גשטאלטן הגרמנית, מהבולטות בעולם בתחום העיצוב, בחודש הבא.

מעצב אחר שספר שלו יוצא לאור החודש בהוצאה הגרמנית הוא מרסל ונדרס. אבל עזר ממהר להבהיר: "עם כל הכבוד לי, אני לא מגרד את הציפורן שלו. הוא מרסל ונדרס, אני עודד מגבעתיים".

עזר, בן 37, סיים את לימודיו במחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל בשנת 1998. הוא מלמד כיום במכון הטכנולוגי בחולון ובוויצו חיפה. עבודותיו זכו במשך השנים לפרסים רבים, הוצגו במוזיאונים ובתערוכות, פורסמו בכתבי עת בינלאומיים ושוכנות באוספים הקבועים של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ושל מוזיאון ישראל.

הוא נמנה עם הדור הצעיר של מעצבי האותיות בישראל, בהם מיכל סהר ודני מירב, המציעים פרשנות חדשה ועכשווית לטיפוגרפיה העברית וגם מעצבים מוצרים מסחריים. בין השאר יצר את הפונטים "אלכימאי", "מעודד" ו"תאגיד", הנראים בכתבי עת רבים.

עזר ידוע במתיחת הגבולות של עיצוב האותיות, ועבודותיו הניסיוניות מצויות בתפר שבין עיצוב לאמנות. בעבודות אלה הוא משתמש באותיות כמו בפלסטלינה ומושפע רבות מעולם החי ומהביולוגיה: האותיות שהוא יוצר דומות פעמים רבות לנמלים או לעכבישים, למשל. בספר החדש מוצגות בעיקר עבודות אקספרימנטליות אלה, משנת 2000 ועד היום.

עודד עזר בתצלום "TypoplasticSurgery", ניתוח פלסטי טיפוגרפי (תצלום: עידן גיל)

הוצאת ספר למעצב אותיות ישראלי אינה עניין מובן מאליו, מה שמעורר את התהייה שמא הטיפוגרפיה העברית נראתה לאנשי ההוצאה טרנדית ואקזוטית. באופן דומה, טיפוגרפיה יפאנית, ערבית או הודית עשויה לקסום לישראלים, אבל הם לא יוכלו לשפוט אם היא טובה, אם הריווח בין האותיות נכון וכן הלאה. נדמה שעזר הבין, כפי שלא רבים הבינו לפניו, כי דווקא העיסוק בטיפוגרפיה העברית יכול לעורר עניין.

לא חששת ליפול במלכודת האקזוטיות?

"קודם כל, ודאי שנפלתי במלכודת הזאת. אני בטוח שההתחלה של ההתעניינות בי היתה: 'ואללה, איזה בחור אקזוטי, מעבר להררי החושך, אנחנו באירופה ובארצות הברית נוכל להגדיר את עצמנו מולו'. הלכתי על זה, כי זה הפך אותי למיוחד. למה להתבייש? עברית זו שפה מיוחדת. הם היו מתים שתהיה להם השפה הזאת. היא יפה. יש משהו די בנאלי בשפה האנגלית".

כי אנחנו רגילים אליה כל כך?

"גם, אבל גם כי במקור היא בנויה על צורות היסוד של עיגול-ריבוע-משולש. זה בנאלי, ואילו הניואנסים הטיפוגרפיים של העברית לא בנאליים. אבל במשך השנים אנשים הפסיקו להגיד 'מעצב האותיות העברי' והתחילו לומר 'אמן הטיפוגרפיה עודד עזר'; הם הפסיקו לשים לב שמדובר בשפה זרה. במקביל התחלתי גם לעבוד באנגלית".

        כרזת הוקרה למילטון גלייזר, מעצב הלוגו "I Love NY" (תצלום: עידן גיל)

סטודנטים ומעצבים בישראל טוענים שאין מספיק פונטים בעברית, שהרבה יותר נוח לעבוד עם פונטים באנגלית. אפילו האתרים שמציגים את עבודות המעצבים רובם באנגלית. בעניין זה אומר עזר: "תמיד שואלים אותי למה בארץ לא עובדים עם עברית. כמה לוגואים בעברית של רשתות גדולות אתה מכיר? ארומה? זהו, אני לא זוכר עוד. אני עדיין מלמד את הסטודנטים שלי שאם הם רוצים להצליח בעולם, שיעבדו בעברית - הפוך ממה שחושבים".

ובכל זאת, הדברים אינם חד-משמעיים, הוא מבהיר: "פעם חשבתי שיהיה גל של אנגלית ואז אנשים ייחנקו ממנה וירצו להתבטא בשפת האם שלהם, אבל זה לא קורה בשוק ויש לזה סיבה. נראה שההשתלטות של האנגלית תחרוג מאיזשהו קולוניאליזם תרבותי אמריקאי והאנגלית תיהפך לשפת 'תכנות' בינלאומית. כל מה שהוא מסחרי וצריך לחיות ברשת, או מחוץ לה - יהיה באנגלית קודם כל. במקביל, השפות המקומיות ייהפכו לאתר של התרבות, שיינצל מהתפישה המסחרית גרידא".

אתה מפריד בין מסחר לתרבות?

"אני מפריד בין טכנולוגיה לתרבות. העברית בשנות הגלות לא באמת מתה כמו שמספרים לנו. היא חיתה בספרי הקודש, או בשיחות פרטיות שביטאו עמדה ש'אנחנו מיוחדים', מין אינטימיות תרבותית. זה מה שהולך לקרות. נהיה ב'גולה טכנולוגית' במובן מסוים. נדבר את שפת הטכנולוגיה וניצור אינטימיות בעזרת השפות הספציפיות של כל עם. זה תהליך שמצד אחד יוצר הפרדה בין החיים הגלובליים שלנו לבין החיים האינטימיים כיהודים, כישראלים, כתל-אביבים. מצד שני, הוא גם יגן על השפה, יזכך אותה. הדבר הזה כבר קורה. זה תהליך שקשור לטכנולוגיה הרבה יותר מאשר לאיזה רשע תרבותי מערבי".

אחת הדרכים שבהן עזר מנסה להשאיר חותם היא בהוראה. לסטודנטים שלו הוא מציע, למשל, לקחת את הלוגואים של דיסני, של מיקרוסופט וכדומה, וליצור להם פונט מקביל בעברית. "בתור בן המאה ה-21 אתה חייב לדבר גלובלית, אבל אתה גם חייב לדעת מאין באת", הוא מסביר.

"סתמי וכלומי", מחווה למשוררת יונה וולך (תצלום: שחף הבר)

הסטודנטים כיום, לדבריו, אינטליגנטים, מתוחכמים מהעבר. אשר לכישרון, זו כבר שאלה אחרת, הקשורה בעיניו בין השאר למספר הסטודנטים בכל כיתה: "אני למדתי במחזור של 20 איש. היום בכל בית ספר, יהיה זה בצלאל, שנקר, המכון הטכנולוגי חולון או ויצו חיפה, לומדים פי ארבעה. אני לא רוצה לעסוק במניעים הכלכליים, אבל הרמה ירדה. הטובים ביותר קצת ניזוקים מהסיפור הזה".

בתום לימודיו בבצלאל גייס אותו אחד ממוריו, שמעון זנדהאוז, לעבוד על פרויקט עיצוב מחדש של העיתון "גלובס". "העבודה שעשינו לא התקבלה", מספר עזר, "היא היתה מתקדמת מדי. זה היה המפגש הראשון שלי עם השוק הישראלי". לאחר מכן היה אחראי על עיצוב המגזין "פירמה" של "גלובס", שנחשב בזמנו לעיצוב מהפכני.

כשתמו יחסיו עם העיתון הכלכלי, לא רצה לחזור אל השוק המסחרי: "ידעתי שלא אגיע רחוק אם אהיה זונה של השוק. הבנתי שצריך לעבוד בלי כסף. בשבילי זה היה גילוי. חילקתי את היום, חצי בשביל להתפרנס וחצי בשביל לחיות. לא רציתי לאבד את הנשמה".

הנשמה שעזר מדבר עליה גלומה בפרויקטים הניסיוניים, כמו אלה שמופיעים בספרו. הוא מספר כי שלח להוצאה 850 דימויים, שמתוכם בחרו אנשיה כ-350. את העבודות מלווים טקסטים רבים, שכתבו בין היתר יהודה חופשי, הטיפוגרף, המעצב וחוקר התחום, ומריאן בנטג'ס, טיפוגרפית קנדית ומאיירת בינלאומית. "לא עניין אותי לעשות אלבום תמונות", מסביר עזר. "אני עובד בעברית וחשבתי שבכל זאת צריך להסביר".

הקשר שלו עם כותבת ההקדמה, אנטונלי, נוצר כשאוצרת העיצוב של המומה הניו-יורקי שקדה על הכנת התערוכה "Design and the Elastic Mind", שנפתחה בתחילת 2008. היא נתקלה ב"Typosperma", פרויקט של עזר המשלב בין תאי זרע לבין אותיות עבריות. "היא שלחה לי אי-מייל וביקשה שאציג בתערוכה, וזה היה כמו חלום שלא ייאמן", הוא אומר. "אף פעם לא הייתי שם, ויצא שהפעם הראשונה שהייתי בניו יורק היתה כשהצגתי במומה".

מלבד העבודות הניסיוניות של עזר, מופיעים בספר גם כמה מהפונטים המסחריים שלו וכן עבודות מסחריות נוספות, כמו אותיות הלוגו של בנק הפועלים ועטיפות דיסקים.

האם בעוד 50 שנה אחד הפונטים שלך יהיה הפרנק-ריהל או הנרקיס הבא?

"אין לי שאיפה לעצב פונט שיחליף את הפרנק-ריהל. אתה לא כותב שוב יצירה של מוצרט. אני מקווה לייצר פונט למאה ה-21, בתקווה שיהיה קלאסיקה של המאה ה-22. אבל אף אחד עוד לא הבין איך צריך להיראות פונט במאה ה-21. המשימה שלי ושל כל מעצב בר דעת היא להבין את המאה הזאת, ולא לעסוק בעיצוב שהוא פוסט המאה ה-20. לצערי, העיצוב הטיפוגרפי בארץ נמצא בשלב הפוסט שלו".

"ביוטיפוגרפיק", עבודה ניסיונית של עזר (תצלום: עידן גיל)

העיצוב הישראלי, הוא מטעים, סובל מקיפאון, ובוודאי מפגר אחרי ההיי-טק. "אמנם כולם עושים כמיטב יכולתם, אבל יש נתק בין העיצוב הגרפי והטיפוגרפי בארץ לבין מה שהטכנולוגיה מאפשרת", הוא אומר. "אין מתודולוגיה שמקשרת בין העיצוב לחיים. גם הוראת עיצוב בארץ שייכת למאה ה-20. השאלה היא אם יכול להיות פונט לפייסבוק, למשל, ששייך למאה ה-21. לי עוד אין תשובה".

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>