1. אוכל
  2. החמישייה הפותחת

החיפוש אחר הבאגט המושלם

יובל בן עמי יצא לתור אחרי הבאגט האולטימטיבי, אחרי שישה בגטים משש מאפיות שונות הוא בעיקר מתגעגע לפריז

"בתור צרפתיה מאוד קשה לי ללכת ברחוב עם הבאגט הזה בלי לתלוש לו את הקצה ולכרסם אותו" אומרת הסנובית.

 משהו בזה מצלצל לי מוזר. “לא נולדת בכפר סבא?” אני שואל.

"קודם כל חייתי רוב חיי בתל-אביב וחוץ מזה גרתי שנים בפריז ויש לי נטיה צרפתית עזה. את הבאגט הכי טוב אי פעם אכלתי במאפייה קטנה מול סנט פול שקוראים לה...” היא מפשפשת בזכרונה, “או דליס דה מאנון!”   

בימים כתיקונם הייתי תובע כאן את כבודה של כפר סבא ומספר לה על הסביח הנפלא שאכלתי במזנון קטן מול מרכז ספיר, ועל הפרוזן יוגורט האלמותי שבפינת וייצמן – גאולה. אבל היום אינו יום רגיל. יום הבסטיליה עומד בפתח וכל פרנקופילי ארצנו נרגשים עד השוונץ של הבארט. לא יפה לקלקל חג בהקנטות. ובעיקר כשהבחורה סובלת. שישה באגטים היא נושאת בזרועותיה, חמים מתנורי מאפיות עירנו ומוכנים להשוואה, ואילו את הקצוות אסור לה לקטוף, לא לפני שנמדוד ונרשום את אורכו המדוייק של כל באגט.

לה פנריה – pas mal

אנחנו פותחים בזה של רשת "לה פנריה”, מחירו: 8 שקלים, אורכו: 44 סנטימטרים. מראהו אותנטי בהחלט, אבל המרקם קשה לקריעה ומעיד על סטיה ראשונה מן הסטנדרט הקפדני שהציב או דליס דה מאנון. הבצק חמצמץ כראוי אבל גם לחם קליפורני מסורתי עשוי מבצק חמצמץ. מה שמאפיין את הבאגט הצרפתי הן קלילות ואווריריות מיוחדות והן חסרות כאן. תוך הבאגט כבד ודחוס מדי. קירבה לצרפת: בלגיה (החלק הפלמי).

מגה – simple

בסופרמרקט של רשת מגה עולה באגט 4:80 שקלים ואורכו 60 סנטימטרים. על שרוול הנייר מצוייר אופה הבצק החייכן של חברת פילסברי ובתחתית הבאגט עצמו מוטבעת דוגמת הרשת של התבנית. הסנובית טוענת שבצרפת מעידה דוגמה כזאת על באגט בינוני. ובין כה אנחנו לא מצפים מן הבאגט של מגה שיהיה מרשים במיוחד. הוא קליל מאוד, פשוט מאוד ולא צרפתי במיוחד. "זה בדיוק מה שאכלתי כילדה” אומרת הסנובית ומסגירה בכך בשוגג את כפר סבאיותה. "זה כמו לחמניה ענקית, אבל זה קליל וטוב מאוד לסנדוויצ'ים.” קירבה לצרפת: ישראל

בוטיק סנטרל - petit

רשת בוטיק סנטרל מציעה באגט ב-9 ש"ח, שכל אורכו 25 סנטימטרים. הוא מוצג כ-"באגט אישי" אבל אין בנמצא באגט ציבורי או כל אלטרנטיבה אחרת. אצבע הלחם האומללה מעוטרת בהמון שומשום, קצח ופרג מיותרים. מרקמה נחמד אבל הבצק כמעט ואינו חמצמץ וגם אינו קליל במיוחד. הוא סובל קשות מעודף הטעמים שנכפה עליו. קירבה לצרפת: הודו.

לחם תושיה – trop pauvre

רשת לחם תושיה מציעה את הזול שבבאגטים. מחירו: 4 שקלים. אורכו 56 סנטימטרים ועוביו (כן, הוא העבה מכולם): 10 סנטימטרים. במאפיות פריז נמכרים באגטים עבים שמתייחסים אליהם פשוט במילה pain (לחם). כל קשר בינם לבין הבושה הזאת מוטעה בהחלט. לא ברור איך מעיזה רשת המתמחה בלחמים להציע לציבור הקונים שלה לחם לבן מאורך ותפל ולעניק לו כינוי זר ומפתה כמו באגט. קירבה לצרפת: טייוואן.

לחם ארז trop riche

בסניף של רשת לחם ארז נמסר לנו שמאפיותיה אינן מייצרות באגטים רגילים. עבור 8 ש"ח אנחנו זוכים בבאגט פרג וגרעיני חמניה שאורכו 37 סנטימטרים. הפרג מצוי גם בתוך הבאגט והוא מתפזר על פני המטר הרץ של הסנובית בעת הבציעה. למה לקחת דבר טוב ולהשחית אותו? הבצק אינו בצק של באגט, הטעם אינו טעם של באגט, המרקם אינו מרקם של באגט, והתוצאה לא יעילה אפילו להכנת סנדויצי'ם כי היא מטנפת את המטבח. קירבה לצרפת: מאדים.

לה מולאן – le meilleur

לבסוף, אנחנו מגיעים לבאגט של מאפיית הבוטיק לה מולן שברחוב בוגרשוב. ביס מאחד מבאגטיה הוא שהניע אותנו לצאת למסע ההשוואה הזה. זהו הבאגט היקר ביותר  אבל גם הארוך ביותר. מחירו: 10 ש"ח, אורכו: 61 סנטימטר. רציתי לתאר את קירבתו לצרפת בהודעת הטייס כי המטוס עומד לנחות בנמל התעופה שארל דה גול ויש להדק את חגורות המושב, אבל עלי להסכים עם הסנובית שגם לה מולאן מתקשים להשיג את התוצאה המושלמת. אולי הבעיה היא במים המקומיים, אולי באיכות הקמח. כך או כך, מדובר בבאגט חמצמץ ובעל מראה נפלא למרות דוגמת התבנית שבגחונו. מכולם, הוא זה שאותו נחסל עד תום. קירבה לצרפת: בלגיה (החלק הוואלוני). 

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>