1. אמנות
  2. כתבות והמלצות

פצ'ה קוצ'ה 13: תסביכי גיל ההתבגרות

בדומה לנער מתבגר, הפצ'ה קוצ'ה התחלק בין הרצאות מרתקות ואינטליגנטיות, אל מול כאלו מבולבלות עם פלומה מעל השפה וריח של גרביים

הפצ'ה קוצ'ה עולה למצוות. 13 פעמים כבר כונס האירוע המיוחד הזה, שמצרף יחד אמנים ואנשים מעניינים מכל התחומים, תחת חוקים ברורים: לכל אחד יש שש דקות ו-40 שניות להציג 20 דימויים. במהלך המצגת הם יכולים להסביר, לדבר, לשיר, לשתוק – הכל במסגרת הפורמט. באירוע הבר מצווה שנערך אמש (שני) בהאנגר 11 בנמל תל אביב, התברר שבפצ'ה קוצ'ה, כמו בכל מקום, הנערים המתבגרים מתחלקים לשניים: אלה שגיל הנעורים עושה להם טוב, ואלה שיעברו אותו עם פלומה מעל השפה וריח של גרביים. המארגנים, איתי מאוטנר וענת ספרן, הגיבו להכל כמו הורים גאים, ורק שמחו שהילד מצליח להקריא את הדרשה מול האורחים שהגיעו במיוחד.

» פצ'ה קוצ'ה 13 - לכל הפרטים» פצ'ה קוצ'ה 13: הכירו את האמנים

זה הקטן, עוד גדול יהיה בפרס התצוגה המרשימה של הערב זוכים שלושה יוצרים: אוהד זלוטניק, דניאל דובר ועודד עזר. זלוטניק, תלמיד שנה ד' במרכז האקדמי ויצו חיפה, התבקש להכין עבודה בהשראת הפונט העברי "חיים". הוא בחר ליצור מימד שלישי לאותיות, ובכך לברוא פונט חדש, שמנקודת מבט אחת נראה כמו זה המקורי. את האותיות שקופלו לצורות פרש שוב, ויצר עוד פונט – הפעם דו מימדי. וכך במשחקי קיפול, הנחה וארכיטקטורה, הפך זלוטניק את השפה העברית לחומר של ממש. גם עודד עזר, שנקרא לדגל אחרי שהשתתף בפצ'ה קוצ'ה הראשון, עסק באותיות. באמצעות טכניקה של טיפוגרפיה יצר עבור צעירה אמריקאית כתובת קעקע מיוחדת, המבוססת על ראשי התיבות של סבה וסבתה משני הצדדים. עזר, שקיבל מהמארגנים יד חופשית בניהול כמות הדימויים, המשיך והציף את המסך בפרויקטים נוספים שלו, שהקו המקשר ביניהם הוא העיסוק האובססיבי כמעט בצורתן של האותיות. השפה העברית כחומר בידי אוהד זלוטניק:

דניאל דובר, צייר ומישהו שכנראה כדאי להיות חברים שלו, סיפר את קורות חייו דרך איורים חתרניים ומעוררי השראה. את הפרויקט הגדול שלו – ציור על המדרגות הנעות של עיריית תל אביב, הוא הציג בעזרת קליפ צנוע ומדויק מבית היוצר של קותימן. נשארו כיתה

בגזרת הצעירים המבולבלים עלה על הבמה עופר גרינולד, ברנש שמבלה זמן ב"בונסאי" - פיסול בעץ חי. גרינולד, שביקש לחשוף את העולם לאמנות המיוחדת הזאת, נשמע והופיע כמו מי שנדרש להציג נושא במסגרת תרגיל הדרכה בצבא. הוא חזר על דבריו, השתמש ללא הרף במילה למעשה, ולמעשה (!) לא הצליח לעניין בשום שלב. לאמנויות שכאלה יש בוודאי מקום בפצ'ה, אך הטיפול בהצגתן צריך להיות מתוחכם ואינטליגנטי בהרבה. פחות מבולבל והרבה יותר תוקפני היה חוקר המוח מורן סרף, שהציג את החזון שלו לעתיד – רובוטים שיצליחו לקרוא מחשבות, לתרגם רצונות לכדי פעולה, או להבדיל לכתוב במוח פעולות בהתאם לסביבה החיצונית. סרף בלע מילים, והותיר רושם משונה משהו. הממצאים והרעיונות שהציג היו בנאליים במקרה הטוב ומלחיצים במקרה הרע. התגלית הכאילו דרמטית על החלפת איברים בגוף האדם, הפכה מטופשת עם הצגת תמונה של פמלה אנדרסון. את הערב פתחה ליאת סגל, אמנית שחצתה את הקווים מעולם ההיי טק אל היצירה, ולקחה איתה בדרך שלל פיתוחים טכנולוגיים. סגל הציגה היסטוריה אישית של יצירות אמנות, חלקן לא הצליחו לעבור את מבחן המסך, ונותרו מגניבות יותר ברמת הרעיון. בעיקר נראה היה שסגל רוצה לדחוס את כל הביוגרפיה היצירתית שלה אל תוך אותן שש דקות ו-40 שניות, ללא חוט מקשר או סיפור קוהרנטי. מבעיה דומה סבל רפרם חדד, שחייו יכולים להכיל כמה וכמה כרכים של הרפתקאות ומחשבות. חדד בחר ברצף של תמונות, כל אחת מהן מייצגת רגע של חיים מצד אחד ויצירה מצד שני. דיבורו המהיר ועומס הסיפורים הקשו על הדימויים להיחרט בזיכרון או להותיר חותם משמעותי. שש דקות ו-40 שניות של קורות חיים. ליאת סגל:

שלח לי שקט

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>