מסכמים עשור: חדשות מרעישות

צהוב יותר, קליל יותר, ארוך יותר. התחרות על לב הצופים והשינויים הטכנולוגיים הפכו את מהדורות החדשות של העשור האחרון לתוכניות בידור של ממש

האורות בחדרי הישיבות של שלוש חברות החדשות של הטלוויזיה הישראלית דלקו בשבועות האחרונים שעות ארוכות מהרגיל. הסיבה לקדחתנות הבלתי שגרתית בחברות שפועלות בערוצים 2 ,1 ו-10 היא הדיווחים על התקדמות בעסקה לשחרור החייל גלעד שליט. המנכ"לים והסמנכ"לים, עורכים בכירים ומפיקים, התכנסו בחדרי הישיבות ותיכננו כיצד יראה המסך ביום העסקה: מה יהיה מספרן של ניידות השידור, מאין יתקיימו השידורים ובעיקר, על מי יושת עול הנחיית האולפן הפתוח.

» הצביעו עכשיו לסדרת העשור האהובה עליכם » לכל הכתבות על סדרות העשור» מסכמים עשור: פרויקט מיוחד של עכבר העיר אונליין

את פטנט האולפן הפתוח כמעט שאין צורך להסביר. אירוע חדשותי גדול, למשל מלחמה ברצועת עזה או בצפון, משבש ומשהה את לוח השידורים, והתוכניות השונות מפנות מקומן לטובת שידור חדשות רציף לאורך רוב שעות היממה. נוהג כזה נשמע היום מובן מאליו, אפילו מתבקש, אלא שרפרוף אחורה בזמן מגלה כי האולפן הפתוח, ממש כמו קיומן של שלוש חברות חדשות בשלושה ערוצים המשדרות שלוש מהדורות מרכזיות, הוא מוצר חדש למדי. תוצר של העשור האחרון.

האולפן הפתוח מסמל אולי יותר מכל את השינויים שעברו על החדשות הטלוויזיוניות בעשור הזה. מאחורי התופעה עומדת הדרישה הציבורית לקחת חלק במתרחש ולו מנקודת מבט של צופה, התחרות הקשה והיומיומית בין חברות החדשות, והשינויים החברתיים והטכנולוגיים המשתקפים בסדר היום הלאומי.

תחת לחץ

השנתיים הראשונות במאה החדשה, לפחות בכל הקשור לסיקור חדשות בטלוויזיה, מזכירות את מה שקרה בפתח העשור הקודם. בשנת 1993 קם ערוץ 2 עם חברת החדשות שלו וניסה לנגוס בבלעדיות שהחזיקה עד אז מהדורת מבט בערוץ הראשון. האירוע שאליו נהוג להתייחס כרגע המהפך בהרגלי הצפייה הוא רצח רבין ושבוע האבל שאחריו, שהתרחש שנתיים בדיוק מיום השידור הראשון של הערוץ. מהדורת ערוץ 2, שהשכילה עוד קודם לבדל את עצמה באמצעות שפה צעירה, עריכה קליפית ומיעוט מכוון של ראשים מדברים לטובת תמונות, נהפכה אחרי אותו אירוע ל"מהדורת השבט". בשנים שאחר כך הלכה חברת החדשות של הערוץ השני וביססה את מעמדה כשהיא נוגסת בחלקה של "מבט".

מימין לשמאל: מיקי חיימוביץ, יעקב אילון וחיים אתגר באולפן חדשות ערוץ 10. הזדמנות לפטפוט קליל (תצלום: דודו בכר)

כך גם התחיל העשור הראשון של שנות האלפיים. אינתיפאדת אל אקצה בשנת 2000 ורצף מחריד של פיגועים ב-2001 אילצו את אנשי החדשות של ערוץ 2 וערוץ 1 לשכלל את כישוריהם. אבל נדמה שהאירועים הפוליטיים האלה לא היו דרמטיים בעבור אנשי החדשות כמו עלייתו של הערוץ השלישי.

ב-28 בינואר 2002 הצטרפה למשחק חברת החדשות של ערוץ 10. על המרקע הופיע יעקב אילון, שפרש זמן לא רב קודם לכן מהגשת המהדורה בערוץ 2 לטובת הקמת ערוץ חדשות שלא קם לבסוף. בסוף אותה שנה הצטרפה אליו מיקי חיימוביץ, שותפתו להנחיה בערוץ 2. אבל לא רק מעבר הטאלנטים מגוף אחד לשני הדאיג את המתחרים. "ניבאו לנו אז שהנה מגיע הדבר הבא ואנחנו ניפגע", נזכר שלום קיטל, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 לשעבר ויועצו של שר הביטחון עד לאחרונה. "חשבתי שאם נעבוד נכון אז לא יקרה לנו מה שקרה לערוץ 1. הבנו שצריך מיד לאתר את הכוחות החדשים. מצאנו בחורה צעירה שעבדה כמבזקנית ובדסק החוץ של החברה, יונית לוי, והפכנו אותה למגישה, וחוץ מזה הגבנו בלי להילחץ. זה הוכיח את עצמו".

כמעט מרגע הקמתו פעל ערוץ 10 בחוסר ודאות ותחת הקפאת הליכים. חברת החדשות נאלצה להתרחב ולספק לערוץ תכנים. כל זה בנוסף לאתגרי הדיווח שהמצב הבטחוני המשיך לספק לפחות עד לסוף 2004. "אין מקום בעולם שהתמודד עם שידור חדשות בלחץ כזה", פוסק אורי לוי, עד לאחרונה מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1. "זו היתה תקופה של פיגועים גדולים ועבדו פה שעות ארוכות בשידורים בלתי פוסקים ותוך כדי תחרות קשה. היתה גם הפקת לקחים. בהתחלה שידרו תמונות קשות, והיתה החלטה לא מתואמת של המערכות השונות למנוע מהקהל את התמונות האלו. השידור היה מיידי, מהיר, מכל מקום וללא הכנה מוקדמת. ככה נראה חלקו הראשון של העשור".

יונית לוי משדרת מהשטח

בחלקו השני של העשור התמעטו אמנם הפיגועים, אך הוא התאפיין באירועים גדולים. כאלה שמובילים למתכונת שידור באולפן פתוח. ב-2005 היתה זו ההתנתקות ושנה אחר כך מחלתו של ראש הממשלה, אריאל שרון ומלחמת לבנון השנייה. לפני כשנה זו היתה המלחמה בעזה. האירועים האלה, טוענים בערוץ 10, הביאו לשינוי נוסף בהרגלי הצפייה ולנדידת קהל אליהם. תנועה של צופים אכן היתה, אבל הנתונים מראים כי לערוץ 2 יש עדיין פי שתיים צופים ומוכיחים שהאירועים הדרמטיים לא הצליחו לעשות לערוץ 10 מה שעשה סיקור רצח רבין ליחסי הכוחות בין ערוץ 2 לערוץ 1.

כך או כך, זו היתה תחילתה של תחרות עזה בין שני הערוצים המסחריים הנשענים על הכנסה מפרסומות ומחויבים לרייטינג גבוה. השפעת התחרות ניכרת כמעט בכל התחומים המסוקרים וגם באופן הסיקור. "היום אי אפשר להסתיר סיפורים או אינטרסים", אומר מגיש החדשות יעקב אילון. "אבל לתחרות הזו יש גם צדדים טובים פחות. הערוצים ככלל מושפעים מאוד מרייטינג וחלק מההשפעה חילחלה גם למהדורות החדשות".

בשנות ה-70 וה-80, נזכר לוי, חדשות לא היו מקור משיכה גדול במיוחד בימי משבר. בזמנו דווקא מופעי בידור גדולים הופקו ושודרו בזמן המלחמות. "האולפן הפתוח הוא פטנט של העשור הזה והוא תולדה של האירועים הגדולים האלו", הוא אומר, "זוהי מדורת השבט המודרנית, כשבזמני משבר כולם מתקבצים סביב המגישים והפרשנים. בזמן מלחמת לבנון השנייה ניסינו לדלל את שידורי החדשות וקיבלנו תגובה צוננת מאוד. אנשים רצו להתחבר לשטח וכל ניסיון לברוח מזה נכשל כישלון חרוץ".

הכל חשוב

אם ישנו דבר אחד שאפשר לומר איפוא על החדשות בעשור האחרון, הוא שהן מרתקות עדיין קהל גדול למדי. צירוף נתוני הרייטינג הממוצע למהדורות החדשות השונות מעלה שהן מצליחות לגרוף מדי ערב יותר מ-30% רייטינג, מספר גבוה לעומת נתוני צפייה בחדשות ברחבי העולם. לכך יש להוסיף את מספרם הרב של משדרי האקטואליה בשעות אחר הצהריים, הערב והלילה.

אבל הרייטינג הגבוה לבדו אין בו די כדי להסביר כמה תופעות יחודיות לישראל, למשל אורכן של המהדורות המרכזיות. בעשור האחרון התארכו המהדורות בשלושת הערוצים מחצי שעה לכשעה, נוהג שהחל בערוץ 10. מאחר שמערכת החדשות כבר עובדת ומכיוון שמשדר החדשות מושך צופים, הרי שיש לזה היגיון כלכלי ברור. אלא שבעשור האחרון היו לזה גם השלכות מרחיקות לכת. כך למעשה נולד חלקו השני של משדר החדשות, ובו התייחסות רבה לחדשות תרבות ובידור, פינות צרכנות וספורט מורחבות ואפילו דיווחי מזג אוויר שהם הזדמנות לפטפוט אולפן קליל. האם כל הדברים הללו ראויים לתואר "חדשות"?

ינון מגל ומירב מילר מקבלים הנחיות באולפן (תצלום: אייל טואג)

בכנס אילת לתקשורת שהתקיים לפני כמה שבועות התלהטו הרוחות סביב הסוגיה ומנכ"לי חדשות 2 ו-10 הדפו בהחלטיות כל ביקורת בנושא. "התיאוריה שאומרת שאין דבר שהוא לא חדשות התממשה בעשור הזה", אומר מנכ"ל חדשות 10, ראודור בנזימן. "לצד זה החדשות פרמו את העניבה. הן פחות נפוחות מחשיבות עצמית וסדר היום הציבורי נהפך פחות קלישאתי".

וזו מטרה מוגדרת?

"זה בהחלט מכוון. זה נובע מתפישה שאי אפשר וגם לא רצוי לחנך את הקהל. צופים צריכים מבחר כדי להחליט מה מתאים להם יותר. כל ניסיון לחנך דוחה את הקהל, ובחדשות 10 האמינו בזה מהתחלה. מכך נגזרה גם ההחלטה של הערוץ להיות חמים יותר, נגישים יותר ופטרוניים פחות".

ההחלטה הזו, טוען המרצה לתקשורת והעיתונאי זוכה פרס סוקולוב, דוד ויצטום, קשורה לתהליכים עמוקים בהרבה הנטועים בשינויים בחברה הישראלית. "החדשות משקפות תהליכים חברתיים", הוא אומר. "מסתכלים יותר על האדם היחיד ופחות על המדינה ועל מוסדות. היום עוול שנעשה לאזרח חזק יותר מאייטם על מפלגה".

זו גישה שהיא לפעמים כמעט מקומונית.

"זה מפני שכוח האדם מגיע ברובו ממקומונים ומהטלוויזיה המקומית. למרות הכל, יש ניסיון דווקא לשמר את הערכים הישנים. קראו לזה ‘הממלכתיות החדשה'. למרות שאלה ערוצים פרטיים, עדיין מהדורה תיפתח בדרך כלל במדיני ובביטחוני. מהבחינה הזאת ההמשכיות בעיני חזקה בהרבה מהשינוי".

רק הסגנון, קובע ויצטום, השתחרר מעט. כל היתר, הוא אומר, נותר כשהיה. "האות בפתיחה, האולפן והנימה הרצינית שבה החדשות נמסרות נשארו אותו הדבר. המתכונת לא השתנתה, זה רק מעט יותר אישי ורק קצת יותר רגשי וגם זה רק בחלקה השני של המהדורה. חיים יבין ב-72' נשמע פמיליארי יותר".

חולמים בספרדית

"'צהוב צהוב צהוב' זו הכותרת", חורץ עקיבא כהן, פרופ' לתקשורת מאוניברסיטת תל אביב. "מאז שקם ערוץ 2, וביתר שאת מאז החל ערוץ 10 את שידוריו, מספרם של הצופים בחדשות בערוצים השונים ירד. שלוש המהדורות מניבות ביחד בערך מחצית מאחוזי הצפייה שהיו קודם שקם ערוץ 2. נכון שהיה אז רק ערוץ אחד ולא היו אלטרנטיבות, אבל ישראלים לא כל כך משתוקקים לצפות בחדשות".

ההצהבה, אומר פרופ' כהן, בולטת באופני הסיקור כיום, למשל בפרשת האונס שביצע לכאורה מאבטח הרמטכ"ל, ובהרחבת סיקור התחום הפלילי. כהן מתלהט: "מיקי חיימוביץ ריאיינה את המתלוננת. הריאיון כשלעצמו הוא בעל ערך, אבל ערוץ 10 עשו מניפולציה שלא תיאמן. הם הכינו ושידרו סרט אילוסטרציה. המתלוננת מספרת שהיא הלכה בחושך למכוניתה והערוץ מקרין סרט ובו שחקנית הולכת בחושך. היא מספרת ‘סגרתי את הדלת ואז הוא ניסה לגרור אותי החוצה', ותמונות אילוסטרציה מצמררות מלוות את דבריה. זה אייטם שהוא לדעתי חרפה. זה דומה בעיני לפרסום תמונות הילד המורעב בעיתונות המודפסת כשפניו מטושטשות. מה מוסיפה התמונה הזאת?".

שלום קיטל דווקא מברך על כך שהתפריט החדשותי התרחב. "עם זאת", הוא אומר, "בהרבה מקרים הלכנו קצת רחוק מדי, ויש עודף של נושאים בידוריים ופליליים. יש פה שאלה של מינון. תקשורת המונים לא יכולה להתקיים בלי רייטינג, אבל השאלה היא האם צריך לעשות הכל בעבורו".

לדברי אמנון אברמוביץ, לחדשות בטלוויזיה קרה בדיוק מה שקרה לחדשות בכל מדיה אחרת. "הן עברו לעסוק בעיקר בפלילים, באירועים מציצניים ובמה שאנחנו קוראים ‘צהוב'. החדשות בטלוויזיה מכילות היום שלושה אלמנטים קבועים: קלטות שמתקבלות מסניגורים בחקירות ובמשפטים פליליים, מצלמות אבטחה וצילומי וידיאו מטלפונים סלולריים. זה השינוי המהותי. כל כלי התקשורת התרחקו מהפוליטי והמדיני ומסוגיות העומק".

ואילו כהן נוגע בנקודה נוספת, והיא הגלישה של חדשות בצורתן הקלאסית, המעונבת והרצינית לעבר משדר טלוויזיוני עם דרישות בידוריות. שימוש באילוסטרציה, כמו שימוש באנימציה או טכנולוגיות השאובות מעולם הקולנוע והבידור, נהוגים בעשור האחרון כחלק מהתחרות בין הערוצים, וכאמצעי למשיכת צופים. אלא שרבים טוענים כי כל אלה גורמים לזילות החדשות ולפיחות בערכן. כהן מונה בתוך תופעות אלה גם את סגנון ההגשה האישי והמשוחרר. מגוון התופעות האלו, הוא טוען, מצביע על גישה שלפיה הרייטינג הוא שיקול יחיד.

"יש התמקצעות ושימוש בגימיקים ויזואליים שהם כמעט שעשועים טלוויזיוניים", מסכים מוטי קירשנבאום, "אבל זה לא העיקר. לא הייתי אומר שהחדשות נהיו הרבה יותר צהובות בעשור האחרון. התחרות אולי מוליכה לזה, אבל גם זה רק בתחומים שיש להם נגיעה לאישי והרגשי, נניח בסיקור נושא גלעד שליט וקודם לכן בעניין השבויים רגב וגולדווסר. אלה דרמות אנושיות שהתקשורת לא מתנהלת בהן בריסון. מטבע הדברים כשיש תחרות כזאת אתה מחפש בדיוק את המומנטים הכי מרגשים. בכלל, הנושאים הבידוריים הם כמעט תהליך טבעי. תחום הבידור ראוי לכיסוי חדשותי, והציבור בהחלט רוצה בזה".

"ביקרתי פעם באחת מתחנות הטלוויזיה הגדולות בספרד, טלמדריד", מסכם אילון. "העניינים התנהלו בכזו שלווה שלא הבנתי מתי הם משדרים את המהדורה המרכזית. כששאלתי הם ממש השתוממו והבהירו לי שהמהדורה משודרת באחת בצהריים, לפני השינה". זמן שידור כזה לחדשות ושמירה על מסגרת מסורתית ושמרנית של דיווח פשוט לא יכולים להתאים לישראל, אומר אילון. "ישראל היא צרכנית חדשות מהגדולות בעולם וגם יצרנית חדשות מהגדולות בעולם. העניין בחדשות טבוע בנו והמהדורות מייצגות את זה".

איך אתה מגיש?

תופעה בולטת ומעניינת אחרת היא זו של המגישים. כך למשל עמדו במרכז תשומת הלב מעברם של יעקב אילון ומיקי חיימוביץ מכס ערוץ 2 לכורסת המגישים בערוץ 10, שיבוצה של יונית לוי בערוץ 2, בתחילה כשותפתו להנחיה של גדי סוקניק ואז לבדה, ופרישתו המתוקשרת של חיים יבין מהגשת "מבט" לפני כשנתיים ומינוים של ינון מגל ומירב מילר תחתיו. מעבר לפיקנטריה שבשאלת הזהות, שפירנסה שבועות ארוכים את מדורי הברנז'ה, טוען לוי, כי הדבר מסמל את סופה של תקופה ואת הדרישות החדשות ממנחי החדשות.

"זה דור אחר לגמרי ומקצוע אחר", הוא טוען, "זו לא קריינות ומה שנקרא ‘לעבור מסך'. השנים הראשונות של העשור שינו לחלוטין את דמותו של המגיש ואת הדרישות ממנו. מגיש היום חייב להיות רחב אופקים ובעל סמכות וחלוקת קשב ולהיות מסוגל לעשות את זה במשך שעות ארוכות. זו הגשה אחרת לגמרי".

ההגשה בארץ, טוען פרופ' כהן, שונה מהנהוג במדינות רבות באירופה, ונובעת אף היא מרצון לגרוף רייטינג גבוה. "בגרמניה, למרות שיש טלפרומפטרים (המכשיר ממנו מקריאים מגישי החדשות את הטקסט), מגישי החדשות מקריאים מהדף. משתמשים בנייר כי זה מסמך, זה רציני יותר. יש לזה משמעות. כשאתה לא מהפנט את הקהל בעיניך, זה נראה אחרת. פה זה שואו".

בעתיד הנראה לעין

אי אפשר לדבר על השינויים הגדולים באופיין של מהדורות החדשות בעשור האחרון מבלי להתעכב על החידושים הטכנולוגיים שעומדים פעמים רבות מאחוריהם. החידושים האלה יאפשרו בקרוב לכתב לתפקד כמערכת מושלמת של איש אחד (כבר היום פועלים כתבים רבים לבדם באמצעות מצלמה קטנה, סידור המכונה one man band"").

"זה תהליך שקורה בכל העולם", אומר בנזימן, "בחלק מהמקומות המהפך הושלם ותפקיד הצלם כמקצוע כבר לא קיים". שינוי זה מתאפשר בין היתר בזכות הרגלי הצפייה המושפעים מתוכני וידיאו באינטרנט, על האיכויות הנגזרות מהם. "בשנה-שנתיים האחרונות אין כמעט מהדורה שאין בה צילום ממצלמת קניון או חניון", אומר בנזימן. "האיכות גרועה, אבל הרבה פעמים זה מה שהופך את הכתבות האלה למעניינות והן גם נתפשות אותנטיות יותר".

"האיכות היא כבר לא גורם מסנן כשיש אפשרות להביא תמונה נדירה או חשובה", אומר גם לוי, "כל המערכות משתמשות בחידושים הטכנולוגיים. שידור ישיר הוא אפשרי ומיידי בכל מקום בעולם כמעט וזה הופך לדומיננטי". השלב הבא הוא ככל הנראה הפיכתו של הכתב לעורך, על ידי תוכנות עריכה המותקנות על מחשבו הנייד. מקצועות כמו צלם ועורך וידיאו צפויים איפוא להתמעט ולהתמקצע לטובת מקרים מיוחדים.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>