כבר לא הבר שהיה פעם....חבל.

ודי.ג'י כוסית.

ודי.ג'י כוסית.

לילי רוז זה הבר הכי טוב בת"א אווירה כיפית אלכוהול במחירים סבבה ופינוקים לרוב המקום ביתי והעובדים שמחים ונחמדים, מרגישים שכיף להם לבוא לעבודה ולכן גם כיף ללקוחות

and hot owners

מוזיקה מעולה ואפילו ברמנית חמודה וחייכנית.

ישבתי שם עם חברה שלי והתחילה ביני ובינו שיחה על חוק העישון. שוחחנו על כך 15 דקות בהן אמר שכל הלא מעשנים הם יפי נפש צבועים שהורסים לו את העסק כי המכירות שלו ירדו. ניסיתי לנחם שאני דווקא באה לשם בגלל שלא מעשנים ואמשיך לתמוך במקום. הוא טען שאני לא שותה מספיק ודרש לדעת מה שתיתי באותו ערב. אחרי 15 דקות של דיון מיותר ביקשתי לחזור לדבר עם חברה שלי והוא התחיל לצעוק עלי שאני חצופה ושאני אסתלק מהמקום שלו מיד ולא אחזור. ביקשתי את החשבון והוא המשיך לצעוק עלי שאעוף משם עד שיצאתי מהדלת. סך הכל חוויה מאוד לא נעימה ואפילו משפילה. לא ברור מה גרם להתרפצות הזעם שלו מאחר והדיון שהתנהל ביננו היה נעים ורגוע (לפחות מהצד שלי). כנראה שהוא משליך את הכעס שלו על החוק נגד העישון על כל הלא מעשנים. אני לא חוזרת לשם.

מקום מקסים עם הרבה רוח טוב.

בר שכונתי, חם ושמח, שנעים לחזור אליו שוב ושוב כמו אל בית. בסופי שבוע הוא מעט צפוף מידי.

לרוב איני נוהג לרשום ביקורות, ובמידה וכן בד"כ הן לחיוב. השבוע נתקלתי ביחס מזלזל שלא נתקלתי בו שנים רבות. לכן אני חייב לשתף אתכם: בעל הבית של לילי רוז, לאחר 5 דקות שישבנו בבר, בגלל כנראה שהבר היה עמוס, החליט להעיף אותנו בצעקות בעודו עמוד על הבר וצורח מול כולם כמו חיה. הסיבה הייתה כי במשך 5 דקות עוד טרם הזמנו שתיה, ובעל הבית צעק כי בזמן הזה הוא יכול להושיב אנשים שישלמו הרבה. כמובן, אם היה מתאזר בסבלנות, תוך מספר דקות היינו שותים משהו ואפילו אוכלים כי היינו רעבים. בסך הכל 5 דקות, קצת סבלנות, הכסף יגיע אליך... היו לי עוד חברים בבר מארה"ב שאני המלצתי להם והזמינו שתיה יקרה. לבעל הבית כנראה עלה השתיה וההצלחה קצת לראש, ושכח כי מדובר בלקוחות ושכנים חדשים, והכסף קצת עלה לו לראש. היה איתי חבר מחו"ל והוא היה בשוק מההתנהגות, כמובן קמנו ומיד יצאנו ואיתנו עוד כמה חברים. אנשים במקום היו בשוק. לסיכום, גם אם טעה בעל הבית וחשב כי מדובר בפרזיטים שבאים לנצל את המוזיקה ולא לשתות, היה מחכה 15 דקות ורואה אם מזמינים או לא. ובכל מקרה גם אם כן, היה ניגש בדרך מתורבתת ואנושית ומבקש להזמין מיד או לעזוב, אז זוהי זכותו המלאה. אך חבל שהוא בחר בדרך כל-כך מעליבה וחוליגנית, לאנשים מבוגרים שיושבים אצלו לראשונה 5 דקות. אני בחיים שלי לא החרמתי מקום, אבל אין ספק שבעל הבית התאמץ להיות הראשון. ולבעל הבית היקר, אין לנו כעס עליך, זכותך לנהל את הבר כפי רצונך, אבל אל תשכח שלהיות בן-אדם זה לפני הכל... גם לפני הכסף. שעברנו ל"שכן" סיפרנו לכמה אנשים והם אמרו שהם לא מתפלאים... חברה, תהנו וכל טוב.