1. אוכל
  2. מסעדות

מל ומישל: איטלקיה שמתאהבים בה

במסעדת מל ומישל האיטלקית הבילוי מעוצב ואינטימי והאוכל מוקפד. אולי רק הדמיון של הבעלים לג'ק באואר, מרמז על רצינות יתר וחוסר מה בקלילות

לפעמים כשנכנסים למסעדה מרגישים מיד שמדובר במקום שבו עושים דברים כהלכה, שהגעתם למקום שמנוהל כמו שצריך, שבו ידאגו לכם וישתדלו מאוד לשמח אתכם. זו התחושה במל ומישל, מסעדה איטלקית – ים תיכונית קטנה שאוהבים להצמיד לה את הסופרלטיבים "אינטימית" ו“קסומה". חלל המקום אמנם קטן אבל נעים מאוד. בקצה המסעדה בר עם חמישה מקומות ישיבה. מאחוריו פועל המטבח אליו אפשר להציץ מבעד לדלת חצי שקופה המעוצבת בקפידה. בכלל, נתנו כאן את הדעת לפרטים הקטנים. החל מעריכת השולחנות ועד לכלי ההגשה הנוסטלגיים והמעוצבים.

כשהגענו למסעדה בתשע בערב, התנגנו ברקע שאנסונים צרפתיים והתאורה הייתה מעומעמת בדייקנות מושלמת. ההתרשמות הייתה שהמקום מעודן ומלוטש, כמעט מושלם מדי, כמו תרגיל מצטיין במיוחד של סטודנט מבריק.התפריט ב"מל ומישל" מחולק באופן קלאסי לאנטיפסטי, מנות ראשונות (הכוללות גם את מנות הפסטה) ומנות עיקריות. מתוך הבנה כנראה שישנם אנשים שיעדיפו לאכול פסטה כמנה עיקרית, חלק מהמנות ניתנות להזמנה בשני גדלים.

שאנסונים ותאורה עמומה. ככה מייצרים רומנטיקה. מל ומישל (צילום: דניאל לילה)

מה אכלנו: החלטנו להזמין לאט. התחלנו בצלחת הנקניקים שהמסעדה ידועה בה, המכילה גם נקניקים תוצרת בית. היא כללה נקניק ברזאולה מצויין מבשר סינטה מיובש ומשומר, סלאמי עם זרעי שומר שאופייני לאזור טוסקנה – נקניק שיש לו גם וריאציות רבות בדרום איטליה, ופרושוטו ופנצ'טה – שניהם מבשר לבן. הנקניקים המעולים הוגשו על מגש יפהפה בליווי חרדל ענבים מעניין, קורנישונים קטנים וחתיכה קטנה של גבינת גורגונזולה. הגורגונזולה הייתה אמנם מאוד בשלה, אך לא התאימה לשלב הזה של הארוחה ולא יישרה קו עם הנקניקים.

המשכנו עם ניוקי פריזאי – ניוקי קלים העשויים מבצק חמאה וגבינות, ברוטב פטריות כמהין לבנות. הניוקי היו מושלמים במרקמם – נימוחים ואווריריים. מעט פריכים מבחוץ, עם טעם עדין של גבינות. הרוטב שהורכב ממחית של פטריות פורצ'יני וכמהין לבנות, היה טעים ועשיר מאוד, אם כי מעט מלוח מדי. על אף שהמנה הייתה מאוד טובה, הייתי מעדיפה רוטב מעט יותר עדין, שהיה מותיר את המנה קלילה יותר.

התלבטנו מה להזמין בשלב הזה. רצינו לנסות עוד מנת פסטה אך חששנו שהיא לא תשאיר לנו מקום לאף מנה נוספת. התייעצנו עם המלצרית, שלאורך כל הערב הייתה מאוד מקצועית וחביבה, והיא המליצה על "קלמרי עם בורגול, אוכמניות וטחינה גולמית”. מנה אישית, ים תיכונית ולא איטלקית, שביצוע מוצלח שלה דורש יד מיומנת וקלה. בצלחת חיכו בייבי קלמרי צרובים ורכים ומלאי טעם שהוגשו עם סלט בורגול יצירתי בתוספת אוכמניות, אגוזים וטחינה גולמית לא דומיננטית מדי. התיבול היה מדויק, הטעמים השתלבו ושום מרכיב לא הלך לאיבוד.

לשמחתנו, הסכים השף להכין חצי מנה של פסטה המוגדרת דווקא כמנה עיקרית; חונקי כמרים בנזיד שפונדרה, קטניות ושורשים. מדובר על פסטה קצרה, עבה יחסית, עם מרקם אל- דנטה שאוהבת רוטב כבד. הפסטה הוגשה עם מעין תבשיל, יותר מרוטב, של בשר שפונדרה וירקות שורש, עם עומק טעמים נהדר וניחוח מובהק של צפון איטליה. מנה רצינית, עשויה כהלכה ומאוד טעימה. אם רק היה קצת יותר חורפי בחוץ היינו נהנים ממנה אפילו יותר.

האוירה שילוב של ביסטרו צרפתי קטן וטרטוריה איטלקית (צילום: דודו בכר)

ניר ויימן, אחד הבעלים, היה במטבח באותו ערב. היות והמסעדה הייתה שקטה יחסית וגם בגלל שישבנו קרוב למטבח, יצא לנו להתבונן בו בעבודתו. ראשית, קשה להתעלם מהדמיון בינו לבין השחקן קיפר סאת'רנלד. אין לי ספק שאני לא הראשונה ששמה לב לכך. אך באופן ספיציפי יותר הוא דומה לג'ק באואר – הדמות שמגלם השחקן בסדרה 24. עם ארשת פנים רצינית והליכה זקופה, התחושה היא שהוא נמצא בעיצומה של משימה לאומית בוערת.

יכול להיות שאני רואה יותר מדי טלוויזיה, ואולי מדובר ביום יוצא דופן (גם שפים הם בני אדם), אבל איכשהו היתה בעיני הקבלה בין הדמות הזו לבין האוכל: רציני, מוקפד, מדוייק ומאופק במקומות הנכונים אבל חסר מעט קלילות ושובבות. כאילו שההשפעות הצרפתיות הניכרות במקום, הן מבחינת העיצוב והאוירה והן מבחינת האוכל, גברו מעט על הנינוחות והעליזות האיטלקיים.לקינוח שוב הוכיחו שמוכנים לבוא לקראתנו ולבקשתי הגישו לנו גלידת וניל בתוך מנה של אספרסו (אפוגטו). סיום ראוי לארוחה טובה.

שירות ואוירה: שירות מצויין בכל קנה מידה. קשוב, אישי אך לא פולשני, מקצועי ויחד עם זאת חם. הלוואי וביותר מסעדות בעיר היה שירות כזה שמשאיר מאחוריו גם כמה מהמסעדות היקרות והמפוארות שמסביב. האוירה היא שילוב של ביסטרו צרפתי קטן וטרטוריה איטלקית. הקהל בחלקו צעיר ואופנתי ובחלקו מבוגר ומבוסס, אך בכל מקרה נדמה שמדובר באנשים שנהנים מיציאה למסעדה במובן האולד סקול של הדבר – אוכל טוב ושיחה נעימה עם האנשים שאתם באו.

תפריט יין: אנחנו שתינו את יין חבית הבית, בלנד שביקב סוסון ים מכינים במיוחד עבור המסעדה. הרעיון הזה, המקובל באיטליה, מאוד נחמד ומבורך. עם זאת, שאר תפריט היין קצת עצל ומעט משעמם. למעט שניים או שלושה יינות צרפתיים, התפריט מורכב מיינות ישראלים ואיטלקיים, אך באגף האיטלקיים הבחירות קצת בנאליות ולא תואמות את האוכל. חבל שלא מתאמצים יותר לכלול זנים איטלקיים מובהקים וייחודיים יותר.

למי זה מתאים: למי שרוצה להנות מארוחת ערב שקטה ונעימה, לא מחפש גימיקים מיותרים ויודע להעריך אוכל פשוט, ממוצרי גלם טובים, שנעשה כהלכה.

שורה התחתונה: אחת המסעדות האיטלקיות הטובות בעיר, שמכוונת גבוה בכל תחום – אוכל, שירות ואוירה, ומצליחה לפגוע כמעט בהכל, אבל יכולה להרגיש יותר בטוחה בעצמה ולהעז להיות קצת פחות מצטיינת ומעט יותר מעניינת. 

החשבון:צלחת נקניקים: 68 שקליםניוקי פריזאי (חצי מנה): 48 שקליםבייבי קלמרי: 44 שקליםחונקי כמרים (חצי מנה): 58 שקליםחצי בקבוק יין הבית: 90 שקליםגלידה ואספרסו: 34 שקלים------------------------------------------------סה"כ: 342 שקלים

מל ומישל, בן יהודה 155 תל אביב.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>