כשקוואמי מאבד את הקצה

על הדמיון והשוני בין הקטע "מאבד את הקצה" של קוואמי לבין "Losing My Edge" של "LCD Soundsystem", שתופיע בשבוע הבא בתל אביב

חובב מוסיקה צעיר, שרוצה ללמוד על ההיסטוריה המרתקת של המוסיקה העצמאית בישראל, יכול לעשות זאת בכמה דרכים. הוא יכול לראות את סדרת הטלוויזיה "סוף עונת התפוזים" ולהתמקד בחלקים שעסקו בשוליים האפלוליים של הרוק הישראלי; הוא יכול להציץ בסרטים תיעודיים כמו "שמים שרוטים של גלויה" (על "נושאי המגבעת") או "פצצות בדרך לסוף העולם" (על סצינת הטראנס התוססת של סוף שנות ה-90); הוא יכול להסתנן לארכיונים של "כל העיר" ו"העיר" ולאתר את הביקורות המצהיבות (במקרה הטוב) של יורם בר, מתעד הסצינה הירושלמית של שנות ה-80, ושל מיכאל רורברגר, המתעד של הסצינה התל-אביבית.

או שהוא יכול לוותר, לפחות לפי שעה, על התחקיר המתיש ולהקשיב ל"מאבד את הקצה", רצועה מס' 15 באלבום האחרון של קוואמי ו"החלבות", שיצא ב-2008 (בקרוב מאוד האלבום החדש). הקטע האדיר הזה (שכתבו קוואמי ונדב רביד) נמשך בסך הכל שש דקות ו-40 שניות, אבל הוא מספר את הסיפור כולו. טוב, לא את כולו: מפאת קוצר היריעה הוא מחסיר כמה פרטים. אבל המהות של העשייה המוסיקלית העצמאית בישראל, נקודות ההשקה האלכימיות בינה לבין המיינסטרים, התשוקה והסנוביזם שמאפיינים את הקהל של מוסיקת השוליים, הממד הפתטי והנלעג שקיים באהבה אובססיבית למוסיקה עדכנית, בעיקר בשלולית נידחת כמו ישראל - כל אלה מתוארים בנרטיב סוחף, מצחיק, פרודי, קודח ומרגש, שהמרכיב הפיקטיבי המוצהר שקיים בו לא רק שאינו גורע מתקפותו אלא הופך את הקטע כולו, שמוגש בצורת דקלום ראפרי על ביט אלקטרוני מלהיב, למסעיר יותר. וכך זה הולך, בקיצורים קלים:

אני מאבד את הקצה. לילדים. במייספייס. בפורומים. בסולסיק. בבלוגים לטוקבקיסטים בוואלה, נענע, nrg, תפוז, ynet

אני מאבד את הקצה

אבל אני הייתי שם

הייתי שם כשיצאו על קסטות הראשונים של נושאי המגבעת ופוליאנה פרנק

קניתי יד שנייה את כל המקסי-סינגלים של אפור גשום, פופלקס, קסבה

ראיתי את שלום הציבור לפני שהם הפכו למשינה

הייתי בהופעה של משינה כשהם חיממו את טוקסידומון

הייתי בהופעה הראשונה של אהוד בנאי והפליטים, פארק הירקון, קיץ 87', הם חיממו את רמי קליינשטיין. יוסי אלפנט עלה לבמה עם חולצת בטן של הקלאש וסיגריה תקועה על הגיטרה. הקהל בשורות הראשונות צעק "אש על הפנים" אבל אני צרחתי "ערבב את הטייח אחמד, ערבב את הטייח"

אני הכרתי בין אריק ושלום. הייתי שם בפגישה הראשונה בין ברי לרמי. אמרתי להם "חבר'ה, עזבו אתכם, סעו לאירופה"... הייתי שם בהופעה הראשונה של עברי לידר, סוזן דלל 98', הוא עלה לבמה לבוש בסוודר. אמרתי לו "עברי, קח טיפ, זה לא יילך, תוריד את הסוודר". תוך שבועיים "מלטף ומשקר" עשה אלבום זהב

קניתי את כל הקטלוג של רונן בן טל בבית התקליט. קניתי את כל הקטלוג של די-אקס-אם בפיקדילי. זה עלה חמישה שקלים

נעלמתי לשבועיים בחור בשחור, הייתי נחמד למוכרים של האוזן, הייתי שם כשבאלאנס הפכה לפאקט, כשפאקט הפכה לאודיוקולאז', אני הוצאתי לשרת את העיניים!

אני הכרתי בין לואי להב לספרינגסטין, עד היום הוא צרוד המניאק

אני הכרתי בין לואי לשלמה. אמרתי לו "שלמה", והוא אמר לי...

הייתי שם כשאסף אמדורסקי מכר את גיטרה וקנה סמפלר. הייתי שם כשהוא מכר את הסמפלר וקנה גיטרה. ומכר את הגיטרה וקנה ווקודר

אני הגשתי חומוס לאדמו"ר, דפקתי שיפודים עם האשם תמיד, תקעתי תרסיס צבע ביד של סי היימן. זה היה בתל אביב, 89', שש בבוקר

הייתי בכל ההופעות של להקת אורז - סיגל קלרמן, גלעד אריאל, ארז שוייצר מדורלקס סדלקס, ארן אמיר מנוער שוליים. ב-91' הם היו הלהקה הכי גדולה בעולם. ניגנו ארבעה שירים בכל הופעה, לא הוציאו תקליט

הייתי שם כשפתחו את הרוקסן וסגרו את הפינגווין. כשסגרו את הרוקסן ופתחו את הלוגוס. הייתי שם כשסגרו את הלוגוס ופתחו את הבארבי. הייתי בהופעות הראשונות של העיר השנייה, מרתף 10, הפרגוד, הסירה, הסינדרום, הייתי שם כשסגרו את הדינמו ופתחו את הסופה-ביט, כשפתחו את הקוסמונאוט וסגרו את הצופה ופתחו את הג'אפאן...

אני שמעתי שאתה מוריד שירים שאני עוד לא הספקתי לשמוע

שמעתי שהמצאת ז'אנר חדש בפילדלפיה שאני עוד לא יודע איך לבטא אבל הוא כבר לא רלוונטי

שמעתי שיש לך כל בי-סייד שהפט שופ בויז הקליטו כולל העטיפה המקורית

אבל אני הייתי שם בהופעות של ועדת קישוט, מאנקי סאן אוף א דאנקי, סמרטוט כחול לבן, אביב מארק והפילהרמונית, נובלמן, דה אסטרוגליידס, דה גירלס, טרי פויזן, אלי לס, אטליז, פיטס, פלסטיק פיקוקס, מידנייט פיקוקס, הודסקא אקספלוסיב, האיחוד הראשון של כוורת, היהודונים...

עשיתי קסטות של רוק מרדיו רמאללה, דיסקו מקול השלום, שוקו חם מרשת ג'

ערכתי את שיר הראשון בגלגל"צ

אבל עכשיו אני מאבד את הקצה לפלייליסט, לערוץ 2, לכבלים, ללוויין, לסבון, לחשיפות בלעדיות, לריאליטי, למציאות, לאנשים שאומרים "תפנימו"

אני מאבד את הקצה ואני לוקח אתכם אתי. אתם באים?

קוואמי והמידנייט פיקוקס - "מאבד את הקצה" באוזןבר:

לטובת הקוראים שלא "היו שם" כשסגרו את הדינמו ופתחו את הסופה-ביט, ואולי (רחמנא ליצלן) מעולם לא שמעו על הדינמו והסופה-ביט, ומן הסתם לא הבינו את השורה "אני הוצאתי לשרת את העיניים!" (קוואמי מתכוון למגזין המוסיקה המקוון "השרת העיוור"), כדאי לציין ש"מאבד את הקצה" מבוסס על שיר של אחת הלהקות האמריקאיות הבולטות של העשור. קוואמי ונדב רביד לקחו את הרעיון, הטון, הז'רגון, קווי המתאר הטקסטואליים והמוסיקליים והשם מהשיר "Losing My Edge" של "LCD Soundsystem", להקתו הנהדרת של ג'יימס מרפי שתופיע ב-31 בחודש בגני התערוכה בתל אביב (לצד "P.I.L" של ג'וני ליידון וה"דראמס").

אפשר לטעון ש"מאבד את הקצה" הוא חיקוי של "Losing My Edge", אבל טענה זו תחמיץ את העיקר. ראשית, הפופ תמיד התבסס על חיקוי וציטוט, והפופ של שני העשורים האחרונים, של עידן הסימפול, על אחת כמה וכמה. שנית, יש משהו מרענן בבחירה של קוואמי ורביד לצטט יוצר מרכזי מהשנים האחרונות; מוסיקאים ישראלים, גם הצעירים שבהם, שואבים השראה בעיקר מאייקוני שנות ה-60. שלישית, "מאבד את קצה" נוטל את הרעיון של "Losing My Edge", אבל מוציא אותו לפועל בצורה שונה מהמקור - שנגזרת מהאופי של זירת המוסיקה הישראלית. ודבר אחרון: לא רק שהגרסה הישראלית שונה מהמקור, היא לא פחות טובה ממנו. למעשה, ייתכן שהיא אפילו טובה יותר. אילו אפשר היה להשמיע אותה למרפי ולהסביר לו את כל הניואנסים של הטקסט (זה היה לוקח חצי שנה), לא מן הנמנע שגם הוא היה חושב כך (ואולי מזמין את קוואמי לביצוע משותף של "מאבד את ה-edge").

ההבדל המהותי הראשון בין "מאבד את הקצה" לבין "Losing My Edge" הוא גבולות הגזרה של הטקסט. גם אצל ג'יימס מרפי יש ניימדרופינג אין סופי, אבל הוא מזכיר אך ורק יוצרים שמחוץ לזרם המרכזי, מ"ג'וי דיוויז'ן" ועד פרעה סנדרס, מה"סוניקס" ועד סאן רא. הסיבה לכך ברורה: בניו יורק, לונדון וברלין יש יקומים אין סופיים של מוסיקה שלא משתייכת למיינסטרים.

"LCD soundsystem". עוקץ את חובב המוסיקה האובססיבי (תצלום: אימג'בנק / Getty Images)

בתל אביב וירושלים, לעומת זאת, השבילים הצדדיים תמיד קרובים לנתיב המרכזי. לכן קוואמי מזכיר, לצד הרכבי שוליים רבים, גם את שלמה, שלום, אריק, ברי, רמי, "כוורת", "משינה" בימיה הראשונים, אהוד בנאי של תחילת הדרך, וגם את עברי לידר, שלפי ההיגיון הסאטירי של השיר עלה על רכבת המיינסטרים רק כי החליף את הסוודר בחולצה צמודה.

הבדל נוסף בין שני השירים הוא הלוקיישן. "Losing My Edge" מתרחש בביתו של חובב המוסיקה האובססיבי, ליד התקליטייה הענקית שלו. יש אמנם אזכור לכמה הופעות (הדובר "היה שם", כביכול, בהופעות הראשונות של חלוצת המוסיקה האלקטרונית "קאן" ב-1968 וגם בסשנים הראשונים של "סואיסייד" ב-1974), אבל מרפי מדבר בעיקר על אספנות אלבומים אנאלית. "מאבד את הקצה", לעומתו, מתרחש רוב הזמן בחוץ, במועדונים. יש תחושה של עיר, של לילה. גם כאן הסיבה להבדל ברורה: בעוד שבמוסיקה האמריקאית והאנגלית כמעט כל הרכב, ולו אזוטרי, הקליט משהו, בזירה הישראלית אחוז גבוה של להקות שוליים לא הצליחו להגיע לאולפן. רק מי ש"היה שם" זכה לשמוע את להקת "אורז", למשל, שב-91' היתה "הכי גדולה בעולם".

ההבדל בזירות ההתרחשות תואם את הבדלי הנימה בין שני השירים. ב"Losing My Edge" שולטת הציניות. מרפי עוקץ את חובב המוסיקה האובססיבי, שיושב ליד התקליטייה שלו וחרד מהאפשרות שלמישהו יש תקליטייה גדולה יותר ומעודכנת יותר. גם אצל קוואמי הסוגיה הזאת עולה ("שמעתי שהמצאת ז'אנר חדש בפילדלפיה שאני עוד לא יודע איך לבטא אבל הוא כבר לא רלוונטי"), אבל אצלו הסרקזם והבדידות מהולים בתחושת סולידריות, שליחות וקהילה, תחושה שאולי נובעת מכך שהשיר מתרחש בעיקר במועדונים, בין אנשים. את התחושה הזאת מייצרת גם המוסיקה, שיש בה דינמיקה הרבה יותר רחבה (של יצירת מתח ופורקן) מאשר ב"Losing My Edge", שמתנהל רוב הזמן באותו קצב מונוטוני.

ההגשה של קוואמי הרבה יותר דינמית מזו של מרפי, ולא במקרה. לפני שהוא נהפך לכוכב רוק (בערך), מרפי היה די-ג'יי ("הייתי הראשון שהשמיע את 'דאפט פאנק' לילדי הרוק"). קוואמי, לעומת זאת, היה ועודנו איש רדיו, עורך נפלא ושדרן כריזמטי. ההיסטוריה הרדיופונית הפרטית של קוואמי מככבת ב"מאבד את הקצה": הוא באמת ערך את השיר הראשון בגלגל"צ, ושם השיר מתייחס להחלטה של מנהל התחנה לשעבר, אלדד קובלנץ, לצמצם את שעות השידור של תוכנית הרדיו של קוואמי, "הקצה", ולאסור עליו לשדר מוסיקה ישראלית. אבל בלי קשר לסיפור של התוכנית "הקצה", הניסיון הרדיופוני של קוואמי נוכח בכל שנייה בשיר, בצורה שבה הוא מניח את המלים על הביט. התזמון, ההדגשות, הבהירות - כל אלה נרכשו באלפי שעות שידור.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>