בואו נדבר על צדק בעיר המחר

הוגי דעות רבים כבר העסיקו עצמם בשאלה כיצד תיראה עיר המחר. עם כל הכבוד לדימוי האדריכלי והטכנולוגי, מה לגבי הצדק החברתי והסביבתי?

דמותה של "עיר המחר" הציתה את הדמיון של הוגים והוזים, אדריכלים, מתכננים, תיאורטיקנים ואנשי מעשה, אמנים ומתקני עולם במשך כל ההיסטוריה האנושית. תמיד נמצא מישהו שהיה משוכנע שהוא מחזיק בפתרון פלא לתיקון המצב הקיים, שמעולם לא השביע רצון. רק במאה ומשהו השנים האחרונות פרחו אינספור חזונות אורבניים מהפכניים, מודרניסטיים ופוסט-מודרניים, פנטזיונריים, אוטופיים, מעשיים יותר ופחות. ברובם הם נשארו על הנייר ובספרות, אבל עקרונות רבים מתוכם מומשו בפועל. בחלקם הם יצרו ערים טובות ויפות ותנאי חיים משופרים. בחלקם התגלו כמשגים בלתי נסלחים, והצמיחו עוד ועוד חזונות ואוטופיות חדשות לתיקון העולם. מפת העולם שלא מסומנת בה המילה אוטופיה אינה ראויה למבט נוסף, אמר אוסקר וילד.

המצעד של ערי המחר ארוך, מסעיר ומצמרר כאחד. אם זו עיר הגנים של אבנעזר הווארד או העיר הקורנת המודרניסטית של לה קורבוזיה שהתגלגלה לערי מגדלים רבות בעולם, מהונג קונג ועד דובאי. העיר החדשה הפוטוריסטית של אנטוניו סנטאליה, עיר הפרוור "ברודאקר סיטי" של פרנק לויד רייט, העיר ההולכת העתידנית של קבוצת ארכיגרם, או עיר המחר של וולט דיסני "אפקוט" - ראשי תיבות באנגלית של "אבטיפוס ניסיוני לעיר המחר" - שבה לא יהיו משכנות עוני וכל תושב יהיה מחויב לעבוד.

כיום אפקוט היא למרבה האירוניה חלק מפארק השעשועים דיסניוורלד. רעינותיו של דיסני התגלגלו לערים הניאו-מסורתיות של התנועות לעירוניות חדשה, הניו-אורבניזם, הפורחות כיום בעולם ושמות את מבטחן באתמול של המחר. האיומים הסביבתיים ומשבר האקלים הגלובלי יצרו ערי מחר ממוחזרות כמו עיר המכלים של MVRDV וערים אקולוגיות כמו הפנטסיה האקו-אורבנית של האדריכל הקנדי אוון רוז. כמו אוטופיות רבות כיום, הן חיות ובועטות במרחבי האינטרנט.

ואי אפשר ללא האוטופיה האנטי-גלובליסטית הנאיווית הרדיקלית "בולו-בולו" של הסופר השווייצי עלום השם PM המציע עולם פוסט-לאומי שבו קיימות רק ערים קטנות - בולו - ללא שלטון מרכזי, ללא מדינות, ללא רכוש פרטי וללא כסף. יש בולו של מוסיקאים, בולו של אנשים שאינם אוהבים לשטוף כלים, בולו של הומואים, של בודהיסטים, של יהודים ושל ערבים - שהכל היה בסדר ביניהם, לטענתו של PM, עד שנדחפו ללאומיות ולמעגל המלחמות והדמים.

שמיכת הצדק קצרה

ערי המחר על פי משנתה של פרופ' טובי פנסטר מהחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, שונות מרוב ערי העתיד והמחר. הן לא נשענות על דימוי אדריכלי או טכנולוגי אלא מושתתות על עקרונות של צדק חלוקתי חברתי וסביבתי. ואם זאת לא אוטופיה, מהי אוטופיה. אלה הן ערים שבהן תהיה "זכות לעיר" לכל תושביהן והתכנון בהן יופקד בידי מתכננים המודעים להיבטים הפוליטיים, החברתיים והאנושיים של התכנון, בשיתוף הציבור.

"לא מדובר במהפכה הירואית שעושה כותרות", אומרת פנסטר, "וגם לא בפתרון פלא ובמשנה סדורה של מתכנן ה'יודע' מה בדיוק יקרה בעוד 20 שנה, אלא בעבודה סיזיפית ממושכת, של חינוך דור אחרי דור של מתכננים שכאשר הם ייכנסו לממסד התכנוני הם יגידו, 'בואו נחשוב מיגדר, בואו נחשוב שוויון, בואו נחשוב צדק'".

פנסטר, ממייסדי עמותת "במקום" וראש התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, עומדת בראש המעבדה למחקרי תכנון סביבה וקהילה בחוג לגיאוגרפיה, שאותה הקימה לפני כשנתיים. בשבוע שעבר השיקה את הפרויקט "צדק תכנוני וסביבתי" בכנס בינלאומי בינתחומי שעסק ב"ערי המחר, קיימות, תכנון וצדק היום" - עם סימן שאלה בסוף. הכנס הפגיש גורמים שונים המעורבים ומשפיעים על התכנון, דרך אנשי אקדמיה, נציגי ארגונים חוץ-ממשלתיים וקרנות פילנתרופיות ועד מתכנני ערים, אדריכלים ויזמים. נקודות המבט והאינטרסים של ה"שחקנים" בזירת הצדק התנגשו לעתים וסימן השאלה נשאר על כנו גם בסופו של הכנס. שמיכת הצדק קצרה, כפי שהתברר.

ישנן הגדרות רבות לעיר - על פי הסוציולוג ריצ'ארד סנט למשל, עיר היא מקום שבו "זרים צפויים להיפגש", ועל פי האדריכל הלל שוקן עיר היא מקום של "אנונימיות אינטימית". אבל אף אחת מהן לא כוללת צדק ושוויון, אלא כמעט להיפך. נדמה שמדד האי שוויון עולה בה ככל שהיא נחשבת מצליחה, מושכת ומרתקת. "נכון שעיר היא קפיטליסטית ובורגנית", אומרת פנסטר, "ונכון שאין צדק סביבתי וחברתי מוחלט. אבל יש סף מסוים שלעיר אסור לרדת ממנו. עיר צריכה לפרוץ את מעגל הקסמים של החלשה חברתית ולשאוף לצדק חלוקתי של משאבים ושל מפגעים סביבתיים. לא במקרה נזרקת הפסולת בישראל לרמת חובב ליד ישובים בדואים, ובלונדון ליד אזורי מגורים של צוענים".

אמסטרדם היא הדגם של עיר שבה גם שורר צדק חברתי וסביבתי במדיניות התכנון, צדק יחסי לפחות, אומרת פנסטר, "וגם לא הייתי מתנגדת לגור בה". היא עצמה מתגוררת בירושלים, עיר מקוטבת ובלתי שוויונית והשנייה בעוניה בישראל. תודעת הצדק באמסטרדם מפותחת. במסגרת המדיניות העירונית מקדמות עמותות בנייה ציבורית (נאה וחכמה כמו שההולנדים יודעים) לאוכלוסיה של מהגרים ובני המקום מעוטי יכולת, אפריקאים ולבנים. העירייה מיישמת מדיניות שילוב של דיור בר השגה בשכונות מגורים חדשות וכך נמנעת ג'נטריפיקציה חברתית וכלכלית ונשמר מרקם חברתי הטרוגני. "זהו בעיני שוויון וצדק", אומרת פנסטר, "תארי לעצמך דבר כזה בשכונת שפירא בתל אביב".

בערי המחר ייעשה צדק גם עם הזהות והזיכרון ויינתן להם ביטוי במרחב העירוני. "טענה רווחת כיום היא שישנה התנגשות בין שימור אדריכלי לבין צדק ושוויון", אומרת פנסטר, "אבל מושג הצדק מורכב יותר מאשר או זה או זה, כמו במשפט שלמה. שימור הוא אמצעי לעשיית צדק עם הזיכרון ועם הזהות האישית והפוליטית של תושבים בעיר. אבל הקריטריונים לשימור צריכים להיות צודקים יותר מאשר הם כיום, ופוליטיים יותר. צריך לשמר אתרים פלסטיניים, לשלב דיור בר השגה באזורי שימור, להתאים אזורי עיר היסטוריים לתנאים ולצרכים כיום. שימור אמנם מייצר מצבים שבהם נעשה אי צדק בשם הצדק, אבל אפשר להסכים לזה אם המאזן הכולל הוא מידתי. אחרת נישאר עם ערים קטסטרופליות".

אנחנו עוד לא שם

המתכננים של ערי המחר יהיו מחויבים להפנמת הקשר בין תכנון ופוליטיקה, אומרת פנסטר, ומסתייגת מהפרדה בין המקצועי לפוליטי וממגמות פוסט-ביקורתיות שמסתמנות לאחרונה בחוגים אקדמיים. "אדריכל פוליטי הוא גם אדריכל 'מקצועי' יותר טוב. בישראל, עוד לא התחלנו להבין את הקשר בין תכנון, סביבה ופוליטיקה ולחבר אפילו אמירה פוליטית אחת לתכנון, והחזרה למקצוענות אדריכלית ותכנונית נטו היא טרם זמנה. אנחנו עוד לא שם ולא יכולים להרשות את זה לעצמנו. ההגמוניה של הלאומיות והפונדמנטליזם בישראל כל כך חזקים עד שכל פירור של פוסט-ביקורתיות, יהיה עילה נוחה בידי מקבלי החלטות בתחום התכנון להוציא גם את המעט של ביקורת פוליטית בתחום ושל ניסיון לעשות צדק שהתחילו לצמוח".

"ערי המחר" הוא שם ספרו של אבנעזר הווארד, אבי תנועת "עיר גנים" האנגלית שתוכננה כפתרון לתנאי החיים הקשים שנוצרו בערים המתועשות במאה ה-19. אחרי משבר ממושך, רבות מבין הערים הללו ברחבי אירופה, בגרמניה, בריטניה ועוד, עוברות בשנים האחרונות "התחדשות עירונית". מבני התעשייה שננטשו שבו לחיים כפארקים ציבוריים אקולוגיים, תחנות כוח נטושות נהפכו למוזיאונים, מחירי הדיור עלו. אבל הפערים והקיטוב לא נעלמו. עם הגלובליזציה ותנועת מהגרי העבודה, מתגברת שנאת הזרים בערי היבשת, ברומא, בווינה, בפאריס (שבימים אלה מוצגות בה הצעות לשינוי פני העיר ברוח של צדק וקיימות) וגם באמסטרדם. ערים מחכות לצדק.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>