1. אוכל
  2. מסעדות

פרונטו החדשה: מקצוענית, אבל לא רצינית

המנות היו טובות אבל רק בחלקן, השירות היה נעים אבל גם מבולבל. פרונטו החדשה של רפי אדר מציעה אלגנטיות והשקעה, אבל מאכזבת בפרטים הקטנים

לפני כשבועיים עברה פרונטו הותיקה, לאחר 22 שנים, מפינתה היפה והמוכרת ברחוב נחמני לרחוב הרצל. אני בטוחה שיש בכך משהו מרגש וגם קצת מפחיד עבור בעליה, רפי אדר (לשעבר שופט במאסטר שף ומרואיין ישיר במיוחד). בכל זאת, 22 שנים הן הרבה זמן, במיוחד כשמדובר בעסק אישי. המסעדן רפי אדר מגרש מפרונטו מבקר מסעדותהאווירה במקום ללא ספק חשפה שמדובר במאורע חגיגי. הרבה אנשים מחוייכים, שבאו להנות ולפרגן, ביניהם כנראה לא מעט לקוחות נאמנים וחברים. יש בזה משהו נחמד, במיוחד בעיר שמסעדות נפתחות ונסגרות בה בתדירות גבוהה, ושנמצאת במרדף תמידי אחרי הטרנד הקולינרי הבא. החלל החדש נראה שונה. אין כבר מפות לבנות על שולחנות העץ החשופים, הבר רחב ותופס מקום משמעותי יותר. על החלנות עבודות יפהפיות של אורי ליפשיץ שהתווספו לעבודה הגדולה שלו שהיתה תלויה גם בנחמני. התפריט לעומת זאת, נשאר בחלקו הגדול וברוחו, כפי שהיה. נוספו כמובן כמה מנות חדשות, פרי יצירתו של השף החדש, דיוויד פרנקל (27). פרנקל הצעיר שחזר לא מזמן מכמה שנים בחו"ל, זכה לעבוד בכמה מסעדות נחשבות ומדוברות, ביניהן "נומה" הדנית שזכתה בשנה האחרונה בתואר "המסעדה הטובה בעולם".מושך קהל חוגגים מחוייך. רפי אדר, בעלים, פרונטו (צילום: דין אהרוני)

למרות זאת נדמה כי אין נסיון מהותי לשנות את התפריט מהותית מבחינה רעיונית. להפך. ניכר שפרונטו עדיין מתכוונת להיות מסעדה איטלקית קלאסית, כזו שמתאימה למי שאוהב אוכל איטלקי בנשמתו. זה כמובן רחוק מאוד מהדימוי הרומנטי והקלישאתי של מסעדה קטנה עם מפות משובצות ובקבוק קיאנטי על השולחן, וטוב שכך. גם לא מדובר ב"טפאס בר איטלקי" או ב"מסעדה איטלקית ים תיכונית" עם חיבה ברורה לטחינה.

בבואי לפרונטו, התלבטתי אם להתייחס אל המקום כאל מסעדה חדשה שזה עתה נפתחה או כאל מסעדה ותיקה שכבר צברה מוניטין וקהל קבוע. הדילמה הזאת הומחשה כבר בדואליות שניצבה בפנינו על הסף. מצד אחד מנהל נחמד שקיבל את פנינו ומצד שני סמרטוט רצפה מלוכלך ששימש לניגוב רגליים. אמנם היה זה יום גשום וחורפי במיוחד, אבל החגיגיות וההתחדשות שבאוויר, סתרו באופן מצער את הפתרון המדובלל לאיסוף הבוץ. הבטחתי לעצמי שלא אתפש לעניין הסמרטוט, עד כמה שזה קשה, ולכן אעבור לאוכל.השף החדש מתבטא בתפריט בעדינות. ברוסקטה בפרונטו (צילום: דין אהרוני)מה אכלנו: התפריט מחולק למנות ראשונות, פסטות ומנות עיקריות. בנוסף ישנם כמה אפריטיפים – נשנושים קטנים המוגשים לפני המנות הראשנות. הזמנו שניים כאלה – ברוסקטה מוצרלה ואנשובי ופרחי קישואים עם מוצרלה ועגבניות מיובשות.

מעבר לכך שהאפריטיפים הגיעו יחד עם המנות הראשונות ולא לפניהן, שתיהן אכזבו. הברוסקטה היתה שומנית ועם מעט מדי אנשובי, ובפרחי הקישואים היה מילוי גס למדי של מוצרלה לא לחה דיה וצמיגית. גם מחית העגבניות המיובשות גרעה מעדינותם של פרחי הקישוא ואלה הלכו במנה הזאת, לאיבוד.

במקביל אכלנו גם טונה מילנזה - סטייק טונה בציפוי פירורי לחם בטיגון קל. נתחי הטונה נותרו אדמדמים מתחת לציפוי הפריך ולמרות שבסך הכל מדובר במנה טעימה, היא איבדה מאיכותה בשל ציפוי עבה מדי שבלע את טעמי הדג העדינים. ההגשה, עם מיונז ביתי וסלט עלים (עם יותר מדי לימון) היתה פשוטה והולמת. מנה מוצלחת של קלמארי, תפוחי אדמה וקרם פרש שחור. פרונטו (צילום: דין אהרוני)קלמארי צרובים בגריל עם תפוחי אדמה וקרם פרש שחור, הרכיבו ללא ספק את המנה המוצלחת ביותר מבין הראשונות. הקלמארי נחתכו לפרוסות דקות, נצרבו קלות ועורבבו עם פרוסות של תפוחי אדמה קטנטנים ועם לימון. קרם פרש שקיבל צבע שחור מדיו של דיונון היווה תוספת נחמדה ומעניינת, שגם הוסיפה למשחק המרקמים של המנה.

הזמנו שלוש מנות פסטה וויתרנו על המנות העיקריות, בין היתר כי האופציות לא קסמו לנו במיוחד והיינו יותר במצב רוח של פסטה. מאד יתכן עם זאת, שביום אחר היינו מתפתים לאוסובוקו טלה או ללמנה של מוסר ים בגריל, עם מנגולד ושמנת חמוצה.שתיים מתוך שלוש הפסטות היו מצוינות - ספגטוני ראגו של בשר טלה היה עשיר במידה הנכונה אך לא כבד מדי, בושל ארוכות עם ירקות שורש ושמר על בהירותו. הייתי בכיף אוכלת עוד מנה שלמה לבדי.

פסטה אחרת, אניילוטי, סוג של רביולי, במקור מאזור פיימונטה, במילוי גבינות על מצע קרם תרד, היתה מענגת בעדינותה ורכותה. בצק האניילוטי הדקיק שמר בגבורה על מילוי הגבינות, הכלל ריקוטה, מוצרלה ופרמז'ן. הוא הונח על קרם תרד מרוכז וטעים בצבע ירוק עמוק. היתה זו מנה אלגנטית, עליזה, עדינה, מאוזנת ובעיקר מאוד טעימה, של מסעדה שבטוחה בעצמה. אניילוטי דקיק במילוי גבינות על קרם תרד בירוק עמוק. פרונטו (צילום: דין אהרוני)הפסטה השלישית שטעמנו - ניוקי פירות ים, לא ניחנה לצערנו באותן מעלות. השרימפס, הקלמארי והמולים דווקא היו מוצלחים ונעשו כראוי, אך הניוקי עצמם היו כבדים ודחוסים מאוד. הרוטב, מעין ציר דגים ופירות ים, היה דליל ותפל משהו ולא הצליח ללכד ולגבש את המנה.

למרות שכבר סיימנו לאכול ועל אף השעה המאוחרת יחסית, המסעדה שקקה והתלבטנו אם להזמין עוד בקבוק יין. בסוף החלטנו על גראפה, ששתינו הרבה לפני שהגיע הקינוח. הטירמיסו אמנם הגיע זמן ארוך מדי אחרי ההזמנה, אבל ההמתנה התגלתה כשווה, היות שהוא היה טעים במיוחד.

שירות: חינני אך מבולבל. עושה רושם שאין ממש חלוקה של מלצרים לשולחנות, מה שיצר מצב שבו נשכחו דברים, או שנשאלנו את אותה השאלה שלוש פעמים. הצלחנו ליצור קשר עם מלצר מסוים, משעשע למדי, שנתן לנו תחושה שהוא דואג לנו ואכפת לו מאיתנו. גישה כזו של מלצר יכולה אמנם לחפות על חסרונות של מקום ועדיין כדאי שבפרונטו ייקחו את עצמם קצת יותר ברצינות. מתכוונת להיות מסעדה איטלקית קלאסית. פרונטו (צילום: דין אהרוני)

למי זה מתאים: זוגות, משפחות או קבוצות חברים, שרוצים בילוי מהנה וארוחת ערב שאוכל פשוט, מוכר וטעים עומד במרכזה. הקהל של פרונטו הוא לא בהכרח טרנדי ונוטה לנאמנות. כזה שכל מסעדה רוצה לעצמה.

כוכב הערב: מנת פסטה אלגנטית ועליזה של אניילוטי גבינות, מעין רביולי, על קרם תרד בירוק עמוק.

תפריט יין: מעניין ומוצלח מאוד, עם יינות איטלקיים וישראלים בלבד. התפריט מחולק לפי אזורים ויש בו  בחירות מעניינות גם מאזורים פחות מוכרים בדרום איטליה, כמו גם לא מעט אופציות בכוסות.

בשורה התחתונה: האוכל והשירות סובלים ממה שאפשר לפרש כחבלי לידה. נהננו מאד מחלק מהמנות, אבל לא ממספיק מהן. נותר רק להחליט אם רוצים לסלוח לפרונטו על הרישול זה, או להתייחס אליה כאל מסעדה ותיקה שאמורה להיות יותר טובה ומחודדת.

החשבון (עבור 3 אנשים): ברוסקטה מוצרלה: 26 שקליםפרחי קישואים: 26 שקליםטונה מילנזה:  60 שקליםקלאמרי צרוב: 52 שקליםספגטוני רגו: 58 שקליםאנילוטי גבינות: 59 שקליםניוקי פירות ים: 98 שקליםגרפה: 45 שקליםדמי חליצה עבור יין: 35 שקליםאספרסו: 10 שקליםטירמיסו: על חשבון הבית: 35 שקלים בתפריט סה"כ: 469 שקלים

פרונטו הרצל 4 תל אביב

הביקורת הינה אובייקטיבית ולא תלויה באף גורם חיצוני

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>