1. אמנות
  2. כתבות והמלצות

גדי טאוב: אחרי כתיבת "אלנבי" אבא שלי אמר שיש לי משיכה אפלה לביבים

גדי טאוב נמשך לביבים והיה עד לילה לילה לסצנות טרנטיניות בדרום של תל-אביב, אייל מגד אימץ עם אישתו ילד מסיביר. בשני המקרים יצא מזה ספר. צפו בוידאו מהאולפן השקוף של עכבר העיר בשבוע הספר

במסגרת אירועי האולפן השקוף של עכבר העיר אונליין וסטימצקי בשבוע הספר בכיכר רבין, אירח אתמול יריב בן יהודה את הסופרים אייל מגד וגדי טאוב והמוזיקאי איתמר רוטשילד. אייל מגד מתרעם כששואלים אותו על הקשר ההדוק כל כך בין סיפור חייו לבין ספריו. הוא מנמק בסבלנות בעוד שפת גופו מעידה שהשאלה הזו מלווה אותו כבר שנים היות שכתיבתו של מגד אישית וחשופה כל כך. המסע האישי של מגד בספרו האחרון, 'איך לחיות' העוסק בזוג המאמץ ילד מסיביר ממשיך קו ספרותי אישי שנוכח במידות שונות, אך תמיד בעוצמנות גבוהות, גם בספריו הקודמים ובהם "זוג" ו- "דרך אישה". מגד מתעקש על החירות הספרותית בה הוא ניחן בה גם כאשר החשיפה עשוייה להטעות חלק מהקוראים שיטעו לחשוב שמדובר בהצצה אמיתית לחייו. לדברי מגד,  הוא "מתחבר לרגש ולמוטיבציה הריגשית של הסיפור בתהליך הכתיבה", הרבה פחות לעובדות הנגזרות מהביוגרפיה שבמקרה שלו היא נקודת הפתיחה הסיפורית ולא התוצר הסופי שהינו יצירה ולא דיווח. כמי שנשוי לסופרת ובן להורים סופרים מגד מאמין שכממשיך הדרך, כנקודה על קו אבולוציוני דמיוני, הוא ודורו ניחנו בחופש לחשוף במקום שבו הדור של הוריו עמל קשות להסתיר ולכסות.

מתברר שהסופר גדי טאוב והמוסיקאי איתמר רוטשילד מכירים. שניהם ישבו פעמים רבות שולחן מול שולחן ב"אורנה ואלה" אבל האולפן השקוף שלנו איפשר להם לשבור סופסוף את הקרח. אחרי הכל תל-אביב אוחזת חזק גם באיתמר ברוטשילד שביצע באולפן שני שירים ובהם לחן שכתב לשיר של דויד אבידן, וגדי טאוב שספרו האחרון נטוע עמוק במציאות ובמקרה שלו – בחצרות האחוריות, הקשות והסליזיות של תל-אביב. ספרו "אלנבי" לוקח את הקוראים למחוזות שלא זכו עד כה לביקור מעמיק בספרות הישראלית. גם טאוב לא "יצא לעשות תחקיר" אלא חיי במשך תקופה בתוך הנוף של ספרו. בעוד טאוב מספר שנקלע מתוך סקרנות לתוך חייהם של חשפניות, פועלים זרים, מי חי לצידם ומי שמתפרנס מהם, הוא מודה שאביו איבחן אחרי שקרא את 'אלנבי',  "בני – יש לך משיכה אפלה לביבים".  כשגדי טאוב מסביר שלא היתה פה בהתחלה כוונה ליצור ספר, או אג'נדה להאיר זרקור על החיים הקשים שמתרחשים תחת אפינו הוא מגבה את דבריו בתיאורים אמיתיים של התרחשויות שהיה עד להן, ובכל כך הרבה מקרים עמד נפעם. "אמרתי לעצמי – לא יאמן! לא יאמן שזה מה שאני עד לו". גם שפת הספר, של מי שידוע בהערכתו הרבה לשפה רזה, "ללא קישוטים מיותרים ולעיתים מאולצים"  מתבטאת ב'אלנבי' לכל אורכו. "באלנבי, אס.אמ. אס הוא מדיום בפני עצמו", מעיד הסופר שכמובן יכול לזקוף לזכותו נוכחות בכל פלטפורמת מדיה מזה שני עשורים. "פרט לכך – פגשתי בדרום של תל-אביב קודים של שפה. אם בירכו אותך לשלום בקריאה "גבר", או "אחי" או "נשמה", מדובר בסוגים שונים של פניות לאדם מוכר" מסביר טאוב , אך כל אחת מהמילים מתארת רמות קירבה שונות שברורות היטב למברכים ולנמענים כאחד.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>