טלוויזיה

עדכנו אותנו




"בוס בהסוואה" מסווה את הצד הלא אנושי של הקפיטליזם

יום שישי 01 בפברואר 2013 00:47 מאת: איילה פנייבסקי, עכבר העיר

"בוס בהסוואה" לא טורחת להסתיר את הסגידה לקפיטליזם והופכת את המנהל הבכיר מטוב לממש ממש מהמם. כרגיל, האמת של התהליך נשארת מחוץ לפריים



המנכ"ל רק ממשיך להרוויח

(צילום: יח"צ רשת)

פרסומת

"סמנכ"ל ישראייר... הופך לחדרן... מנכ"ל אלבר... הופך למוסכניק... מנכ"ל פיצה האט... הופך לשליח... התוכנית ששינתה חיים בכל העולם... מגיעה לישראל (תמונה של מגדלי עזריאלי)". זה לא סתם שמגדלי עזריאלי הם הסמל של מדינת ישראל בפרומו הזה ל"בוס בהסוואה", ולא, נניח, הכותל, שעוד הולך כל כך טוב בתשדירי בחירות של ראשי ממשלה כושלים. ב"בוס בהסוואה" לא חיים את העבר היהודי של מדינת ישראל, אלא את היום שבו היא הפכה לחלק מאמריקה, ולצורך העניין הזה, מגדלי עזריאלי הם פסל החירות המקומי, אלה שסוגדים לקפיטליזם, לשיטה (אם כבר מותר לחזור להשתמש במילה הזאת), לא לאלוהי ישראל.

אז ברכות: בשעה טובה נוצרו כאן פערים חברתיים מספיק חריפים כדי שיהיה מקום לייצר גרסה מקומית לתוכנית כמו "בוס בהסוואה", שלוקחת מנכ"לים מנותקים של תאגידים גדולים וליום אחד נותנת להם הזדמנות לעבוד כמו אחרון הפועלים במפעל של עצמם ולחוות דיסוננס קוגניטיבי חמור לכמה שעות, שבסופן התאגיד ירוויח עוד קצת יחסי ציבור, אולי אפילו יצמח, והמנכ"ל, כמו מנכ"לים, שוב ירוויח.

מספיק קפיטליסטים לגרסה ישראלית, ברכות. הפרומו לתוכנית:



לא סתם הפורמט הזה נולד בבריטניה, המדינה המערבית הכי אובססיבית ביחס לעיסוק במעמדות. הוא מתבסס על כך שמהלכים באותה קבוצת אוכלוסייה בני מלך של ממש, כאלה ששווה לעשות להם משחק תפקידים עם העני, ועניים שאפשר להשתאות למולם. "בוס בהסוואה" חיה מזה שההיררכיה היא לא רק חלוקת תפקידים, אלא מלחמת עולמות. שההבדל בין המנכ"ל של קפה קפה ובין מלצרית רנדומלית ברשת שלו הוא לא רק במספר האפסים בתלוש המשכורת (במקרה האופטימי של מלצרים שמקבלים בכלל תלוש משכורת), אלא בכל פרט קטן ביומיום שאפשר לחשוב עליו: שפה, אורח חיים, הלך רוח, סדר יום. מכמה שמוזר לראות את המנכ"ל שהיה לחדרן מקבל הוראות במבטא רוסי מחדרנית מבוגרת. מזה שיש אנשים שבוכים כשהמנכ"ל שלהם פונה אליהם, ולא כי הוא אמר מילה טובה, אלא כי מי הם בכלל.
"מעושרות" הוכיחה לפני שנה שגם אנחנו יכולים לשחק במגרש הזה, של הגדולים־גדולים והקטנים־קטנים, אחרי שפחות או יותר מאז "רמת אביב ג'" ו"סיטי טאוור" (שגם הן לא זכו לאמינות שיא בזמן אמת) לא נראו עשירים בסדר גודל מנקר עיניים כזה על המסך. אפילו "מסודרים", שרצה כאן מ־2007 עד 2009, ניקרה עיניים, אבל בעדינות – היא כל הזמן זכרה והזכירה שבסופו של דבר, מאחורי המטוס הפרטי והמכוניות המתרסקות, עומדים ארבעה חבר'ה ממוצעים למדי שהיו ממשיכים להתגלגל בדירת חדר בפלורנטין אם הרעיון המספיק טוב לא היה מגיע ועושה בשבילם מכה.

כמו להרבה תוכניות ריאליטי, גם ל"בוס בהסוואה" יש "כוונות טובות", והן משכנעות באותה מידה. כמו ש"הברבור" או "המהפך" נועדו לעזור לנשים לאהוב את הגוף שלהן (אם אתם מצליחים לקרוא את המשפט הזה בלי לעקם את הפרצוף, סימן שהשיטה אכלה אתכם), ככה גם "בוס בהסוואה" נועדה לתת למנהלים הבכירים במשק שיעור בחיים, וללמד אותם "להכיר מזווית חדשה" את החברה שבראשה הם עומדים. לא סתם הניסוחים ביחס למייקאובר הזה כל כך חלביים: הטלוויזיה אוהבת לחלק את העולם לטובים ולרעים, אבל אם המנכ"לים ייצאו רעים, התוכנית הזאת פשוט לא תקרה יותר.

מה הזוועה ב"בוס בהסוואה": היא לוקחת פער חברתי אמיתי, עמוק, מחריד, ועושה ממנו סרט מסע ורוד על מנכ"לות הרואית שמתחילה בזה שהמנהל הבכיר הוא טוב, ממשיכה בזה שהוא מחליט להשתפר עוד יותר, ומסתיימת בזה שהוא כבר ממש ממש מהמם. כמו שכתוב בקומוניקט: "'בוס בהסוואה' מביאה בצורה אינטליגנטית, מרגשת ומבדרת אל המסך את הפן האנושי שמאחורי העסקים הגדולים". הפן הלא אנושי, כמו תמיד, נשאר מחוץ לפריים.





תגיות: איילה פנייבסקי, בוס בהסוואה, רשת

(10 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • א 24/06/2013 10:19:41

  • יוסי 02/02/2013 00:15:46

  • חרפת ישרוטל 01/02/2013 18:15:03

  • רן 01/02/2013 14:30:45

  • סמית' 01/02/2013 01:31:44

  • ריבי 31/01/2013 22:58:15