עמוס עוז בן 70: הלוחש לנשיאים

למה בעצם עמוס עוז לא מסתפק בספרות ומקפיד להשמיע קולו בעניינים פוליטיים, באופן שלא פעם מושך אליו אש מכל הכיוונים? סרט תעודה חדש, שיוקרן בפסטיבל "דוקאביב", נכנס לחצרו של מי שמכונה לא פעם האדמו"ר של השמאל

הימים הם ימי מבצע עופרת יצוקה. עמוס עוז יושב בחדר העבודה שלו בביתו שבערד, מדפים עמוסי ספרים מקיפים אותו, שפופרת טלפון צמודה לאוזנו. "אם אתה מוכן לראיון, אני אשאיר אותך עכשיו במצב המתנה", נשמע קול מעברו השני של הקו. "כן, אני מוכן לראיון, ואני מוכן להמתין", הוא עונה, כמי שמורגל היטב בסיטואציה הזאת. שתי רגליו מונחות על שולחן העבודה שלפניו, והוא מקשיב בריכוז לשאלות המופנות אליו באנגלית ממרחקים.

»חגיגות יום הולדת 70 לעמוס עוז

»עמוס עוז בן 70: החיים שלא כמשל»עמוס עוז בן 70: לטבול את העט בקסת החיים»עמוס עוז בן 70: סיפור על אהבה והצלחה»עמוס עוז בן 70: קולות המרחבים השותקים»עמוס עוז בן 70: כל מה שנחשב עשוי ממלים»עמוס עוז בן 70: חייבים לכבות את השריפה»עמוס עוז בן 70: קורא בעיניים עצומות

"בסופו של דבר אני תמכתי בפעולה הצבאית", הוא עונה לשאלת המראיין, "כי כפי שאתם זוכרים, ישראל יצאה מעזה לפני שלוש שנים, פינתה בכוח את כל ההתנחלויות היהודיות מהרצועה ומסרה את השטח לידיהם של הפלסטינים, בתקווה לשלום ולשקט. במקום זאת, מה שישראל קיבלה בתמורה היה סדרה של התקפות על אזרחים. אני מדבר על הטילים, טילים שנורו מעזה במשך כמעט שמונה שנים".

עוז ממשיך לענות לשאלות. הוא רהוט ומדויק, האנגלית קולחת בפיו, עמדותיו ברורות ומנוסחות היטב, ורגליו המונפות מעלה, על השולחן, מקרינות שלווה משכנעת. אבל עד מהרה, כשהראיון נגמר והוא מודה למראיין ונפרד ממנו לשלום, מתברר שלא היתה זו אלא אשליה של שלווה. ברגע שהוא מניח את השפופרת, הוא משחרר אנחה ארוכה של הקלה ומליט את פניו בכפות ידיו. זה מעייף? הוא נשאל. "כשאני כותב, אני יכול למחוק ולתקן. כשאני מדבר בראיון כזה אני מוכרח במהירות, כמו בפינג פונג, כל מלה ככה לחשב", עונה עוז, מניח לעברית להתגלגל בפיו ברישול קל. "זה מתח, זה מלחיץ, זה בהחלט לא דבר שאני נהנה לעשות", הוא אומר.

צילומים מתוך הסרט "עמוס עוז - היישר לתוך השמש הקייצית": עוז בחדר העבודה שלו

זו אחת הסצינות הראשונות בסרט "עמוס עוז - הישר לתוך השמש הקיצית", שביימו יונתן ומאשה צור, שיוקרן בחודש הבא בהקרנת בכורה בפסטיבל "דוקאביב" בתל אביב. הסרט הזה אמנם נעשה בעקבות ספרו של עוז "סיפור על אהבה וחושך", ומתייחס גם לאלמנטים שונים ביצירתו ובחייו היצירתיים, אבל לאחר אין-ספור ראיונות וטקסטים שנכתבו על הסופר הזה ועל יצירותיו, דווקא התעקשותם של צמד היוצרים לבחון בסרטם גם את הפן הציבורי והפוליטי בפעילותו - מצליחה לעורר מחשבה ועניין.

בסצינה אחרת, שצולמה ב-2008 בקונסוליה הישראלית בניו יורק, במפגש שהשתתפו בו מכובדים שונים, ובהם עוז, סלמאן רושדי, פול אוסטר ושמעון פרס, עוקבת המצלמה אחר עוז שפונה בדברים אל הנשיא הישראלי. הוא מוביל אותו אל פאתי האולם, מתיישב על כורסה לצדו ומציע לו טיפ לקראת נאומו הצפוי באותו יום בעצרת האו"ם - נאום שנועד להשיב לדברי שטנה כלפי העם היהודי שהשמיע שם יום קודם לכן נשיא איראן. "שמעון, אתה היום עונה לאחמדינג'אד, יש לי הצעה בשבילך", אומר לו עוז. "תפנה אל העם האיראני מעל ראשו של אחמדינג'אד. תגיד שאנחנו רוחשים לעם האיראני כבוד עמוק לתרבותו, שהיה לנו עבר משותף ועוד יהיה לנו עתיד משותף".

נציג בלתי רשמי

זה שנים עוז לוחש על אוזניהם של נשיאים, ראשי ממשלה ואישים פוליטיים בישראל, וזה שנים הוא משוחח עם אלפים שבאים להאזין להרצאותיו בישראל ובחו"ל.

הסופר הישראלי המצליח משקיע חלק ניכר מזמנו בעיסוק בנושאים מדיניים ופוליטיים, ואינו מהסס להשמיע את דעותיו בפומבי, לנסות לשכנע בצדקת דרכו, ואף להשפיע על קובעי המדיניות. לצד שיחות על יצירתו, קטעים שהוא קורא מספריו, סרטים ותצלומי ארכיון מההיסטוריה האישית שלו והקולקטיווית שלנו, סרטם של יונתן ומאשה צור נותן הצצה לחלק הזה בחייו של עוז, ומאפשר לצופים להתרשם מן המסירות שבה הוא ממלא את תפקידו כמטיף ומסביר בשירות הציונות ועם ישראל, ומכמות האנרגיה המפתיעה שהוא משקיע בעניינים הללו.

הבמאים מספרים כי חשבו לראשונה שמעניין יהיה לעשות סרט על עוז לאחר שקראו את "סיפור על אהבה וחושך" והתרשמו עמוקות. לדבריהם, הם לא רק אהבו את הסיפור, אלא גם את העובדה שעוז - שעד לאותו רגע נתפש בעיניהם כ"אייקון הישראלי האולטימטיווי", כ"פרה קדושה", ולא עניין אותם במיוחד - הצליח לפרק בספר, אל מול עיניהם, את ההיסטוריה של המורשת הציונית ולהרכיבה מחדש, באופן שריתק אותם והקנה פרופורציות חדשות לסיפור הציוני כפי שהכירו אותו.

צילומים מתוך הסרט "עמוס עוז - היישר לתוך השמש הקייצית": עם הבמאים מאשה ויונתן צור (שני משמאל) (תצלומים: גוני ריסקין)

הסרט על עוז, שנעשה בתמיכת ערוץ ארטה, הוא סרטם התיעודי השני באורך מלא של בני הזוג - לפניו יצרו את "מאגיה רוסיקה" (2004), על אנימציה רוסית בעידן הסובייטי ("עשינו אותו בכסף שקיבלנו לחתונה"). שניהם לא למדו קולנוע: יונתן צור, בן 33, עובד זה שנים כעורך וצלם, ומאשה צור, בת 30, למדה אנימציה בבצלאל. הם גרים במרכז תל אביב עם בתם.

הרעיון לסרט התבסס אצלם לאחר ששמעו כי עמדותיו של עוז בנושאים פוליטיים מסקרנות לא רק אותם, אלא גם רבים אחרים ברחבי העולם. "שמענו מכמה אנשים דבר שלא ידענו קודם, שהוא עושה המון מפגשים עם קוראים בחו"ל, שבאירופה וצפון אמריקה הרבה מאוד אנשים באים להקשיב לו, ושלמפגשים האלה יש בדרך כלל אופי פוליטי", הם אומרים. "עניין אותנו שהוא סוג של נציג בלתי רשמי של ישראל בחו"ל".

השניים ישבו וכתבו לעוז מכתב, הסבירו כי הם מעוניינים לעשות עליו סרט ולתעד את המפגשים הללו וצירפו סרט קודם שלהם, כדי שיוכל להתרשם מעבודתם. עוז הסכים להיפגש עמם, ובמשך כשנה וחצי הם הלכו בעקבותיו למקומות שונים עם המצלמה שלהם. הם מודעים לכך שמדובר באדם שמושך הרבה אש במציאות הישראלית, ושפעילותו הפוליטית ואמירותיו מקוממות עליו לא פעם רבים, מימין ומשמאל. בין היתר טוענים כלפיו שהוא מתנשא, שהוא מטיף לפוליטיקאים אך מסרב לקחת חלק במשחק הפוליטי, שהוא האדמו"ר של השמאל, שהוא המקבילה של מרצ לרב עובדיה יוסף. זעם רב הוא עורר גם באחרונה, עת הצהיר כי מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי ולקח חלק מרכזי בהקמת התנועה החדשה מרצ, שנחלה לבסוף מפלה צורבת בבחירות.

"לעסוק בדמותו של עמוס עוז, מבחינתי לפחות, זה לקפוץ ראש לתוך ביצה של כל המטענים הרגשיים הישראליים", אומרת מאשה צור. "אני חושבת שאין כמעט דמות בתרבות הישראלית העכשווית שמוציאה מישראלים כל כך הרבה רגשות סותרים כמוהו. בטוח שאף אחד מהסופרים האחרים לא מעורר כאלה אמוציות, בכל המחנות. אולי זה משום שהנושאים שבהם הוא עוסק והדברים שהוא מסמל נטועים כה חזק בתוך הליבה הרוטטת של המטענים הרגשיים של הזיכרון הקולקטיווי הישראלי".

אם יש לי עט ומלה

אבל מדוע מלכתחילה בוחר סופר מוערך ומצליח להשקיע כל כך הרבה זמן ומאמץ בעיסוק בנושאים הללו? "תמיד היתה לי סוג של מחויבות ציבורית, צורך להיות מעורב", אומר עוז באחד הקטעים בסרט. "אני לא בטוח שאני יודע להסביר את הצורך הזה, אבל זו איזו תחושה של אחריות ציבורית או אחריות חברתית, שאומרת שאם יש לי עט ומלה, אני צריך להשתמש בהם כדי להביע את דעתי".

כשמפנים אותה שאלה ליוצרי הסרט, הם מרחיבים את התשובה. "יש לי תחושה שהוא מרגיש כורח לעסוק בזה, לא כי הוא רוצה, אלא כי הוא מרגיש שיחטא לעצמו אם לא יעשה זאת", אומרת מאשה צור, ונזכרת בראיון עמו שלא נכנס בסופו של דבר לסרט. "הוא אמר שאם הוא קם בבוקר ושומע בחדשות שאנשים נפגעים ונפצעים, והוא יושב וכותב דף נוסף ברומן שלו, אז הוא מרגיש אשמה על שאינו משמיע את קולו", היא אומרת. מצד שני, ממשיך יונתן צור את דבריה, "הוא אמר שאם הוא קם בבוקר וכותב מאמר נחרץ שבו הוא שולח את הממשלה לעזאזל, הוא מרגיש בסוף היום אשמה על כך שביזבז את קולו, שאמור להיות יותר מורכב ורב משמעי, על מאמר פוליטי פשטני. הוא גם אמר לנו: 'כשאני חושב על איזה עניין בצורה נחרצת אני יושב וכותב מאמר, וכשמתעוררים בי סימני שאלה, סימן שאני בהריון עם סיפור'. כך שאני חושב שהוא חי עם הסתירה הזאת כבר די הרבה זמן".

»חגיגות יום הולדת 70 לעמוס עוז

»עמוס עוז בן 70: החיים שלא כמשל»עמוס עוז בן 70: לטבול את העט בקסת החיים»עמוס עוז בן 70: סיפור על אהבה והצלחה»עמוס עוז בן 70: קולות המרחבים השותקים»עמוס עוז בן 70: כל מה שנחשב עשוי ממלים»עמוס עוז בן 70: חייבים לכבות את השריפה»עמוס עוז בן 70: קורא בעיניים עצומות

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>