עדי עזרוני: "כאן מצפים ממני להיות טאלנט"

יום שישי 19 באוקטובר 2012 10:32 מאת: עידן חגואל, עכבר העיר

כשהיא כיכבה בערוץ הילדים אף אחד לא חשב שכמה שנים קדימה עדי עזרוני תככב בסדרה הכי מדוברת בארץ ותפיק סרטים של פיליפ סימור הופמן בניו יורק


מככבת גם מאחורי הקלעים

עדי עזרוני (צילום: אורית פניני)

פרסומת

יחסי הציבור לעונה השנייה של חטופים נפלו השנה באופן מופלא על נסיעה מתוכננת במילא לישראל. לוח הזמנים העמוס של עדי עזרוני ניצל מקריסה מוחלטת (“יצא לי בפוקס שהעלייה של הסדרה נפלה על אירועים משפחתיים”). פחות מעשרים וארבע שעות אחרי הנחיתה בבן גוריון היא מתייצבת לשיחה ברמת החייל עם יעפת קלה, לא משהו שהיא לא למדה כבר להתמודד איתו. עזרוני מתגוררת עם בעלה בצ’לסי שבניו יורק, רגע לקראת מעבר לברוקלין (“יש שם משהו יותר יצירתי ומרגש”), ומזגזגת כבר קרוב לשמונה שנים בין שתי קריירות שונות על יבשות רחוקות. בניו יורק בנתה קריירה כמפיקת סרטים עצמאיים (עם “Red Light” ו”הולי” שצולמו בקמבודיה), וכיום היא מנהלת את Spring Pictures עם שותפתה מנדי טג’ר. בסרטן הראשון (“A late Quartet”) מככבים כריסטופר ווקן, פיליפ סימור הופמן ולירז צ’רכי (בתפקיד המאהבת של הופמן), והוא עתיד לעלות לאקרנים במחוזותינו בסוף נובמבר. את הסרט ביים ישראלי נוסף – ירון זילברמן. בקנה של עזרוני וטג’ר ממתינה גם קומדיה בכיכובה של ג’וליאן מור. הספק מרשים. במקביל היא מתחזקת כאן קריירת משחק עם תפקידים נבחרים (“מתי נתנשק”, “חטופים”), ובכך למעשה ממשיכה את דרכה כטאלנטית בלונדינית על המסך הישראלי - קו שהחל רגע אחרי שחרורה מצה"ל וגיוסה לשורות ערוץ הילדים כמנחה.

» חטופים 2 - לכל הפרטים
» ביקורת חטופים 2: קלישאתית אך סוחפת

אז איך השגת את פיליפ סימור הופמן?!
“התסריט הוא על רביעיית כלי מיתר, ומסתבר שהוא חולה על רביעיות מיתר. באמת. ירון זילברמן ראה אותו בהופעה קלאסית שהוא הנחה”.

רשמים שלך מהמשחק שלו?
“זה הכי מוזר, פתאום אני נמצאת על הסט מאחור, ורק משקיפה. אף אחד שם לא ידע שאני שחקנית. זה היה מדהים. פיליפ מגיע מוכן, אם תעיר אותו באמצע הלילה הוא יידע את השורות שלו ומי הדמות שלו. הוא מאוד אינטנסיבי ובא לעבוד. וההופעה של כריסטופר ווקן בסרט באמת מדהימה”.


שחקנים מדהימים לעבוד איתם. מתוך הסרט "A late quartet"

יש דיבור על אוסקר?
“הסרט יוצא ב־2 בנובמבר בארצות הברית, באמצע מה שנקרא ‘המרוץ לאוסקר’ – תאריך מאוד נחשק. אז טפו טפו טפו. אני חושבת שיש פוטנציאל לפרסים לכל אחד מהשחקנים, בגלל שבתסריט היה בשר אמיתי, וגם הבימוי והעריכה מדהימים. גם העורך ישראלי”.

אז הישראלים הם היהודים החדשים של הוליווד?
“(צוחקת) ממש לא, אם כבר האבו־דאבים הם היהודים החדשים של הוליווד. הם אלה שמממנים בעצם את הסרטים של שפילברג. אבל אין מה לעשות, אתה בתוך קהילה אתנית מסוימת. זה כמו שהיינו יוונים או איסלנדים, אני מעריכה שבאיזשהו שלב היינו מביאים עוד כמה יוונים או איסלנדים שיעזרו לנו – כי יותר קל לתקשר. אבל זה סרט אמריקאי לכל דבר”.

אז את אשה אמידה עכשיו?
“לא, אין לזה שום קשר. אני אמידה מבחינת חוויות. בעולם הקולנוע האמריקאי אלו סרטים דלי תקציב. לא, שלא תבין לא נכון – אני מתפרנסת. אבל אתה שואל אם אני אמידה, התשובה היא לא”.

למה בעצם לא ליהקת את עצמך לאיזה תפקיד?
“הייתי שמחה לעשות את זה, אם היו משקיעים שהיו מעוניינים להשקיע בסרט שהייתי מככבת בו. אבל כרגע אני מעדיפה לקחת שחקנים שהם יותר מסחריים ממני”.

מבינה את לינדזי לוהן



את המעבר להפקה עזרוני משווה לתהליך התבגרות מן המניין. “בחצי הראשון של שנות העשרים שלי הייתי מנחה בערוץ הילדים, והייתי בעצם ילדה בעצמי”, היא אומרת, “אתה כאילו נורא בוגר, כאילו יש לך המון אחריות, אבל זה קצת כמו ילד מאוד בוגר בבית של ההורים. עדיין ההורים מטפלים בהכל. זה משאיר לך את המקום למרוד, להתעצבן ולצעוק על עוזרי הפקה – כל מיני דברים שלא הייתי עושה בתוך חיים נורמליים. אלף אלפי הבדלות, כשאני מסתכלת על כל הסיפורים שקורים ללינדזי לוהן ובריטני ספירס, אני יכולה להבין איך הן חיות בעולם שבו הן רק ילדות”.

עולם שמעודד אינפנטיליות?
“לחלוטין. בדרך כלל אין את הקקון הזה שיש במערכת כמו בערוץ הילדים”.
במקביל להנחיה השלימה תואר ראשון במדעי המדינה ופסיכולוגיה. “בהתחלה חשבתי שאני אכנס לערוץ הילדים ואחרי שנה אטוס להודו, כי זה היה מיד אחרי הצבא”, היא אומרת, “אבל היה חשוב לאמא שלי שאני אשאר עם הרגליים על הקרקע ובקשר עם קבוצת הגיל שלי, שלא נמצאת בתוך העולם של ערוץ הילדים. הייתי באיזשהו מסלול דואלי, משהו שאני חושבת שמאוד מגדיר אותי באופן כללי”.

ב־2004 עזבה לארצות הברית ללמוד משחק. תחילה ניסתה את מזלה כמלצרית. “זו העבודה היחידה שפיטרו אותי ממנה בחיים", היא צוחקת, "אני חושבת שהם קלטו שכשחברים שלי מגיעים אני מוציאה להם קפה בכיף, בכל זאת ישראלית. לא קלטתי שאני מעצבנת את ההנהלה, כי כולם שם נחמדים כל הזמן”. ואז נחתה ההכרה שהבדידות בעיר הגדולה עלולה להיות חוויה בהחלט לא נעימה. “אני בניו יורק, בחורף קשה, ופתאום אני מבינה שאין מישהו בקונטרול, שאין איזה אח גדול שיעזור. אין חברים או גב, אין שום עזרה. זו עיר מאוד קשה”. פגישה עם גיא יעקובסון, ישראלי שכתב תסריט על סחר בנשים בקמבודיה, הפכה לגורלית עבור הקריירה שלה. “חיפשתי הרפתקה, אמרתי לו שאני אהיה נערת המים. לא היה אכפת לי בכלל איך אני אהיה מעורבת. אבל יצא בסוף שהבאתי את המשקיעים וליוויתי את כל תהליך הפיתוח. פתאום מצאתי את עצמי על מטוס לקמבודיה”.

את משדרת המון רוך. את מרגישה שאת צריכה לשחק תפקיד של מפיקה קשוחה בעבודה?
“אני לא משחקת, אני יחסית אדם מאוד קשוח. אני גם מאוד פגיעה, ואולי על החולשות שלי אני לפעמים מפצה בקשיחות. יש ימים שאני הולכת בניו יורק עם ראש מורם ואומרת 'אני עושה את זה', ויש ימים שאני נופלת והולכת עם הראש באדמה”.


רכה מבחוץ, אבל קשוחה מבפנים (צילום: אורית פניני)

זו החלוקה של העיר בעיניך?
“לכל אדם בעיר הזאת יש את הקטבים האלה, אין אמצע. בימים שבהם אתה הולך ומסתכל למעלה, אז העיר אוהבת אותך בחזרה. בימים שאתה עם הראש למטה, לא אכפת לה ממך, ואתה מרגיש שאם תלך זה לא ישנה שום דבר לאף אחד”.

למה בעצם לא להישאר דג גדול בבריכה קטנה?
“אני בניו יורק כבר שמונה שנים, יש כבר כמה סרטים שבלעדי לא היו קורים, וזו הצלחה לא מבוטלת. ואני גם משחקת בארץ, זה לא סותר. יש מצב שאני אעשה עוד דברים בארץ”.

היופי משיג לך יחס מיוחד גם מאחורי הקלעים?
“באיזשהו מקום המעבר אל מאחורי הקלעים הוא סוג של גלות מהפידבק המיידי, זה שמצלמה נותנת. זה משהו שלמדתי שאני מאוד זקוקה לו. מישהו פעם אמר לי ‘למה התחלת להפיק כל כך מוקדם? יכולת להתחיל בגיל 40 או 50, כשהחזות שלך לא בשיאה’. הגעתי לניו יורק בגיל 25, יכולתי להמשיך לשחק, אבל עובדה שלא עשיתי את זה. משהו הזיז אותי”.

למה וויתרת על תשומת הלב שהלוק שלך משיג?
“אם הייתי הולכת רק עם היצר, הייתי נשארת במשחק. בדיעבד, אני חושבת שהייתי נורא רוצה ללכת עד הסוף רק עם המשחק, אבל הייתי נבוכה מהרצון הזה להיות עוד אחת שנסעה לניו יורק לנסות את מזלה כשחקנית. בגלל זה כיף לי לשחק בישראל, כי כאן מצפים ממני להיות טאלנט, ואני מקבלת הצעות משחק יותר מגוונות. בניו יורק הייתי צריכה להתרוצץ בין אודישנים ולהתמודד על תפקיד מול עשרות בחורות שנראות פי אלף יותר טוב ממני”.

היה לך קשר למכירה של “חטופים” לרשת ShowTime?
“יופי, בוא נדבר על ‘חטופים’ קצת, שהראיון לא יהיה רק עלי. אני פה לדבר על ‘חטופים’”.

הומלנד מול “חטופים”?
“שני יצורים שונים. היום כשמשדרים את ‘חטופים’ בהולו, עם כתוביות באנגלית, התגובות חזקות כי הסדרה הישראלית אישית, אינטימית, והעוגן שלה הוא הדרמה האנושית. הסדרה האמריקאית מפורמטת כך שהכניסה לסיפור היא דרך המתח והחקירה. זו גם הגאונות של הפורמט האמריקאי”.

הפורמט האמריקאי השפיע על העונה השנייה של “חטופים”?
“אני בטוחה שזה השפיע, כי גידי רף מעורב בשני הפרויקטים. בעונה הראשונה היתה אפשרות להכיר קצת יותר לעומק את הדמויות. בעונה השנייה תהיה אפשרות לעסוק יותר בהשלכות הפוליטיות. צריך לשאול את גידי, אבל אני בטוחה ששני המוצרים משפיעים אחד על השני”.

איזו מהן היית מפיקה?
“אני לחלוטין סובייקטיבית, אבל אני מעדיפה במיליון אחוז את ‘חטופים’. אני חושבת שהקונטקסט שלה הוא חד פעמי, מקורי, וכל כך קשור לרקמה האנושית שבה אנחנו חיים. אני באמת חושבת שהעובדה שכל המדינה צפתה בסדרה הזו שנה לפני שגלעד שליט חזר, וראתה שהחזרה היא רק תחילת התהליך, השפיעה על איך שהתקשורת עסקה לאחר מכן במשפחת שליט, ועל איך שאנשים דיברו על הצורך שלהם בפרטיות”.

אבל היית משחקת בגרסה האמריקאית.
“ברור”.


מעדיפה את "חטופים" על "הומלנד". מתוך "חטופים" (צילום: ורד אדיר)

אפשר להשתגע



עזרוני נמצאת כרגע בעמדת ריגול לא שכיחה, ומתעסקת לא מעט בהבדלים בין התעשיות שביניהן היא מדלגת. “בעצם הפקות ישראליות עובדות על תקציבי אינדי לגמרי”, היא אומרת, “’חטופים’ נחשב להיי־באדג’ט ישראלי, אבל לעומת השבעה וחצי מיליון שהושקעו בפרק הראשון של ‘הומלנד’, שזה יותר מתקציב של עונה ישראלית, זה מצחיק. אבל זה אומר שהחוזק של הפרויקט הוא בתוכן, לא בגלל פירוטכניקה או מנוף ומצלמה, אלא בזכות תסריט מדהים, שחקנים מדהימים, במאי מדהים והפקה שמתקתקת”.

כמו מרבית הישראלים החילוניים שעוברים לניו יורק, גם עזרוני מעידה על אווירת התחזקות. “ניו יורק מחייבת אותך לעשות בחירות, כי כל האופציות פתוחות”, היא מסבירה, “זה אחד הדברים שאתה מגלה נורא מהר על אמריקאים שגרים בערים הגדולות, הם מאוד ספציפיים. בעצם אתה כל הזמן מתעסק בעל מה אתה אומר לא. אחרת אתה יכול להשתגע. אם אתה לא עושה מאמץ מאוד ברור לסדר לך סוף שבוע, ארוחת שישי או חג, אז זה לא יהיה לך. לכן אתה מאוד מתבסס על הקהילה שלך”.

מה ההבדל בין הקהילה היהודית לישראלית בניו יורק?
“אלה שתי קהילות שמעט מאוד מתערבבות. כי היהודי נתפס אצל הישראלי כגלותי, עם רפרנסים תרבותיים שונים, כמו יידיש. והיהודי מסתכל על הישראלי כמאוד אגרסיבי, מאוד יזמי ובלי גבולות ברורים. הישראלי לא יודע מה זה גבול. אין לנו גבולות”.

» חטופים, ימים שני ושלישי ב-21:45, בערוץ 2


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(7 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 23/10/2012 08:10:59

  • 21/10/2012 08:00:06

  • 12.חטופים(חגית)

    21/10/2012 07:59:04

  • 11.9 אתה גדול(מיראל)

    20/10/2012 18:28:10

  • 20/10/2012 13:57:10

  • 20/10/2012 13:39:10

  • 20/10/2012 12:55:07

  • 20/10/2012 12:45:58

  • 20/10/2012 09:29:37

  • 20/10/2012 09:25:23

  • 20/10/2012 09:12:31

  • 19/10/2012 23:32:34

  • 19/10/2012 22:58:50

  • 19/10/2012 22:51:03