1. אוכל
  2. מסעדות

מסעדת פועלים: מורדוך

במורדוך הירושלמית מגישים אוכל ביתי שאיננו מתחייב לעדה כזאת או אחרת. כור ההיתוך התגלה כמוצלח ואם אתם שם - בשום פנים אל תוותרו על הקציצות

בשיחה בין ישראלים שרק הכירו מתקיים תמידית משחק טריוויה המכיל את שלב השאלה הזהה שעוסק בסוגיות כמו: מאיפה אתה? מה עשית בצבא? ושאלת השאלות (שנשאלת כבדרך אגב, כאילו אין לה חשיבות): מה המוצא שלך?. התשובה לזו האחרונה תלווה כמעט תמידית, ללא כל קשר לתוכן,  במבט מאוכזב ואם המצב באמת חמור לא יוותרו לכם גם על צקצוק לשון מלא משמעות. הבעייתיות האמיתית בתשובה לשאלת המוצא היא בכך שבעורקיו של האדם הממוצע בישוב זורם לו דם מעורבב ביותר: חמישית מרוקאי, מעט פולני, קצת רוסי, הסבא גרמני ובדרך לארץ הם גם עצרו בסוריה לשנה. אצלנו היהודים תמיד מבולגן. יד המקרה הובילה אותנו, מעורבבים כמו כולם, ביום שרב אחד אל הבריזה היחסית של עיר הקודש.

סיבוב בשוק מחנה יהודה על דוכניו ומרכולתו הביא אל הדיון הבלתי נמנע בענייני עדות ושאר ירקות. ויכוח על מה טוב יותר ומי מוצלח פחות נסחף אל מחוזות האוכל השונים והוביל לחיפוש אחר מסעדה שתרגיע את כל הצדדים. הנחיתה שלנו בשולחנות של מסעדת "מורדוך" הייתה צורה יצירתית במיוחד ליישב סכסוך תרבויות עתיק - מסעדה שבה החליטו שלא לריב יותר מידי ובעצם לשלב. אין ז'אנר ספציפי ולא נועצים שום סיכה במפה, אוכל של בית וקצת מכל מוצא (טוב, נו, מהרוב).

כשהרעב כבד מנשוא הקושי להתעכב על התפריט גובר. כשהגיעה המלצרית החלטנו לפעול בשיטה המומלצת ביותר במסעדת פועלים והנחנו את כל הקלפים על השולחן. התוודינו (בפנים מושפלות) שזהו ביקורנו הראשון במקום וקיווינו לטוב. הגברת שעמדה מולנו התגלתה לא רק כנחמדה אלא גם כבעלת טעם משובח. ההמלצות קלעו בול למוצא המעורבב שלנו וההזמנה יצאה לדרך. פחות מדקה אחרי שנעלמה הובלו כלאחר כבוד סלטי פתיחה ופיתות אל השולחן (4 שקלים לסועד). מטבוחה, סלט ירקות חריף, קולורבי, חמוצים, חצילים מטוגנים, גזר וסלט כרוב. לא רע. לא חלפה עוד דקה ונמשכה השיירה. חומוס גרגירים מצויין (17 שקלים), צ'יפס טרי, רותח ונוצץ (15 שקלים) ומג'דרה (17 שקלים) היו המלווים הרשמיים לעיקריות שלא איחרו להופיע.

מרק הקובה האדום (22 שקלים) לא אכזב וכלל שלוש כופתאות מכובדות, קישואים ועגבניות (כמתבקש משמה של המנה). בדיעבד גילינו שמדובר באחת ממנות הדגל ב"מורדוך" ובאמת שלא קשה להבין למה. בארוחה שכזו אסור לוותר על ממולאים ואלו הוזמנו בצורת שתי יחידות של פלפלים אדומים במילוי צמחוני (20 שקלים). המילוי, אורז וירקות היה טוב, עסיסי וברטיבות הנכונה, העטיפה קצת פחות. הפלפלים עצמם היו עדיין קשים ולא היה מזיק להם עוד קצת זמן בישול להתרככות. המוסקה (22 שקלים), סוג של נישואים מורחבים בין חציל, בשר ועגבנייה, הייתה מנה גדולה ומשביעה והשאירה מעט מאוד מקום לקציצות הבשר (22 שקלים) שהגיעו אחריה.

אבל הקציצות, נגיסה אחת הותירה אותנו המומים ופעורי פה. את הביסים הבאים (שנכון יותר יהיה להגדיר כקרב מזלגות) בלתי אפשרי היה לעכב. שילוב טעמים ותבלינים בבשר עצמו שיצאו בריקוד מדויק עם רוטב עשיר וסמיך הפכו את המאכל הכה פשוט הזה למעדן. במשפט אחד: רוצו בהמוניכם אל הקציצות של מורדוך.

במבט מסופק וחיוך טיפשי על השפתיים נשענו לאחור והכפתור הלחוץ ההוא שם למטה כבר התפקע כשבחנו את השולחן והמקום כולו מזווית אחרת, של רגיעה ונינוחות. אולי זו יד המקרה או שמא מדובר במהלך מתוכנן, אבל תצוגת המאכלים בכניסה, מגובה בשורת סירים מבעבעים, עוזרת גם למתלבטים המעטים לקבל החלטה ולהתיישב לצד קירות האבן הירושלמית. על הקיר מתנוססות תמונות של סלבס מקומיים (ולרוב בלתי מזוהים), תעודות ושבחים.

המבט עבר בעייפות של שובע אל השולחן וקשה היה להתעלם מהצבע הדומיננטי שהותירו שרידי הארוחה. אם היינו מעוניינים לקטלג את שעבר בצלחתנו, ולא במיון אתני-עדתי, הכותרת שללא ספק תעשה את העבודה היא "ארוחה אדומה" (ויעידו עד היום כל הכתמים שמסרבים להיכנע לאקונומיקות למיניהן).

חרף הכתמים (אשמתנו בלבד) והכרס הגדלה, ואולי דווקא בזכותם, עברנו את מפתן הדלת של מורדוך מאושרים. ב"מורדוך", שבלב ליבה של הישראליות, אינכם נאלצים לעמוד במבחן העדה. מספיק להיכנס, להתרווח ולתת לעצמכם את האפשרות הנדירה של דילוג ממוצא למוצא בלי יותר מידי בירוקרטיה, תהליכים וחותנות משוגעות. פשוט, טעים ונעים. לא פלא שמכל מלחמות העדות הגענו פה אחד למסקנה שאם וכאשר יוכרז על הקמתו של מוצא חדש על שם "מורדוך" נהיה אנחנו הראשונים להתפקד אליו.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>