1. אמנות
  2. כתבות והמלצות

מגזיני התרבות בישראל נלחמים על מקומם

"החוטם", "מסמרים" ו"חינוך מחדש" מנסים להעמיד לנו מקבילה ראויה לשפע מגזיני התרבות מחו"ל

לא קל להוציא מגזין תרבות בארץ. על כך יעיד מספרם הרב של כותרי כתבי העת בנושא שקמו ונפלו כאן לאורך השנים. קהל היעד קטן יחסית, וגם המפרסמים לא בדיוק צובאים על דלתות המערכת. פעמים רבות, בכדי לאפשר הוצאה של כתב עת כזה, נאלצים היזמים להתפשר על ערכים עיתונאיים ולהוציא תחת ידם מוצרים קלים לעיכול, בהם הגבול בין ביקורת לפרסומת מטושטש. ולמרות הכל, רבים ממשיכים לקחת על עצמם את האתגר, ולנסות להעמיד לנו מקבילה ראויה לשפע מגזיני התרבות מחו"ל. בימים אלו יוצאים, פחות או יותר במקביל, כתב עת אינטרנטי וגליון חדש לרבעון מרתק ששורד כבר שנתיים.

קבוצת הצעירים שהקימה את "החוטם" מצאה את הפתרון המתבקש לבעיית התקציב של המגזין: זהו כתב עת לשירה, ספרות ואמנות המתפרסם רק ברשת. "החוטם" מעוצב בצורה מינימליסטית אך מוקפדת ונוחה יחסית לשימוש, כשהעמוד הראשי הוא עמוד תוכן העניינים. מבחינת הצורה, כמובן שהוא אינו הראשון מסוגו – קדמו לו מגזינים מקוונים עצמאיים כגון "מארב", שיסוקר כאן בהמשך. מבחינת התוכן, "החוטם" דומה לכתבי העת "הכתם" ו"מעיין" המופצים בדפוס, כשלטובתו משחקת האפשרות להציג עבודות חזותיות בצבע מלא, וגם עבודות וידאו. בסיכומו של דבר, מדובר באסופת עבודות של יוצרים שהם ברובם צעירים, בוגרים טריים של תואר ראשון באמנויות או מדעי הרוח. רבות מהעבודות סובלות מבוסר או מחסרונה של עריכה קשוחה יותר. דווקא המאמרים התיאורטיים הקצרים, שחורגים מעולמם הפרטי של הכותבים, הם המוצלחים יותר בתוך המכלול, והם גם מציעים פיתרון כלשהו, שלב מעבר של התבגרות ודיאלוג עם העולם הספרותי: יואב איתמר כותב מסה-סיפור על היכרותו לכאורה עם המשורר דן פגיס. גליה תנאי מטיילת בין ציטוטים מויטמן, לאקאן, ספר הטאו ועוד, בחיפוש אחר אותו הרגע בו המילים מביאות את הקורא אל הריק שמעבר להן. "החוטם" ללא ספק מריח מרוח נעורים, על כל הטוב והרע שבה, ולא כל הקוראים יוכלו להנות ממנו במידה שווה. ועם זאת, יהיה מסקרן לעקוב אחרי המגזין הזה, שבהיותו משוחרר במידה מדאגות כלכליות, יש לו הזמן להתנסות ולהתבגר, בתהליך שהוא חיוני לכל יצירה.

"קנדי", וידאו ארט של אורי לוין ושיר חולב, מוצג באתר "החוטם""מסמרים", בהקשר זה, גם הוא פרי יצירתה של קבוצה קטנה, אולי בת דמותה של מערכת "החוטם", רק עשרים שנה מאוחר יותר, אחרי השתפשפות בעולם המו"לות, העיתונות והטלויזיה. כתב העת יוצא אחת לשלושה חודשים, ובעצם מתאים יותר להתייחס אליו כאל סדרת ספרים, שכן כל גליון מעוצב כספר בכריכה רכה, ובו כעשרה סיפורים קצרים וכן עבודות חזותיות כגון צילום וקומיקס. ההקפדה הניכרת ב"מסמרים", גם ברמת הסיפורים וגם בעיצוב המקסים, גורמת לו לחרוג מתחום הגדרתו ולהפוך לספר ממש, שרוצים להשאיר על המדף ולשוב אליו גם בעתיד. לכל גליון של "מסמרים" נבחר נושא, המשמש ככותרת כללית לתערוכת הפרוזה המוצגת בו. בגליון הנוכחי, התשיעי במספר, הכותרת היא "חוצלארץ", צירוף מילים שמשך אליו עם הזמן מטען רגשות, תקוות וזיכרונות כזה, שהפך אותו בפי העם למילה חדשה ולמקום בזכות עצמו. בניגוד למצופה, לא מדובר באוסף סיפורי מסע - אם כי גם כאלה מצויים כאן. לצידם מופיעים מסעות בזמן ובתודעה, וסיפורים שגם כאשר הם עוסקים בבנאלי, מאופיינים באיזו זרות פנימית שמאפשרת לדמויות להתבונן בעצמן מבחוץ ולערוך חשבון נפש. כך למשל בסיפורו של אריאל הירשפלד, שחוזר לרגע אחד בו חצה גדר אסורה בילדותו, או שמא בחלומו, ומעבר לגדר ארב לו עולם מקביל של זיכרונות ודמיונות שהתערבבו זה בזה. כך אצל טוד חזק-לואי, שעוסק במערכת יחסים זוגית במבט מהרהר לאחור ובהזדהות מתחלפת בין הדמויות. וכך בעבודות של נעה בן נון מלמד, שקוראת מחדש גלויות ששלח לה אביה בילדותה משהותו הארוכה בחו"ל.

 גליונות של "מסמרים"

"מסמרים" יוצא לאור במימון פרטי, וגם עלותו לצרכן גבוהה ביחס לכתב עת, אם כי לא ביחס לספר. דוגמא נוספת לפרסום שמצליח לשרוד, למרות קהל הקוראים המצומצם, היא "מארב", שיוצא בסיוע המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון ומשרד החינוך והתרבות. בניגוד לשתי הדוגמאות הקודמות, "מארב" אינו כתב עת ספרותי אלא מגזין מקוון לביקורת אמנות ותרבות. על מפת העיתונות בתחום זה, "מארב" נמצא במקום לא רע באמצע – כתבות בשפה גבוהה בסגנון "סטודיו" מופיעות בו לצד ידיעות על אמני רחוב ואירועי שוליים. הוא אינו נדרש להתחנף לאף אחד, ולכן לא תמצאו בו רכילות או כותרות סנסציוניות. מצד שני, רצינותו אולי גם עומדת בעוכריו, ולא היה מזיק לו רענון עיצובי שיהפוך אותו ליותר בהיר ונעים לניווט. לאתר עולות כתבות עדכניות באופן שוטף, ומדי פעם מתפרסם בו "מוסף" מיוחד לנושא מסוים.

המוסף האחרון יצא באוגוסט ונקרא "חינוך מחדש". כפי שניתן לנחש, המוסף עסק במוסדות הלימוד הגבוהים לאמנות ועיצוב בארץ, במודלים חינוכיים אחרים הפועלים בעולם, בבחינת משמעותו של החינוך לאמנות ובהצעת אלטרנטיבות ורפורמות בתחום. בין הכותבים ניתן למצוא תלמידים לשעבר, מרצים בהווה, וגם את האמן לארי אברמסון, שניהל פעם את מחלקת האמנות בבצלאל. עבור קהילת האמנות בארץ, וודאי שמדובר בחומר קריאה מעניין. עבור שאר העם, "מארב" הוא עדיין אתר סתום ברובו, על אף מודעותו הפוליטית הגבוהה ומחויבותו "להביא את הפריפריה למרכז", כפי שנטען בהצהרת הכוונות שלו. ייתכן שלפעמים כדאי גם להביא את המרכז לפריפריה, ולאו דווקא משיקולים מסחריים.לעוד כתבות, חדשות והמלצות הרשמו לניוזלטר של עכבר העיר און ליין

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>