שליחות על כנפי אמנות

זה היה אירוע גדוש, שרק נתח ממנו יכולתי לטעום. אירוע שריבוי משתתפיו סימל את המסר העיקרי שלו: מוזיקה ככלי לתמיכה בזקוקים לעזרה. שרו חברי "אנסמבל זמרי מורן" - זו מקהלה מעורבת של בני 18 עד 35, ושרו הרכבים אחרים של "מורן" - בצוותא עם חבורת זמר של "ניצן אונים" (מסגרת לשיקום בוגרים לקויי למידה והסתגלות), עם ילדי פנימיית טוקאייר לחינוך מיוחד ועם ילדי מועדון "דנה" לילדים עם צרכים מיוחדים.

לצד התרומה הקהילתית-חברתית הובלט גם טיפוח מצוינות. בחלק זה שמענו הדגמות מיכולתן של בוגרות וחברות המקהלה שהגיעו לרמה סולנית ובראשן הדס פארן-אסיה (בתה של המנצחת), בחלק זה בלטו בין היתר גם הגר שרביט המצוינת, אלכסנדרה פלקובסקי וזמרים גברים מקרב המקהלה.

הקונצרט נפתח ב"בת יפתח" מאת אהרן חרל"פ, מעין אורטוריה קצרצרה (8 דקות), למקהלה, סופרן סולו וקרן, מוזיקה שאינה חוששת להביע את הסיפור באמצעים מוזיקליים חשופים, פשוטים לכאורה, לרבות מנגינה לוקחת לב במיוחד של המקוננות ("רעותיה" של בת יפתח) בסיום.

במשך התוכנית לא ניכרה הקפדה מיוחדת על קו אמנותי, אך היה ברור שלקהל האוהד והנלהב (שלא התאפק מלהצטרף פה ושם אל המופיעים, ולו במחיאות כפיים) זה לא ממש הפריע. כך, מהיצירה של חרל"פ הוקפצנו ישר ל"יד ענוגה" (מצו-סופרן סולו), ואחר כך, בלי שום "היגיון" לשלושה להיטי אופרה (מוצרט, דוניצטי, ורדי) בליווי פסנתר (אייל באט).

עוד שמעתי בין השאר שני שירים בעלי פשטות כובשת (שירה, לא מוזיקה) מפי כותבם אופיר נוריאל, ואת הזמרה יחד עם החבורה של "ניצן אונים", צוותא שהדגימה בצלילים ובמראות טפח מסגולתה של המוזיקה להעשיר, לגרום אושר ולהעלות חיוך.

קונצרט חגיגי של מקהלות "מורן". מנצחת: המנהלת המוזיקלית של המקהלות, נעמי פארן. מוזיאון תל אביב

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>