ARTLV בין תל אביב לעזה

מפה אינטראקטיבית, היוצרת מעין יקומים מקבילים בשתי הערים, בוראת מרחב עירוני חדש לגמרי. יוצריה, מעצב ישראלי ועיתונאית פלסטינית, שהציגו אותה לראשונה ב"ארט TLV", לא מסכימים על פוליטיקה, אבל שניהם חושבים שהאישי הוא הפוליטי

המפה שיצרו המעצב מושון זר אביב והעיתונאית לילא אל חדד, במסגרת התערוכה "מופעי שוליים" המוצגת בביאנלה "ארט TLV", נדמית במבט ראשון כמפה של העיר תל אביב, אבל למעשה מדובר במפה של העיר עזה. זוהי עבודה אינטראקטיבית, שמאפשרת לצעוד בתל אביב ולדמות הליכה ברחובות עזה. אף ש"ארט TLV" תינעל היום, העבודה הזאת תמשיך להתקיים, באתר youarenothere.org.

• ART TLV - לכל האירועים והתערוכות

כדי לקבל את המידע שבמפה, יש לכוון אותה אל האור; כך ניתן לחבר בין המיקום של הצופה בתל אביב למיקום המקביל בעזה, אם כי שמותיהם של חלק הרחובות אינם כתובים ברור די הצורך.

"אנחנו נמצאים במרחק של דקת הליכה מאיצטדיון פלסטין ודקתיים מתחנת האיסוף למחסום רפאח", אומר המעצב מושון זר אביב, בן 33, בשיחה המתקיימת ליד כיכר רבין בתל אביב. במפה מודגשים כ-20 אתרים שונים בעזה שבחרה אל חדד, בת 31, ילידת עזה שכיום מתגוררת במרילנד שבארצות הברית. לכל אתר כזה צמוד מספר סידורי שאותו יש להקיש לאחר שמתקשרים למספר המצורף למפה; לאחר מכן מקשיבים לקולה של אל חדד המספרת על המקום.

אל חדיד וזר אביב יצרו מרחב היברידי עירוני חדש המחייב גישה שונה מהרגיל. הם גם מציעים פורמט חדש לסיור תיירותי, המפקיע את תוקפו. הצורך במרחב שכזה פה, מספר זר אביב, התעורר אצלו בזמן ההתנתקות של ישראל מעזה: הוא ביקש להימנע מנתק, "לגשר על המרחק, שהוא לא גדול מבחינה גיאוגרפית, אך כן מבחינה נפשית".

סיור עם המפה ב"ארט TLV". פירוש חדש למונח תיירות

באותה העת התוודע לבלוג שהקימה אל חדד כשנה לפני ההתנתקות, "לגדל את יוסוף" שמו, ובו דיווחה על חוויותיה כאם לילד ראשון בצל המציאות הקשה בעזה.

"רציתי מישהו משם שיבחר ושידבר", הוא מסביר. "גם ככה יש בעיה באמנות הישראלית שמדברים בשביל פלסטינים. חיפשתי דמות בעלת טון שאינו מתנצל, דמות שונה מהפלסטיני הנחמד והחילוני ש'קל' לנו אתו. לילא למשל לא מאמינה בשתי מדינות לשני עמים ובכלל אנחנו לא תמיד מסכימים לכל מה שנוגע בפוליטיקה. עם זאת, היא נגישה, רגישה ונוגעת ללב".

לפני עבודתם המשותפת יצר זר אביב, עם שלושה מחבריו ללימודי עיצוב וניו מדיה בבית הספר הניו-יורקי ITP, עבודה דומה: סיור בבגדאד דרך רחובות ניו יורק. הפרויקט היה ניסיון להדגיש את האירוניה ואת הציניות של תיירות אפשרית בבגדאד לאחר ההרס האמריקאי בעיראק. אבל עזה, הוא טוען, "זה אחרת. אני לא רוצה לייצר מבע אירוני". הוא מסביר כי "תיירות יכולה להיות קולוניאליסטית לחלוטין והיא יכולה להיות באמת ניסיון ללמוד ולהכיר משהו אחר. המנעד הזה מעניין אותנו. אנחנו רוצים להשאיר בחירה".

לשמוע את הנהגים צופרים

אל חדד מספרת, בתכתובת בדואר האלקטרוני, כי בתחילה חששה שזה יהיה עוד פרויקט שמטרתו העיקרית היא להציג את המצב כנורמלי. "הרגשתי שיש ניתוק טוטאלי בין המציאות בעזה ובין תחושת האשמה של ממשלת ישראל ותושביה, ולא רציתי להשתתף ביוזמה מגוחכת שמעמידה פנים שאנחנו תיירים בעזה". כמו כן חששה שהפרויקט יערער את תמיכתה בחרם על ישראל, שמקדם הקמפיין הפלסטיני BDS (Boycott Divesment and Sanctions): "אני מאמינה שהחרם הוא אחד הכלים היעילים והלגיטימיים שנותרו כדי לשים קץ לשלטון האפרטהייד הישראלי ולכיבוש, כמו שזה הוביל לסוף האפרטהייד בדרום אפריקה. חששתי שהשתתפות שלי בפרויקט מתנגשת עם התמיכה שלי ביוזמות ה-BDS, אבל אני לא רואה סתירה. אם הפרויקט יכול להגביר את המודעות למצב בעזה בדרכים אלטרנטיביות, משמע שאני לוקחת חלק יצירתי בהתנגדות לכיבוש, בדרכי".

המפה:

אשר לבחירת האתרים היא אומרת: "ניסינו לבחור אתרים שיש קשר בינם לבין האתרים המקבילים במפת תל אביב, אבל גם רצינו לבחור אתרים שתהיה להם איזו משמעות אישית מבחינתי, לצד אתרים שנחשבים לפופולריים וכאלה שרק עזתים יכולים להכיר. למשל, בעזה לכל רחוב יש שני שמות: השם הרשמי שניתן על ידי שליט מסוים או כוח כובש שהיה במקום, והשם הפופולרי של הרחוב שבו כולם משתמשים, שלרוב אומר משהו על העיר ועל אנשיה".

מה היה חשוב לך להדגיש בתיאור המקומות ובסיפורים הקשורים אליהם?

"היה לי חשוב להסביר את האתר בצורה המדויקת ביותר והאישית ביותר. לא רציתי להפוך את זה לקשקוש תיירותי משעמם וידוע מראש, אלא לתת למשתתפים להרגיש שהם נמצאים אתי בעזה, שתוך כדי ההקשבה לדברי הם גם ישאבו מן האווירה, יריחו את ריחות התבלינים, יטעמו את האוכל, ירגישו את מי הים, ישמעו את נהגי המוניות צופרים וכן הלאה".

האם נמנעת מטון מסוים או מסיפורים קשים?

"רציתי מאוד להעביר תחושה של המציאות, גם מציאות קשה שאף אחד לא רוצה לשמוע כמו מוות וחורבן, גילוח של עצי הפרי ובתים הרוסים, אבל בלי להפוך את זה רק לסיפורי דמים, מפני שזה מה שגורם לאנשים להיסגר".

מושון זר אביב (תצלום: דן קינן)

זר אביב מוסיף כי הרעיון היה "לא לדפוק בראש ולהפיל על הרצפה. אין ספק שיש צדק להרגיש אשם. הבעיה היא שזה לא רגש פרודוקטיבי. אם נישאר באשמה שאנחנו לא יכולים לשאת - אנחנו מתרחקים. לעומת זאת, רגש של אחריות ממלא בכוח ובהרגשה טובה, לא עוד חוסר אונים".

אל חדד אומרת כי העבודה על הפרויקט היתה "חוויה חזקה ורגשית, בגלל המצב הפוליטי וגם מפני שהייתי רחוקה מעזה זמן רב יותר מאי-פעם. כך שהקלטתי ותיארתי את המקומות שנהגתי ללכת אליהם עם משפחתי כשאני במרחק של חצי עולם, ובידיעה שאינני יכולה לחזור כרגע לביתי ולבקר במקומות האלה. זו היתה חוויה סוריאליסטית. אני מנותקת מהמקום שלפי חוק מוגדר כביתי בדרכון ובשאר המסמכים שלי".

האם תשובי לעזה?

"אני מקווה. בפעם האחרונה שניסיתי, במארס השנה, עיכבו אותי בנמל התעופה של קהיר עם ילדי במשך 30 שעות שבסופן דחו את כניסתי, אף שיש לי דרכון פלסטיני ותעודת תושב של עזה. ניסיתי פעמיים נוספות אך אז הוויזה המצרית נדחתה. הבעיה הנוספת והעיקרית היא שהילדים יכולים לבוא אתי, אך בעלי אינו מורשה, מפני שהוא פליט פלסטיני בלי אישור לאיחוד משפחות. בקשתו להיכנס נדחתה על ידי ישראל. אז 'לשוב' זה לא דבר קל כמו שזה נשמע, בשונה ממושון שיכול לקפוץ על מטוס ובתוך כמה שעות הוא שם".

הבלוג שלה, היא מוסיפה, הוא "ניסיון להראות איך האישי הוא פוליטי בשביל הפלסטינים: איך הכיבוש משפיע על הכל, כולל האופן שבו אדם חי את חייו - מה הוא אוכל וכיצד הוא מתמרן את תנועותיו".

מה עם פרויקט הפוך, סיור בתל אביב דרך רחובות עזה?

זר אביב: "יש לנו בעיה עם הסימטריה: אין סימטריה. זה לא ניסיון לנורמליזציה, אלא זה א-נורמלי. אני לא מרגיש שזה נכון לספר לאנשים בעזה עד כמה המציאות שלהם ממש לא משפיעה על הבועה שאני חי בתוכה".

אף שהתערוכה שבמסגרתה הוצג הפרויקט ננעלת, הוא ימשיך להתקיים: אפשר להוריד את המפה מהאתר באינטרנט, וקו הטלפון ימשיך לפעול ואף להתעדכן בטורים חדשים של אל חדד. "הפרויקט בר קיימא", אומר זר אביב, "זו פלטפורמה של תקשורת שאפשר לבנות עליה".

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>