די-וי-די: אם לא למעלה מזה

הסרטים "למעלה" ו"מרי ומקס" מדגימים כיצד אפשר לחדור ללב האדם בלי להשתמש בשחקנים בשר ודם

חודשים ספורים אחרי שיצא, כבר טיפס הסרט "למעלה" למקום השני ברשימת הסרטים הרווחיים שאולפני האנימציה פיקסאר יצרו אי פעם. גם הביקורות היו נהדרות וכעת, כשהוא יוצא על גבי די-וי-די, הוא כבר לא ממש זקוק להמלצות.

ובכל זאת: מדובר באחד הסרטים החמודים והמשעשעים שהוקרנו בשנה החולפת על מסכי הקולנוע. זהו סיפורו של אדם קשיש ששמו קרל פרדריקסן, שלאחר מותה של אשתו מחליט להגשים את חלומם המשותף ולנסוע לאתר הפראי והקסום "מפלי גן העדן". עסקני נדל"ן שמנסים לגרש אותו מביתו הישן מזרזים בשבילו את הנסיעה, והוא קושר אלפי בלוני הליום לגג הבית וממריא אל המסע האחרון של חייו. במהרה הוא מגלה כי ילד תמים ושמנמן ושמו ראסל נמצא יחד עמו במבנה המרחף, והשניים מוצאים עצמם יחד בהרפתקה שכוללת יערות, מפלים, כלבים מדברים, עוף אקזוטי נכחד ומדען אכזרי.

הצדדים החלשים בסרט הם דווקא קטעי האקשן, הכוללים מינון גבוה מדי של הרפתקאות לא חדשניות במיוחד. אבל הצדדים החזקים מפצים על כל זה: ההומור הרגיש, ההחלטה להעמיד במרכז דמות שובת לב במרירותה, בלתי שגרתית לסרט הרפתקאות מסוג זה (היוצרים סיפרו כי סברו שהילדים יראו בקרל סוג של "דמות סב") ובעיקר הממד הסמלי והמרגש של הסרט - סיפור על אהבתו האינסופית של אדם לאשתו המתה ועל הצורך להשתחרר מאלמנטים מכבידים כדי להמשיך הלאה.

עשר הדקות הראשונות של הסרט הן כשלעצמן סיבה מצוינת לצפות בו שוב ושוב: תקציר מזורז של סיפור האהבה של קרל ואשתו אלי, שנפגשו כשהיו ילדים קטנים ומאז לא נפרדו לרגע. בין התוספות בדי-וי-די החדש מצוי גם הסרט הקצר והמקסים "מעונן חלקית", שקדם להקרנת "למעלה" בחלק מבתי הקולנוע.

                              

"למעלה", פורום פילם

היתה לדיים עדנה

סרט אנימציה אחר שנחת לאחרונה על מדפי ספריות הדי-וי-די עוסק גם הוא בקשר בין אדם מבוגר לאדם צעיר. גם הגיבורים שלו בודדים בעולם, וגם הוא מקסים, מצחיק ומרגש. אבל בשונה מ"למעלה", הוא בהחלט זקוק להמלצות, שכן מלבד הקרנות אחדות בפסטיבל הקומיקס והאנימציה האחרון בסינמטק תל אביב, הוא לא הוקרן ולא יוקרן בבתי הקולנוע בישראל. חבל, כי "מרי ומקס" הוא סרט יפהפה.

הסרט, המצולם בטכניקה של בובות ופלסטלינה בסטופ-מושן, הוא סרטו העלילתי הארוך הראשון של אדם אליוט, תסריטאי ובמאי אוסטרלי שזכה באוסקר על סרט האנימציה הקצר "הארווי קראמפט" מ-2003. סרטו החדש בן 90 הדקות מספר על ילדה אוסטרלית בודדה, מרי דייזי דינקל, וגבר ניו-יורקי שמן בשנות ה-40 לחייו, מקס ג'רי הורוביץ, הנהפכים, בכוח סקרנותם ובדידותם, חברים לעט משני צדי האוקיינוס.

ההתכתבות והעיסוק המלווה אותה מחלצים את השניים משגרת היום-יום המייאשת. מרי ומקס שולחים זה לזה מכתבים ותצלומים, שוקולדים ומתנות, כותבים על אנקדוטות קטנות וחלומות גדולים (מובן שהעלילה מתרחשת לפני עידן האינטרנט) עד שהדבר נהיה למטען כבד מדי על לבו של הורוביץ. נושאים כמו בדידות, התקפי חרדה, אובססיביות, פחד מאהבה ואלכוהוליזם מטופלים בסרט ברגישות ובהומור נפלא, עיצוב הדמויות מדויק וצוות המדבבים משלים היטב את האווירה, המשלבת חדוות חיים ועגמומיות: פיליפ סימור הופמן בתפקיד מקס, טוני קולט בתפקיד מרי ובארי המפריז (הלוא הוא דיים עדנה) בתור המספר.

הבחירות המוסיקליות הן חלק מקסמו המיוחד של הסרט. הקטע הבולט ביותר הוא "פרפטום מובילה" של ה"פינגווין קפה אורקסטרה", שפותח את הסרט ומלווה אותו בכמה רגעים מרכזיים. הקטע האינסטרומנטלי הזה, שבמרכזו משפט מוסיקלי לא סימטרי שחוזר במעגלים רפיטטיביים, מעביר היטב את הטון הכללי: התחושה היא שגם כשמשהו לא מושלם ולא לגמרי יושב במקום, התנועה חייבת להימשך.

"מרי ומקס", האוזן השלישית

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>