זאב רכטר, ממבשריה של התנועה המודרניסטית בארץ

לצד הבניינים הידועים שתיכנן, רבות מעבודותיו של האדריכל זאב רכטר נותרו בלתי מוכרות. תערוכה חדשה מנסה לשפוך אור על יצירתו המגוונת, ועל החיפוש התמידי שהניע אותה

בית אנגל בשדרות רוטשילד בתל אביב הוא ללא ספק אחד הבניינים הידועים ביותר של זאב רכטר, אדריכל מוכשר ושופע, ממבשריה של התנועה המודרניסטית בארץ. אולם לדברי האדריכלית מתניה ז"ק, הציבור נוטה לזכור בעיקר את הבית "שהעמיד את תל אביב על עמודים" ולשכוח את עשייתו המגוונת בעיר, בקיבוץ ובכפר. "רכטר בולט לכאורה דרך מבנים מסוימים שהפכו לקאנון", היא אומרת, "אבל אני טוענת שהוא בולט מאוד דווקא בגיוון שלו".

ז"ק, בת 33, חברה לאדריכלים דנה משיח-גורדון, בת 28, וכרם הלברכט, בן 31, כדי לאצור את התערוכה "זאב", שנפתחה בסוף השבוע האחרון (בשיתוף המדרשה לאמנות בבית ברל). התערוכה מבקשת לחשוף את מגוון עבודותיו של רכטר באמצעות חומרים ארכיוניים נדירים לצד תצלומים עכשוויים של בניינים נבחרים, והתוצאה היא מיני-רטרוספקטיבה קטנה וסימפטית, מעין תרגיל מתקדם בעבודת ארכיון.

בית אנגל הוא אכן יצירה חד פעמית, עם קומת העמודים המפולשת שלו, שהיוותה הרחבה לחלל הרחוב וסיפקה לדיירים גינה ירוקה ומוצלת - עד שנאטמה במהלך השנים בלבנים. בתערוכה מוצג הבניין בפרספקטיבה של סדרת מבני המגורים הבורגניים שתוכננו על ידי רכטר בתל אביב. "הנושא של המגורים בלט מאוד מבין החומרים", מוסיפה ז"ק. "במחקר שלנו גילינו שהוא נהג לגשת לתכנון הבניין דרך התוכנית של הדירה. זה איפשר לו חופש גדול והעניק לו הזדמנות להתמקד בפרטים".

סקיצה לווילה מודרניסטית דמיונית משנות ה-30, מתוך התערוכה

היא שולפת מערימת מסמכים דהויה את התוכניות של בית פריד ברחוב אחד העם בתל אביב, בית מגורים נאה שבקומת הקרקע שלו שכן בעבר בית מרקחת, שהתחלף לימים בבית הקפה "נח". מצבו הכללי של הבניין נשאר בהחלט סביר והמרפסות הארוכות נותרו כמעט ללא מגע - בניגוד למצבו התחזוקתי הרעוע של בית אנגל. "רכטר הפך את המרפסת לחדר חוץ של ממש, פונקציה עצמאית בדיוק כמו המטבח או הסלון. יש אצלו חיפוש אובססיבי אחרי דירה יום-יומית, פרוזאית, איכותית".

מי האדריכל?

זאב רכטר נולד באוקראינה ב-1898 ועלה לארץ בגיל 21. הוא התקבל למשרד המהנדסים של סשה חיסין ועבודתו הראשונה היתה מדידת רחוב אלנבי לקראת תכנונו והקמתו. הבניין הראשון שתיכנן בעצמו היה "בית הכדים" מ-1924, בפינת הרחובות נחלת בנימין ורמב"ם. בית מגורים אקלקטי, פסאודו-אירופאי, שקיבל את שמו בשל סדרת כדים שהוצבו על כרכוביו. לאחר מכן המשיך לתכנן עוד סדרה של מבני מגורים בתל אביב, ובראשית שנות ה-30 נסע להשלים את לימודיו בבית הספר להנדסה ברומא ולאחר מכן באקדמיה בפאריס.

                          בית פריד מ-1935, תל אביב (תצלום: רועי בושי)

עם חזרתו לארץ שב רכטר להתגורר בתל אביב. הוא כבר היה נשוי אז לפולה זינגר ואב לשלושה ילדים - הבן יעקב, שהמשיך את דרכו, ושתי בנות, אביבה וטוטי. רכטר ראה את האדריכלות כחלק מרכזי בגיבושה של תרבות ארץ-ישראלית והחליט להקים את "חוג הארכיטקטים", יחד עם עמיתיו אריה שרון ויוסף נויפלד. זאת היתה קבוצה תוססת ודעתנית שקידשה את השיח האדריכלי המקצועי ואף פירסמה עלון אדריכלי ארץ-ישראלי ראשון מסוגו.

המילייה החברתי של רכטר כלל משוררים, אמנים ושחקנים, אנשי הבוהמה התל אביבית. הקשרים ההדוקים עם החברה הגבוהה סייעו לו גם בקליינטורה איכותית. לדוגמה, הווילה שבנה ב-1927 בעבור המשוררת והסופרת אסתר ראב ברחוב הגליל (מאפו כיום); חנה אורלוף, פסלת פאריסאית שהיתה מיודדת עם ראב, ביקרה בבית והתלהבה מאוד. כששאלה "מי האדריכל?", הצביעה ראב לעבר רכטר שישב עם חברים נוספים בסלון. שנה לאחר מכן כבר בנה בעבור אורלוף בית ברובע ה-14 של פאריס.

בשנות ה-40 המשיכה הקריירה של רכטר לצמוח, וכך גם קנה המידה של עבודותיו. בשנים אלה ניתן למצוא שורה של עבודות בקיבוץ ובכפר, למשל התוכניות לקיבוצים תל עמל וכפר מנחם. גם במגזר העירוני ניתן לראות עבודות בולטות משנים אלה, כגון קומפלקס בית הפועל בשכונת הדר בחיפה, שתיכנן בשיתוף עמיתו אריה שרון, וכלל בריכה עירונית ("גלי-הדר"), בית קולנוע, מועדון חברים ואולם ספורט. העירוב החדשני של השימושים עשוי היה להיחשב לנועז גם כיום. למרבה הצער המתחם נטוש כיום, מזכרת עגומה מתקופה שבה שכונת הדר היתה המרכז של חיפה, והאדריכלות המודרניסטית זכתה להערכה רבה יותר.

בית אנגל בתל אביב, בעבר (תצלום: יצחק קלטר, מתוך הספר "בתים מן החול")

בעשור האחרון לחייו, בשנות ה-50, הגיע רכטר לכמה מהישגיו המקצועיים המרשימים ביותר: בנייני האומה - הבניין הממלכתי הראשון בקריית הממשלה בירושלים - היכל התרבות בתל אביב (בשיתוף דב כרמי), בית הבראה ע"ש שפרינצק בנצרת ובתי החולים קפלן ברחובות ומאיר בכפר סבא. היו אלה שנים פוריות במיוחד שעמדו בסימן התמקדות בקנה מידה עירוני וארצי לצד ניסיון מתמשך בחיפוש אחרי זהות אדריכלית מקומית.

          בית אנגל בתל אביב, היום. קומת הכניסה נאטמה (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

למרות חשיבותו הרבה בסצינה האדריכלית המקומית רכטר נותר דמות סמויה למדי. למעט תערוכה לכבודו במוזיאון תל אביב ב-1961, שנה לאחר מותו, וספר ביוגרפי של פרופ' רן שחורי מסוף שנות ה-80, חלק הארי של גוף עבודתו אינו ידוע לרבים, ואפילו בניין איקוני כגון היכל התרבות נאבק בימים אלה על עתידו וזהותו.

תוכנית בלי אבא

גם הגלריה שבה נערכת התערוכה, "החללית" ברחוב הירקון 70 בתל אביב, שוכנת בבניין שתיכנן רכטר באמצע שנות ה-30. החלל שימש במקור כדירת שרד מפוארת לבעלי הבניין, משפחת דבליצקי, ובשנות ה-50 עבר הסבה למשרד האדריכלים של אריה שרון. ב-2007 תוכנן מחדש על ידי הלברכט וכיום הוא משמש כמרכז תרבות עצמאי הכולל גלריה, דירות וחדרי סטודיו להשכרה.

לדברי האוצרים, מרבית העבודות המוצגות בתערוכה (שתוצג בבניין בירקון עד סוף נובמבר ותעבור לקמפוס המדרשה לאמנות בבית ברל) נבנו בשנות ה-30 וה-40, לפני הצטרפותו של הדור השני במשרד ושל השותפים משה זרחי ומיכה פרי. ולמרות זאת, ניתן לראות בהן רמזים וצעדים ראשונים בכתב היד המתהווה של רכטר, "חיפוש שנמשך לכל אורך חייו", כפי שמגדיר זאת הלברכט. "אחת התכונות הבולטות של רכטר, שגילינו במהלך העבודה, היא היכולת שלו להגיע לאיזה הישג ואז לנסות כיוון אחר לגמרי. זה גם קצת מה שאנחנו מנסים להראות".

על הקיר, למשל, תלויה סקיצה לווילה מודרניסטית מהודרת שמעולם לא נבנתה. "יש את הרגעים שבהם הוא יושב ומתכנן פתאום פרויקט קונצפטואלי תלוש", ממשיכה גורדון-משיח, "זאת תוכנית שאין לה אבא, אנחנו לא יודעים למקם אותה בזמן. מעין וילה עירונית שיש בה כל מיני רעיונות ביחד. מצד אחד עמודים כמו אצל לה-קורבוזייה, ומצד שני חלון סרט ופלסטיות כזאת של קיר מתעגל. יש הרכבה של הרבה רעיונות לדבר אחד".

הסקיצה הפנטסטית הזאת, כמו יתר החומרים בתערוכה, הגיעה מארכיון משרד רכטר אדריכלים שמנוהל כיום על ידי הנכד אמנון. ארכיון כזה הוא לא רק מאגר של סקיצות יפות ביד חופשית או רישומים פרספקטיביים מרשימים מאמצע המאה ה-20. מדובר קודם כל במקור ידע חשוב, שופע בתוכניות ובמסמכים מקוריים, שעומד ביחס הפוך לנגישותו לציבור, ובפרט לציבור האדריכלים.

כאשר עשרות שנות עשייה נותרות ללא מחקר מעמיק, יש לכך השפעה ישירה על מצבם ותוקפם של בנייניהם של הרכטרים. האתגר הנוכחי של שלושת האוצרים, יחד עם משרד רכטר, הוא להשתמש במומנטום של התערוכה ולחשוף עוד מידע על הפעילות הענפה הזאת. החומרים של זאב רכטר מספיקים בוודאי לעוד סדרה של תערוכות, שלא לדבר על עבודותיו של הבן יעקב ושל ממשיכי דרכו במשרד כיום. ביתן הלנה רובינשטיין, שאותו תיכנן זאב רכטר בתחילת שנות ה-50 יחד עם בנו יעקב ועם דב כרמי, יכול להיות אכסניה נאה לכך.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>