והנסיכה חיה חופשייה ומאושרת עד עצם היום הזה

והפעם קלאסיקה: "הנסיכה שלבשה שקית נייר" הוא אחד מספרי הילדים הפמיניסטיים הטובים ביותר שיצאו אי פעם. כדאי לשקול להוציאו לאור מחדש בעברית

כמו בכל סיפור טוב על זוג, גם בספר הנפלא "הנסיכה שלבשה שקית נייר" (The Paper Bag Princess), שיצא לאור לראשונה לפני 30 שנה בדיוק, מופיע מהר מאוד גיבור שלישי, המזעזע את יציבות העלילה. יוצרי הספר - המחבר רוברט מונש והמאייר מייקל מרצ'נקו - אמנם מפזרים תחילה רמזים לזוגיות מבטיחה של נסיכה ושמה אליזבת ונסיך ששמו רונלד, העומדים להתחתן, אך דרקון (שאי אפשר לטעות בשיוכו המגדרי), הנראה כבר על עטיפת הספר, מסבך את הסיפור מאוד.

אינטראקציה בין דרקון לנסיכה מחייבת כל מחבר להתייחס אל הז'אנר הוותיק, שנכללו בו מיתוסים כסיפור אנדרומדה ויותר ממנו עלילות הגבורה של הלוחם גיאורגיוס (הוא ג'ורג' הקדוש במסורת הנוצרית). רוברט מונש אכן לא דילג בספרו על אף מרכיב בסוגה: מהנפילה-חטיפה בידי המפלצת, דרך המאבק בה והכרעתה ועד לציפייה לחתונה מלכותית בין הקורבן המיועד לבין המושיע (חתונה שגם ממנה לא נעדרו במיתוסים העתיקים סממני כפייה).

מונש, קנדי יליד ארצות הברית (1945), הוא טיפוס אקסצנטרי (בין היתר, החליט בשנים האחרונות לחשוף את היותו מאני-דיפרסיבי ואת ההפרעה הטורדנית-הכפייתית שממנה הוא סובל). הוא סופר מצליח ביותר בצפון אמריקה וברחבי העולם. אחדים מספריו אף נכנסו לרשימות רבי המכר של כל הזמנים, בקטגוריות שונות.

"הנסיכה שלבשה שקית נייר", שיצא בקנדה ב-1980, נמכר ביותר משלושה מיליון עותקים. הוא זוכה להערכה רבה בקרב ארגונים חברתיים ומקצועיים שונים, הממליצים עליו כיצירה פמיניסטית חשובה. בהעדר הוכחות מדעיות מה נדיר יותר - גבר פמיניסט או דרקון - נדמה שאפשר להסתפק בקביעה כי הספר של מונש מיטיב להעלות סוגיות הנוגעות לתפקידים מגדריים ולשוויון, ואין זה מעט.

איור של מייקל מרצ'נקו מתוך "הנסיכה שלבשה שקית נייר"

בישראל תורגם הספר לעברית ב-1990 בידי שלמה סבירסקי וראה אור בהוצאת "ברירות". למרבה הצער, אי אפשר להשיגו עוד בחנויות הספרים ורק עותקים ספורים של היצירה היפה הזאת מצויים בספריות. כל כך הרבה סיפורים חסרי תחכום המוקדשים לנסיכות או דרקונים רואים אור בהוצאות הספרים השונות; ודווקא הנסיכה והדרקון של מונש נשכחו. חבל.

מונש מנתץ מוסכמות שמרניות, שלפתו ועדיין לופתות בעיקשות את ספרות הילדים; ובו בזמן אין הוא נופל למלכודת התיאור "הראוי", המעתיק באופן מכני את תכונותיו של הגיבור לדמותה של גיבורה הלובשת ורוד.

בקריאה ראשונה של "הנסיכה שלבשה שקית נייר" נדמה שגם מונש מסתפק בהיפוך תפקידים מגדרי בין גיבוריו. אך למעשה הוא מבצע לא מעט תרגילים ספרותיים נוספים המעניקים לספרו רוח שנותרה רעננה גם כעבור 30 שנה.

דמותו של הדרקון פורצת לבמה מיד לאחר שמוצג הזוג המלכותי: "יום אחד בא דרקון, הרס את הארמון, העלה באש את כל בגדיה (של אליזבת) וחטף את הנסיך רונלד".

הנסיך נחטף; הנסיכה יוצאת לחלצו ואילו הדרקון נותר בתפקידו המסורתי - מפלצת עוכרת שלווה המאיימת להרוס סדרי עולם. היפוך התפקידים המגדרי ממקד את תשומת לבם של הקוראים. אך היסוד המהפכני בספרו של מונש נוגע דווקא להצלחתו (החלקית) של הדרקון, המערער לחלוטין את עולמם של אליזבת ורונלד.

המאייר, מרצ'נקו, שם דגש מיוחד על תיאור בגדיהם של הגיבורים. בעמוד הפותח נראים השניים בבגדיהם המלכותיים. אליזבת עונדת לראשה כתר מוזהב ושמלה נאה לגופה. רונלד עוטה נעליים רכות ומחודדות, לראשו כתר מוזהב ובידו מחבט טניס. משהו בנסיך הזה אינו מתיישב עם הדמות הקלאסית. בסוף הסיפור עוד יתברר עד כמה הוא טיפש (לא בגלל המחבט לכשעצמו חלילה), אך בעמוד הפותח האידיליה עדיין לא נותצה. מרצ'נקו הוסיף שלל לבבות אדמדמים המתעופפים בחלל החדר וחיוך רחב שוטף את פניה המאוהבים של אליזבת.

בכפולת העמודים הבאה נהרס הארמון ועמו יסודות יחסיהם של רונלד ואליזבת. הדרקון נראה באיור במלוא הדרו, במבט מהצד, כשהוא מתעופף בשמים ואוחז בטפריו בנסיך. זה מפנה אל הצופה את ישבנו, בגדיו המלכותיים עדיין לגופו והוא אוחז בעיקשות במחבט הטניס. על הקרקע נראית דמותה האקספרסיבית מאוד של אליזבת. עשן לבן העולה מהריסות הארמון מכסה על גופה העירום ומאחוריה אחד מעמודי המבנה הקורסים.

הקומפוזיציה הזאת מרמזת באופן אסוציאטיבי לעמודים שהפיל שמשון במקדש הפלשתי, ואולי אף יותר מכך לקדוש הנוצרי סבסטיאן, המתואר באמנות קשור לעמוד כשחצים מפלחים את גופו. בניגוד לשני הגיבורים הגבריים הללו, אליזבת מצויה בתחילת דרכה ההירואית ולא בסופה.

מונש לא עיצב את דמותה של אליזבת כתמונת ראי לגיבורי ספרי הילדים המקובלים ואין היא "נסיכה במכנסיים". אולי כדי להימנע מהסמליות הזאת בדיוק, דאג המחבר להיפטר מבגדיה כבר בפתיחת הספר, כשהם עולים באש שהצית הדרקון. הנסיכה מסתפקת בשקית נייר שמצאה, וזאת מכסה את גופה לאורך כל הסיפור. מרצ'נקו נאמן לתיאור הספרותי של מונש כשהוא מתאר את אליזבת העטויה שקית נייר. אך מבלי שהטקסט מרמז לכך הוא מציג את הנסיכה כמעין פרא אציל, שערה פרוע, הכתר שעל ראשה מעוקם ושבור, היא יחפה וגופה לא נקי במיוחד. הדימוי החזותי הזה יתברר כבעל משמעות רבה בעמודים הסוגרים את העלילה.

בינתיים מתמקד הסיפור בחיפוש אחר רונלד. אליזבת מוצאת את מקום מרבצו של הדרקון וזה נוזף באליזבת כי היא מפריעה לו לישון ומבקש שתשוב - על מנת להיטרף - למחרת.

אליזבת מפעילה עורמה ותושייה (תכונות סטריאוטיפיות נשיות, יש להודות). נראה שהיא מבינה דבר או שניים בבחורים - אולי מהיכרותה עם רונלד - כשהיא מכוונת ישירות אל האגו של החוטף. "זה נכון שאתה הדרקון הפיקח והאכזר ביותר בעולם?" היא שואלת. "נכון", עונה הדרקון וגורלו נחרץ. אליזבת מאתגרת את הגיבור הרע בסיפור. היא מבקשת לראות כמה יערות הוא מסוגל לשרוף בנשיפת אש; אחר כך היא מעוניינת להתרשם מיכולתו הידועה להקיף את העולם בשניות ספורות. הדרקון נענה לאתגרים הללו וסופו (בדומה לשמשון) שגבריותו נשברת ומתמוססת.

הצעירה המוזנחת והתמהונית שתיאר מרצ'נקו בפתח הספר מפנה מקומה לדמות חייכנית ומתוחכמת בחלק זה. אליזבת מנופפת לדרקון שנעלם באופק לשלום ומסתירה חיוך כשהוא ניצב לפניה מעולף למחצה עם שובו. אי אפשר לעמוד בפני הנסיכה הגיבורה של מונש ומרצ'נקו.

הדרקון מוכנע מבלי שטיפת דם אחת נשפכת. הוא נרדם בפתח המערה ואליזבת ממהרת להושיע את רונלד. אלא שבמערה (המסמלת גבריות קמאית) מתגלה פרצופו האמיתי של הנסיך שלה - טיפוס ילדותי וכפוי טובה, שטחי ומלוקק. רונלד המושפל ממהר להשפיל את מי שהצילה אותו: "תראו תראו", הוא פונה אל אליזבת. "כמה שאת מלוכלכת! יש לך ריח של מדורה, השיער שלך פרוע ואת לובשת שקית נייר מכוסה כתמים! לכי להתרחץ ולהתלבש. אני רוצה שתיראי כמו נסיכה אמיתית".

אליזבת, שהצליחה להתמודד עם יצור בעל סממנים זכריים בוטים בהרבה, מתעשתת במהירות. "רונלד", היא אומרת, "לך יש בגדים יפים והשיער שלך סרוק ומסודר; אתה נראה כמו נסיך אמיתי. אבל אתה טיפש!" במקור הקנדי אליזבת מתייחסת אל רונלד בכינוי המעליב Bum (בטלן). בבריטניה ובאוסטרליה הפצירו במונש לרכך את הביטוי, ובחלק מהגרסאות הנסיך מכונה Toad (קרפד). אך אין להתבלבל עם ז'אנר הנסיכה והצפרדע. בסיפור על אודות אליזבת האמיצה והנסיך המאכזב הסוף אמנם שמח אך אין הוא שגרתי כלל ועיקר. "הם לא התחתנו בסוף", חותם מונש את ספרו בחיוך.

האיור של מרצ'נקו מציג את שחרורה האולטימטיבי של הנסיכה מכבלי הנסיך והדרקון גם יחד. מול אורה הזוהר של השמש באופק ועל רקע ערבה רחבת ידיים נראית אליזבת המרקדת באושר עילאי, חופשייה ומאושרת.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>