1. אמנות
  2. כתבות והמלצות

איך שהזמן עובר: חגיגות העשור לפרס רפפורט

תערוכה חדשה במוזיאון תל אביב פורסת יריעה של אמנים ותיקים וצעירים שזכו לאורך השנים בפרס היוקרתי

אסיף - עשור לפרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר/בכיר - תערוכה
נורית דוד, בגדים לשום איש, מתווה לעסק, 2017 צילום: יח"צ

הוא נחשב לאחד מהפרסים החשובים באמנות הישראלית, ועכשיו הוא מציין עשור לקיומו עם תערוכה גדולה המציגה עבודות חדשות לצד עבודות קודמות של עשרים הזוכים. "אחת מהמשימות של מוזיאון תל אביב לאמנות היא לעודד ולעזור לאמנים ישראלים. אחד מהדרכים הוא פרס רפפורט שאנו חוגגים עשר שנים לקיומה", מסבירה סוזן לנדאו, מנכ"לית מוזיאון תל אביב לאמנות. "כל שנה בעשר השנים האחרונות יש שני אמנים שמקבלים את הפרס, בכיר וצעיר. חשבנו שיהיה מעניין לראות מה קרה לאמנים בתקופה הזאת". בתערוכה ביקשו אוצרות התערוכה, ענת דנון סיון ונועה רוזנברג מכל אמן להציג עבודה אחת מוקדמת, ואחת מהעבודות האחרונות שהוא יצר, כאשר העבודות של הותיקים והצעירים מוצגים באותו חלל: נורית דוד, אלי פטל, יאן ראוכוורגר, דגנית ברסט, איוה כפרי, עדו בר אל, עלמה יצחקי, יאיר גרבוז, שי יחזקאלי ועוד ועוד.

» אסיף - עשור לפרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר/בכיר - לכל הפרטים
» עכבר אמנות - לכל הכתבות והתערוכות

אלי פטל, פספורט, 2016
עבודה של אלי פטל, פספורט, 2016 צילום: יח"צ

"נוצרה פה קהילה בתוך קהילה", אומרת נועה רוזנברג. "בזכות הפרס היתה הזדמנות להתבונן מחדש בקהילה שנוצרה בעשור האחרון. המחשבה על התערוכה, היא מחשבה על מוקדם ומאוחר בפרספקטיבה של זמן, בכיר וצעיר. היינו רגילים לעבוד אחד על אחד עם האמנים, במהלך השנים האחרונות, והמחשבה הייתה לטרוף מחדש, להסתכל מחדש על מאגר העבודות. הפניה לכל אמן הייתה שפנינו אליו בתחילה כ'בן יחיד', מה הוא ירצה להציג מתקופות היצירה שלו, וכל אחד לקח את זה לכיוון מאוד מאוד שונה".

השנה זכו בפרס רפפורט לאמן בכיר יצחק (איצ'ה) גולומבק ובפרס לאמן צעיר גיל יפמן. גולומבק, יליד 1957 פולין, עלה לישראל ב-1965, מלמד ציור ופיסול באוניברסיטת חיפה. מ- 1982 מציג תערוכות יחיד ומשתתף בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל. בנימוקי חבר השופטים לבחירה באיצ'ה גולומבק, נמסר כי "הפיסול של גולומבק באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 הציג קול ייחודי, אופציה חדשה של פיסול אישי וגופני. הוא מייצג, לצד אמנים אחרים שנולדו למשפחות שהיגרו לישראל לאחר קום המדינה, זהות שהישראליוּת שלה איננה מובנת מאליה". בפרס האמן הצעיר זכה גיל יפמן, יליד 1979 ישראל, בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל 2003. שהציג תערוכות בגלריות שונות בישראל, בניו יורק, בטאיפיי ובטוקיו. על זכייתו מסר חבר השופטים: "עבודתו של יפמן בוחנת את הסכנה הרובצת לפתחו של האמן המבקש אחר עונג חזותי, תוך אימוץ פרקטיקות של גרוטסקיות, הומור ופרובוקציה, עבודותיו יוצרות אמנות מפעימה, מעוררת ומטלטלת".  עוד הוסיף דורון רבינא, האוצר הראשי החדש של המוזיאון החל מתחילת החודש "יש משהו מרשים בעת הזאת שהפרס מעודד קולות שלא מושמעים בכל מקום, אני חושב שלאוצרות 'אסיף' היה אתגר מאוד מורכב לאסוף אומנים שהציגו בזמנים שונים עם שופטים שונים ויש עקרון מנחה, ובכל זאת לייצר תערוכה קונקרטית ומורכבת". 

אסיף - עבודה של יוסף קריספל
יוסף קריספל, ללא כותרת - רינלדו וארמידה - 2016 צילום: יח"צ

כמה מהעבודות שיוצגו בתערוכה

דגנית ברסט - זכתה בשנת 2012 בפרס רפפורט לאמנית בכירה
"מדובר בשירים שאספתי במשך תקופה מאוד ארוכה. אלו שירים שפצעו אותי, פגעו בי, וכאלו שתמיד מלווים אותי על הקיר בסטודיו. הם כולם שירים מאוד פשוטים, שמתארים איזושהיא הבנה ומצב נפשי בצורה מאוד בהירה ופשוטה. בסופו של דבר אמרתי לעצמי זה לא פייר, אני יודעת מה כתוב שם ולכן החלטתי לעשות את החלק השני, שבו אם הכל לא מובן המתח הממשי לא יקרה. ולכן החלטתי לבנות את הדיפיכטון העצוב הזה ששני חלקיו הם רחוקים זה מזה".

אסיף - תערוכה, עבודה של דגנית ברסט
דגנית ברסט, פלא, אינני כחל -אנדה עמיר פינקרפלד- מתוך דיפיכטון עצוב, 2017 צילום: יח"צ

נורית דוד - זכתה בשנת 2006 בפרס אמנית בכירה
"יש לי תחושה של אשמה, התנצלות, בושה בדרך המפותלת של האמנות שלי במשך השנים. יש לי תכנית לכתוב פואטיקה גדולה איך עשיתי את הדבר הזה, שהדברים שלי עוברים כאלו שינויים. התחלתי בצורה מאוד מסויימת, בציור פיגורטיבי במשך כ-20 שנה, אחר כך התאהבתי שוב במודרינזם, והגעתי לאיזו מחשבה שאני פשוט לא יכולה להיות מזוהה עם משהו. אין לי חיבה לסגנון, או להיצמד לאיזו דרך. ההצעה של ענת ונועה (אוצרות התערוכה מ.נ) להציג עבודות של מוקדם ומאוחר באה בתקופה שחשבתי לכתוב מין ביוגרפיה של הציור שלי, אבל התחלתי לעשות זאת בעבודות עצמן. לפני כשנה הצגתי בגלריה גבעון ציור שמן משנות ה-90 שעליו הלבשתי בגד פרמגט ישן. להלביש בגד חדש ציור ישן. ובשני חומרים בלתי מתיישבים זה עם זה. אחרי שעשיתי את העבודה הזאת בנוסף, הגעתי לארכיטקט, קרלו סקרפה שייחודותו הוא שהוא כמעט ולא בנה אלא בעיקר שיפץ, ובעיקר מוזיאונים. הוא הוציא ממסגרות, בנה מסגרות מסוג אחר, ותמיד מתוך התייחסות למה שהיה. אז חשבתי שאותי מעניין לחשוב על העבודה שלי שלא קיימת בזמן, של אחד אחרי השני, אלא דברים שהם אחד ליד השני. כשכונות שונות של עיר אחת".

נורית דוד
נורית דוד לצד עבודותיה צילום: מנחה נופה

שי יחזקאלי - זכה בשנת 2015 בפרס אמן צעיר
"באיזו שהוא אופן שתי העבודות הן מבחינתי שתי קצוות של התערוכה שעכשיו מוצגת (במוזיאון מוצגת תערוכתו של יחזקאלי על זכייתו בפרס רפפורט מ.נ), שבעצם הן מתארות התחלה של איזושהוא תהחלי שעברתי, רעיון שנחשפתי אליו, שזה בעצם עבודה שמבחינתי סוגרת את אותו מהלך, ומתחילה משהו חדש. בעבודה של 'דיוקן עצמי' זאת הייתה בין העבודות הראשונות שהתחלתי לעשות דיוקן עצמי יותר מנטלי של תפיסה שהתחלתי לפתח בראש, בעיקר ספרות. נחשפתי לאגודת ראשי ציפורים, ובמקביל למיתוס של היהודי הנודד, הכל התחבר לי לדמות אחת, הרגשתי איתה חיבור של סוג תלישות למקום בו אתה נמצא. זאת תלישות שאתה לא מתנער איתה ממקום אחר, ואז התחיל מהלך של לפרק את הדבר הזה, ואז עבר לפרצופי סמיילי עם אף בולבוסי מטופש כזה, ליצור דיוקן עצמי אוניברסילי".

שי יחזקאלי
צילום: מנחה נופה

איוה כפרי - זכתה בשנת 2013 בפרס אמנית צעירה
"כשחשבנו על עבודות לבחור לתערוכה, זאת העבודה המוקדמת שהיא מ-2004. כשהייתי סטודנטית, זה היה נראה לי מעניין להציג משהו שלעולם לא הצגתי, כי הייתי סטודנטית. וזה רק היה מאוחסן אצלי בסטודיו. זה בעצם הציור האחרון שציירתי לפני שהתחלתי לעשות מיצבים, ואז עזבתי לחילופי סטודנטים בניו-יורק ושם יצאתי מהמסגרת של הקנווס. אבל זה ציור שאני עדיין אוהבת, ומוזר לראות אותו תלוי".

איוה כפרי
צילום: מנחה נופה

התערוכה "אסיף - עשור לפרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר/בכיר" תוצג עד ספטמבר 2017 במוזיאון תל אביב לאמנות.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>