1. אמנות
  2. כתבות והמלצות

שוברים תקרה האמן מידד אליהו פורץ את גבולות העבר

הוא מאמין בחיבור בין המדיום והמסר, הציג השנה בביאנלה של קוצ'ין ומקור ההשראה שלו הוא תל ארכיולוגי שנמצא ליד הבית של ההורים שלו. האמן מידד אליהו ממשיך לחפש את הדבר החדש והמעניין. פרויקט מיוחד

מידד אליהו
מידד אליהו בסדנאות האמנים בירושלים צילום: ים ויניולה

בעידן בו התקשורת הקלאסית הולכת ומאבדת מכוחה, היוצרים העצמאיים מקבלים את המושכות לידיהם. 2016 הייתה מלאה בהצלחות שסללו את דרכן לפסגה ללא עזרה - החל מפריחת הקולנוע העצמאי ועד אושיות האינסטגרם שהפכו את החוקים בעולם הפרסום - פרויקט מיוחד מאיר זרקור על האנשים שהצליחו לפרוץ את תקרת המיינסטרים לגמרי לבד.

» ילד פלא: איתן יהושע עולה על המפה
» צועק אוכל: אסף שטרן לא מפחד מביקורת
» עומדת מצחוק: הסטנדאפ של מור חן
» מריה דומרק בדרך לכבוש את העולם
» קולנוע, דור ה-Y: הכירו את הדס בן ארויה
» ההומור המיוחד של קבוצת אנדרדוס
» האיש שהביא את תרבות הקלאבינג לאשדוד

מידד אליהו
יש משהו כל כך אינטנסיבי בלהיות יוצר היום. מידד אליהו צילום: ים ויניולה

ראינו אותו השנה ב: פרויקט האמנות "The box of documents" בביאנלה של קוצ'ין, הודו – מאירועי האמנות הגדולים והחשובים בהודו ובאסיה בכלל. הפרויקט עוסק בנוכחות היהודית בקוצ'ין מנקודת מבט אישית, קהילתית ומחקרית, ומתחקה, בין השאר, אחר הגירתו של אביו ומשפחתו מקוצ'ין לישראל.
הפעם הראשונה שלי: "ב-2009, פחות משנה אחרי שסיימתי את הלימודים בכיתת האמן של ישראל הרשברג, התקבלתי להפתעתי לאגודת האמנים של בית האמנים בירושלים. האפשרות להציג בחלל הנפלא הזה בתערוכת '4 חדרים' היתה בשבילי לא רק תערוכה משמעותית ראשונה אלה גם הצטרפות לקהילת האמנים של ירושלים".
הפוסטר על הקיר: "אניש קאפור, שבזמנו היה אמן די ידוע אבל לא סופר סטאר כמו היום. נדהמתי מהשימוש שעשה בפיגמנטים וצבע בפיסול שלו, מהשפה החושנית והעוצמתית".
פתח לי את הדלת: "לואיס סטבסקי, אוצרת אמנות רחוב מניו יורק. היא הגיעה פעם לחנות ציוד האמנות שבה עבדתי. היא הראתה לי צילומים של גרפיטי שצילמה ברחבות בירושלים, ושאלה אותי אם אני יודע מי יצר אותם. אחד מהם היה שלי. יותר מאוחר לקחה עבודות שלי למספר תערוכות בניו יורק".
ההשראה שלי: "המשפחה הקרובה שלי, נילי זוגתי ושני הילדים שלנו. יש משהו כל כך אינטנסיבי בלהיות יוצר היום, שהאנשים הכי קרובים אליי הם אלה שמחזירים לשפיות ונותנים נקודת מבט אחרת, חדשה ומעוררת".
רגע אחד של הצלחה: "ב-2013 הצגתי בתערוכה זוגית בשם 'ארטיפקט' באוצרותה של דינה יקרסון. זאת התערוכה הראשונה שבה עשיתי עבודה תלוית מקום עם טכניקת הפרסקו, בהפקה ובשאפתנות מטורפים בגלל מורכבות ההצבה. הסיכון הזה השתלם ועורר תגובות רבות ויצר הזדמנויות מעולות".
אירוע תרבות שריגש אותי השנה: "פתיחת 'המפעל' של קבוצת 'בית ריק' בירושלים. שלמען הגילוי הנאות, גם לי יש בו חלק. המפעל מצליח להיות אירוע מתמשך אחד רציף ומשתנה, אלטרנטיבה אמיתית. זאת למרות תמיכה ממסדית להציע תרבות בועטת וקשוחה ופתוחה לכל".

בתרבות הישראלית, שמבקשת פעמים רבות להתכחש לעבר ולזיכרון, מידד אליהו נמשך אליהם שוב ושוב. בעבודותיו, שחלקן הגדול הוא תלוי מקום ומוצג בחללים לא שגרתיים, הוא עושה שימוש בטכניקות ציור ישנות כמו פרסקו וקליגרפיה סינית ויפנית, כדי ליצור מתח בין שכבת הזמן הקודמת לזו הנוכחית. "אני מאמין בחיבור בין המדיום והמסר", מסביר אליהו, "עם זאת, העבודות שלי לא מנסות לזייף אותנטיות של מה שהיה פעם, אלא צומחות מתוך ההצטברות של השכבות השונות. אני חושב שאחד ממקורות ההשראה הגדולים שלי לעניין הזה הוא תל ארכיולוגי שנמצא ליד הבית של ההורים שלי במושב מסילת ציון, שמורכב משכבות של ביצור צבאי ירדני, הריסות של כפר ערבי ומערות קבורה הרבה יותר מוקדמות".

האמנים הישראלים העכשוויים לא מרבים להישען על מסורת או לעסוק בעבר. מה גורם לך לבחור בנתיב הייחודי הזה?
"אולי חלק מהעניין הוא אאוטסיידריות מסוימת. המשפחה שלי שייכת לקהילה קטנה של יוצאי הודו בישראל מיישוב בפריפריה, וגם אני למדתי אמנות במקום קטן – הסדנה לציור ולרישום של ישראל הירשברג. אני חושב שיש משהו בישראליות שדוחה את העבר, ומנסה לעשות דברים יש מאין. זה טרנדי לא להסתכל אחורה, אלא לחפש את הדבר החדש והמעניין. אפילו בלימודי ציור אתה רואה את זה, כאשר אין השפעה ממשית למסורת הציור המקומית והעולמית על הסטודנטים. בעיני זה מגוחך. אותי מעניין להגיע אל המקורות של הדברים, גם כשאינם מודעים".

הקשר של אליהו עם קוצ'ין שבהודו, ארץ המוצא של משפחתו, עלה מדרגה לפני שנתיים, כאשר נסע לטיול שורשים עם אביו. בעקבות המסע נוצר חיבור בין אליהו לביאנלה של קוצ'ין, אחד האירועים האמנותיים החשובים בהודו. בחודשים האחרונים הוא מציג שם את הפרויקט החדש שלו, "תיבת תעודות". "במשפחה שלי לא כל כך דיברו על קוצ'ין ועל העלייה שלהם, והיה לי ברור שיש שם טראומה", מסביר אליהו את המקור שממנו נובע הפרויקט הנוכחי. "אחרי שנברתי בארכיונים, התחלתי להבין יותר את ההיסטוריה המשפחתית. מצד אחד, הבנתי שהם חיו בשלום עם שכניהם בהודו ובעצם לא היתה להם סיבה ממשית לעלות לארץ, חוץ ממניעים ציוניים טהורים. מצד שני, הסוכנות עיכבה את העלייה שלהם במשך שנתיים, אחרי שכבר מכרו את רכושם. אחרי שהגיעו לארץ קראו להם 'פרימיטיבים' והושיבו אותם ביישובי ספר על הגבול. העולים מתימן ברחו מהם, כי סיפרו להם שלהודים יש מחלות".

באיזה אופן הטראומה באה לידי ביטוי בפרויקט החדש?
"התערוכה היא בעצם מיצב גדול, המתפרשת על פני ארבעה חדרים בבית מגורים היסטורי בקוצ'ין, שקירותיו נצבעו בשחור. היא כוללת חומרים ארכיוניים שאספתי מאנשים בני הקהילה הקוצ'ינית וארכיונים ממוסדים, וגם חפצים משפחתיים שנשארו מאז. מעבר לכך, מכיוון שאני קודם כל צייר, משולבים בו גם ציורים אדומים, שמבטאים את תחושותיי לגבי החומרים, שהוצגו כבר בתערוכת היחיד שלי בארץ, שגם לה קראו 'תיבת תעודות'. משולבות בפרויקט גם עבודות מוקדמות נוספות שלי. קהל המבקרים מוזמן לשוטט בחללים, להגיב ואפילו לכתוב על הקירות".

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>