1. אמנות
  2. כתבות והמלצות

סבתא, חוזרת בתשובה וצלמת עיתונות: הצלמת מרים צחי

היא כבר 30 שנה מתפקדת בתור צלמת עיתונות, מתמודדת עם פיגועים, הפגנות ותחלואות המקצוע, מציגה בימים אלו ב"עדות מקומית", ומצהירה שלא הייתה בוחרת מקצוע אחר

בפעם הראשונה שמרים צחי החזיקה מצלמה היא הייתה בת 12. עדיין, את הקריירה שלה כצלמת עיתונות התחילה רק בגיל 40 באופן מסודר. זה היה כשהבן הקטן שלה קצת התבגר, והיא הרגישה שזה הזמן להגשים את החלום שלה אלא שגם היום, אחרי 30 שנה בתחום, צחי היא כנראה לא הדמות הטיפוסית שהייתם מתארים לעצמכם כצלמת עיתונות – סבתא ל-9 נכדים, בוגרת האוניברסיטה העברית וחוזרת בתשובה. "כל החיים שלי הם סביב האמנות", היא אומרת. "לפני כן צילמתי, אבל עשיתי את הדברים בקטן. ערכתי עיתון צילומים בירושלים, ועוד כל מיני דברים קטנטנים. בהמשך הבאתי צילומים פוליטיים והפגנות והסכמי אוסלו, וגם הצגתי עבודות אמנות פוליטיות, שונות שבהם תיעדתי תהליכים שונים, כי בכל זאת למדתי גם אמנות ואלף אחד דברים".

צחי תציג את עבודתה בתערוכה "עדות מקומית", שיתפתח ביום שלישי ה-16 בדצמבר במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. "בצילום עיתונות, את מתקרבת לחיים", היא מסבירה, "עם כל הכאב את רואה את האחדות, גם במלחמה בצבא וגם בעורף. למשל, המלחמה בקיץ לא הייתה המלחמה הראשונה שצילמתי, אבל בעקבותיה אני אומרת אם היינו יכולים לשמור על האחדות הזאת גם בימות של שלום, הדברים לא היו נראים כמו שהם נראים". » עדות מקומית - לכל הפרטים» הסיפור מאחורי התמונה: הצצה ל"עדות מקומית 2014"» הצילום כשליחות: ראיון עם הצלמת אבישג שאר ישובעם כל הכאב את רואה את האחדות. מבצע צוק איתן (צילום: מרים צחי)האם יש בעבודה כצלמת עיתונות תחושת שליחות? "מאוד. אני רואה בעבודה שלי אמנות לכל דבר. זה יישמע אולי נורא, אבל אתמול למשל (בפיגוע בסופרמרקט במעלה אדומים מ.נ), הדם היה על הרצפה וליד זה הייתה פרסומת של חברת קוסמטיקה מסוימת, עם דוגמנית על הפוסטר. אני כיוונתי את המצלמה שהיא תתפוס גם את הדם וגם את הבחורה המחייכת, אז בואי נגיד יש אמנות או נמות, ואצלי זה ממש, אני חיה את זה. מבחינת שליחות כן, אני צריכה להביא את האמת, ואני משתדלת להביא אותה. בתמונות שלי אני לא לועגת לאנשים, היו לי הזדמנויות כאלו עם פוליטיקאים, אבל אף פעם לא הרמתי את המצלמה על מנת לתפוס את החולשה של הבן אדם מולי. אני גם משתדלת להוציא את הכאב כמה שאני יכולה. אם זה יהודי או לא יהודי, זה לא משנה. הייתי למשל בפינוי של איזשהוא כפר שפינו אותו, נכנסתי פנימה, נכון אני אישה דתית, יהודיה, ובאותו רגע זה לא שינה לי, נכנסתי ותפסתי את הכאב של האנשים והילדים". על החזרה בתשובה היא ידועה ביהודה ושומרון ובקרב ציבור הכיפות הסרוגות, מתקבלת שם בברכה ומעידה על עזרה וכוס קפה שנותנים לה התושבים. "לא נולדתי במסגרת דתית, ולכן זה גרם לי כן להישאר עם החיידק של האמנות, בחרתי לשלב בחיי גם את וגם את זה", מסבירה צחי על השילוב בין הדת למקצוע. "צילמתי כל הזמן ל'מקור ראשון', מכיוון שאני אישה דתיה, מטבע הענינים נפתחו לי דלתות ביהודה ושומרון וכל הציבור הזה. אז יצא שבעיקר צילמתי שם, דבר שלא הרבה היו רוצים, גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינת הכניסה לתוך הבתים". מטבע הדברים גם תיעדה את החיים בגוש קטיף עד שיצא אחרון החיילים.אופי התמונות שלך ימני?"לא, אני מצלמת הכל. ממש לא. בתחילת הדרך ב'מקור ראשון', האופי היה יותר ימני, זה היה בתקופת הסכמי אוסלו. הדימויים היו מאוד אלימים ומאוד תפסו כותרות. אבל ככל שהזמן עובר אני רואה שאני מתעסקת עם הכל. עם זה בדואים או למשל כתבות שעוסקות בבני מיעוטים, הנה עכשיו את תופסת אותי שאני חוזרת מכתבה על בנות שמתנדבות בבתי ספר של בדואים בדרום".איך שומרים על אורח חיים שפוי?"זה חלק מהחיים שלי, זה אנדרנלין, אין מצב אחר. זה סוג חיים. אבל שבת היא שבת. שבת היא משפחתית וממלאים בה את כל החסר".נפתחו לי דלתות ביהודה ושומרון. הרב פרומן (צילום: מרים צחי)על השינויים בעידן הסמרטפונים כמו בתחומים אחרים, גם צילומי העיתונות הושפעו מכניסת הסמארטפונים לחיינו. "זהו נושא ממש כאוב, בהחלט רואים שינוי", אומרת צחי. "בפיגוע במישור אדומים הייתי יחסית מאוד קרובה, כי הגעתי מהלוויה של האיש שנדרס מנתיב הגדוד. טסתי מיד לאירוע, צילמתי תמונות, אבל התמונות החשובות מתוך האירוע כבר נעשו על ידי צלמי הצלה או דוברות המשטרה או מגן דוד אדום. אנחנו – הצלמים - כולנו מרגישים את זה. מרגע שנכנסו כל הניידים למיניהם, את יכולה תיקתק לשלוח. פעם היינו הראשונים: הגענו, צילמנו, תיעדנו. היום, זה אמנם לא צילומים מקצועיים, אבל הם בהחלט מקדימים אותנו בכל אירוע, גם מה שהיה בהר נוף, יכולת לראות שהיו צלמים לא מקצועיים שנכנסו וצילמו".מה דעתך על מצב צילום העיתונות בארץ?"אנחנו בבעיה, כי מה שאני עושה ברגע זה, אני לא יודעת אם ברגע הבא הוא יהיה אקוטאלי. אנחנו כל הזמן בריצה לתפוס כותרות וכל הזמן אנחנו מעלים את הרף של מה מרגש אותנו. מבחינה זו קצת מפריע לי, כי אנחנו לא יודעים שובע. מטבע הענינים שיש לך את החדשות באינטרנט, אתה כל הזמן מייצר חדשות, זה קצת מפריע כי אתה כל הזמן צריך למשוך קהל".על הסוגיה סביב נושא פירסום התמונות מזירת הפיגוע בבית כנסת בהר נוף (בה פורסמו תמונות קשות מהזירה מ.נ) אומרת צחי "מי שצילם את זה היה צלם לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית מ.נ). אם את שואלת אותי במצב העכשווי שאנחנו מצויים בו, אם אתה רוצה איכשהוא להראות את האמת, זאת הדרך. אני חושבת שמה שהוא הוציא החוצה היה שיא העדינות. הוא לא חשף פנים ואנשים שאפשר לזהות אותם, זה היה כל כך נוראי והתבקש להוציא את זה החוצה. אבל לא תמיד, יש מקומות שאני אומרת עד כאן, למשל הפיגוע עם משפחת פוגל (הפיגוע באיתמר מ.נ). אני לא חושבת שבמקרה שם היה אפשר להוציא את זה".אני רואה בעבודה שלי אמנות לכל דבר. מזג אוויר חורפי ביער (צילום: מרים צח)מה היית מציעה לסטודנט לצילום שרוצה להיות צלם עיתונות?"הייתי מציעה ללכת על מה שאוהבים. אבל אם הוא מצפה לחיות מזה ולפרנס משפחה, הוא צריך לשכוח מזה. אבל עצתי היא שצריך לעשות את מה שאוהבים, אני הייתי עושה את זה שוב ושוב ושוב. בתור צלמי עיתונות יש לנו את זכות להביא את האמת ולעשות דברים שאנחנו שלמים איתם, כמה אנשים עושים את מה שהם אוהבים בחיים?".» עדות מקומית - לכל הפרטים

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>