מיטה, ארוחת בוקר וקטיף דובדבנים

תיירות חקלאית היא להיט עכשווי. בלי בריכה, אטרקציות ופינוקים, האורחים מוזמנים להאכיל את הפרות ולאסוף ביצים בלול יחד עם המארחים

כריסטינה פלוריס, צעירה בתחילת שנות העשרים שלה, נולדה בחוות גותידאי בלב סרדיניה. היא דור חמישי לחוואים במקום, ולמרות גילה הצעיר היא מפגינה ביטחון עצמי רב ואופטימית גדולה בנוגע לעתידה בחווה וליכולת ההישרדות של המקום גם בדורות הבאים. "נכון, לא בטוח שהגידולים החקלאיים שלנו יפרנסו אותנו, וגם משק החי הקטן שהיה לנו נעלם כמעט לחלוטין בשנים האחרונות, אבל התיירות החקלאית היא חבל ההצלה שלנו. זה הענף הכי משגשג והכי מבטיח. בלעדיו, לא בטוח שהיינו ממשיכים כאן", היא אומרת.

אביה, ג'אנלוקה פלוריס, מנהל את החווה. במטעים שמקיפים אותה מגדלים בעיקר זיתים וגפנים. בחווה עצמה נבנו ושופצו עשרה חדרי אירוח. כולם פשוטים, מינימליסטיים, מסוידים לבן ובעלי ריהוט בסיסי. לכל חדר מרפסת קטנה שצופה על הנוף הכפרי. אין בחווה בריכה, או מתקני שעשועים. הים מרוחק 17 קילומטר לכיוון מזרח, והעיר הסמוכה אוליאנה (Oliena) מרוחקת כארבעה קילומטרים מערבה. על השאלה "מדוע אנשים באים לכאן, מה כוח המשיכה שלכם?" עונה פלוריס הצעירה במלה אחת: "השקט". אין ספק שמן המצרך הזה יש בחוות גותידאי בשפע. ועל פי הביטחון ושמחת החיים של פלוריס - יש לו גם ביקוש ער.

שקט, אוויר צח, שלווה כפרית, גינה מטופחת ונוף ירוק לא נחשבו פעם לנכסים מרשימים במיוחד. היום הם מניעים את אחד התחומים הכי חמים בתיירות. תיירות חקלאית - אגרותוריזם - מוצגת בשנים האחרונות כתרופת פלא שכדאי להשקיע בה. לחקלאים היא מספקת פתרון נוח יחסית שעוזר להם להתפרנס בתקופות שעיסוקם מתקשה לספק את ההכנסה הדרושה. בהשקעה נמוכה יחסית הם מפתחים חדרי אירוח בבתים ישנים של החווה, ששימשו פעם אורוות, מחסנים, אסמים או לולים. ברבים ממבני האבן האלה יש עדיין קסם ישן של פסטורליה והם צופים אל המרחבים הירוקים.

החקלאים-המארחים אף אינם צריכים לשנות במאומה את אורח חייהם. להיפך, מפצירים בהם לדבוק בשיטות הישנות, להתמיד באורח חיים כפרי "אותנטי", שישמר את ההבדלים בינם לבין תושבי הערים. אפילו המגמה להפוך חוות רבות למתמחות בגידול או בסוג חקלאות אחד ואחיד התהפכה: כיום מעודדים במקומות רבים את החוות לגוון את העיסוקים ככל האפשר. לגדל סוסים וגם גפנים, להכין שמן זית וגם לאסוף ביצי תרנגולות. חווה שיש בה רק 200 פרות גועות אינה בהכרח מושכת תיירים. גופי תיירות משדלים את בעלי החוות "ללכת אחורה", לשמר שיטות עתיקות, לעבוד באורח מסורתי, להתלבש בבגדים מסורתיים ולבשל אוכל מקומי פשוט ובריא.

בשביל התיירים שמגיעים מדירות בערים צפופות יש במרחבי הכפר קסם עצום. הבידוד, שנחשב פעם חיסרון, נראה היום כיתרון גדול. חופשה בחווה נתפשת כשונה מסוגי התיירות האחרים. היא אטית ובריאה יותר.

ההבדל מבית מלון ברור - אין כאן יומרה להעניק את תנאי הנוחות והפינוק שמציע מלון ולעומת זאת יש אינטימיות שקרובה לקרקע ולטבע. אבל חופשה בחווה חקלאית שונה גם מבית פרטי ששוכרים באזור כפרי, מכיוון שבחווה בעלי הבית מתגוררים במבנה הסמוך. הם מנהלים את אורח החיים השגרתי שלהם לצד האורחים וכאן טמון ההבדל הממשי: הם מזמינים את המבקרים לקחת חלק פעיל - עד כמה שהאחרונים רוצים - באורח החיים של תושבי הקבע בחווה. ברוב המקומות מציעים המארחים לאורחים להשתתף ולעזור בעבודות החווה, לקטוף דובדבנים או פרחים, להאכיל את הפרות, למיין את האפרסקים וכמובן ליהנות מן התבשילים המקומיים, להכיר את השבילים הסמוכים, להתיידד עם חיות הבית, ובפשטות, להיות לכמה ימים חלק מן המשפחה.

חופשה בחווה מתאימה במיוחד למשפחות עם ילדים קטנים, בייחוד כאלה שבמשך שנים רוצים לאמץ שני כלבים, חתול, סוס, תוכי, ארנבת, פרה ותרנגולת שיחיו אתכם באושר בדירת שלושה חדרים.

חוות התבלינים "סקוו ואלי" בקליפורניה. כאן מריחים, טועמים וממוללים

מיכל וימר-לוריא, מנהלת עמותת תיירות אקולוגית בת קיימא בישראל, מבהירה שאופי החופשה בחווה תלוי במידה רבה במבקר עצמו: "אם אתה תייר שאינו מודע לדקויות אקולוגיות לא תחוש בדברים רבים. אתה יכול לבוא וללון בחווה כמעט כמו בכל מקום אחר. אבל אם הנושא האקולוגי קרוב ללבך תוכל להפיק מן החופשה הזאת הרבה יותר, בייחוד בחוות אורגניות או במקומות שבהם נעשה שימוש נרחב במוצרים מקומיים, שמגדלים לבד בחווה. זו לא חוויה תיירותית שונה, אלא פשוט חוויה בעלת ערך גבוה יותר".

וימר-לוריא בטוחה שהרעיון הבסיסי והחשוב ביותר הוא שאדם ייהנה מן החופשה שלו. לדבריה, ככל שמשתתפים בפעילות ועושים יותר במשך החופשה כך שמים לב יותר לפרטים הסביבתיים. תוך כדי פעילות חקלאית, קשה לדבריה להתעלם מן ההיבטים האלה.

כדאי לזכור - אי אפשר להגיע לחופשה כזו ללא מכונית שכורה. ואין כמעט טעם לבוא לחופשה כזו מתוך הנחה ש"נישן בחווה אבל ניסע בכל יום לטייל במקום אחר". אם החווה מרוחקת מעט, כפי שקורה לעתים קרובות, זה יהיה מייגע מאוד. כדאי לבחור את החווה בעיקר לפי מה שהיא עצמה מציעה ומה שיש בסביבתה המיידית והקרובה.

פערים גדולים נפערו בשנים האחרונות בין החוות שעוסקות באירוח. בחלק מהן, כדי למשוך קהל, בנו בריכות שחייה ומציעים פינוקים. אלה היוצאים מן הכלל. רוב חוות האירוח מציעות תנאים בסיסיים למדי במחירים סבירים. הנה מבחר של כמה חוות שבהן אפשר להתארח, לאכול ולהשתתף בחיי החווה.

חוות גותידאי, סרדיניה

גותידאי הוא שמו של העמק הרחב שמשתרע ממזרח לאוליאנה, במרכז סרדיניה. החווה מוקפת בכרמי ענבים וזיתים. במרכזה חצר גדולה למדי ובה פאטיו עם מקומות ישיבה. בעשרת החדרים ריהוט בסיסי ורצפת טרה קוטה כתמתמה. בחווה מגישים ארוחות ערב שמבוססות על מוצרים מקומיים בלבד, רובם צמחו בתחומי החווה. המתכונים מסורתיים והאוכל פשוט למדי וטעים מאוד. שמן זית הוא מרכיב מרכזי וחיוני כמעט בכל מנה.

חוות גותידאי בסרדיניה. בזכות השקט

ההגעה מן הכביש המחבר בין אוליאנה לדורגאלי. מחיר חדר ללילה (לא כולל ארוחות) 56 יורו. טל' 0784286017, אתר.

בית ואסיליקוס, קפריסין

המגמה של פיתוח ועידוד אגרותוריזם הרחיבה את התחום לכפרים רבים. בכפר טוקני (Tochni), באזור לרנקה בדרום קפריסין, שיפצו כמה בתים ישנים והתאימו אותם לאירוח. מאמץ גדול הושקע בשימור המבנה המסורתי של בתים אלה. ברבים מהם יש חצר מרכזית מרווחת, קשתות אבן, בוגנוויליה פורחת ומטפסים סבוכים על חומות האבן.

לשלושה מהבתים המשופצים האלה יש בעל בית אחד, תושב הכפר ושמו סופרוניס, מארח למופת שמושיט למבקרים עזרה בתכנון טיולים באזור, השכרת אופניים וכדומה. בעונות המתאימות האורחים מוזמנים לעסוק במסיק זיתים, בקטיף תפוזים ואף לקחת חלק בהכנת גבינת החלומי המקומית. חובבי רכיבה על סוסים יכולים לשכור סוסים בחווה שמנהל סופרוניס.

המחיר ללילה בדירה לארבעה כולל ארוחת בוקר: 85-105 יורו. תוספת 10 יורו לאדם לארוחת ערב. מידע באתר המרכזי של אגרותוריזם בקפריסין.

קאמפאלפי, טוסקנה, איטליה

איטליה היא מעצמה בתחום האירוח החקלאי. מתחם קאמפאלפי (Campalfi), לא רחוק מסיינה בטוסקנה, מכיל כמה בתי חווה עתיקים ששופצו והותאמו לאירוח. נהר מרסה (Merse) מרוחק רק 200 מטר מן החווה ומאפשר שחייה צוננת ונעימה בימי הקיץ. בחווה משכירים כיום על בסיס שבועי שבעה חדרי מגורים. החדרים פונים לחצר מרכזית. את עיקר המוניטין של המקום מעניק לו שף אנגלי שמציע ארוחת גורמה בכל מוצאי שבת ובשניים-שלושה ערבים במשך השבוע.

האסם הישן של החווה הוסב לדירת אירוח גדולה שמתאימה לחמישה ולצדה עוד שתי דירות זוגיות. מחיר הדירה הגדולה כ-600 יורו לשבוע. מידע באתר.

חוות הייר לאנק, קורנוול, אנגליה

ה"גארדיאן" הבריטי בחר בחוות הייר לאנק (Higher Lank Farm) כ"חווה המתאימה ביותר לאירוח משפחות עם ילדים קטנים". החווה, בניהול משפחת פנימור, מקבלת הזמנות רק ממשפחות שלפחות אחד מילדיהן צעיר משש שנים. היא מציעה שלל פעילויות כמו איסוף ביצים, רכיבה על סוסים, נסיעה בטרקטור ומשחק עם כלבים ידידותיים.

העתיקים בבתי החוה נבנו כבר במאה ה-15, כך שאווירה לא חסרה שם. כל האוכל שמוגש בחווה מיוצר מחומרים טבעיים ומקומיים. במסגרת הגישה הידידותית להורים מספק המקום גם שירותי שמרטפות ומאפשר להורים לאכול ארוחה רומנטית בנפרד מהילדים או לצאת בערב.

שבעה לילות עם ארוחת בוקר לחמש נפשות עולים כ-800 לירות שטרלינג. מידע באתר.

מסלול הפירות של חבל פרסנו, קליפורניה

רוזמרי נייטינגייל מבקשת מאתנו לעצום עיניים ולהריח. ערוגות צמחי התבלין מפיקות בחודש מאי ניחוחות עזים במיוחד. במשך סיור של כשעתיים בחוות "סקוו ואלי" (Squaw Valley) בקליפורניה מוזמנים האורחים להריח, לטעום, למולל, להקשיב ולאסוף צמחי תבלין. בחלק השני של הסיור מנגנת רוזמרי שירים משנות ה-60 ואווירת ילדי הפרחים מודגשת בסגנון הלבוש שלה ובתכשיטים שהיא מוכרת, רבים מהם עשויים מצמחי החווה.

החווה, כ-50 קילומטרים ממזרח לפרסנו, היא תחנה אחת ב"סיור הפירות" של המחוז. במשך הביקור אפשר לטעום ריבות תוצרת בית, שקדים שנקטפו לפני שעות אחדות, לעזור בקטיף פירות היער שצומחים בחוות ולשתות חליטות תה צמחים במאות טעמים.

"מסלול הפירות" פוקד כ-20 חוות ונמתח מדרום ליוסמיטי ומדרום-מזרח לסן פרנסיסקו. כבישי ההגעה העיקריים הם 41 ו-99. הערים המרכזיות לאורכו הן פרסנו, קלוביס, רידלי, קינגסבורג וסאנגר. מפות של המסלול, עם מיקום החוות, ישנן באתר.

תגיות

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>