אתם שם בבית: "הינשופים" מבקשת שתממנו לה עונה חדשה

יום שישי 12 באוקטובר 2012 07:05 מאת: נטע הלפרין, עכבר העיר

לרוגל אלפר נמאס להתחנן לערוצי הברודקאסט, הלוויין והכבלים שישדרו את התוכנית שלו. אם אתם רוצים לצפות ב"הינשופים", תשלמו עליה לבד


ממנו נא. רוגל אלפר (צילום: אורית פניני)

פרסומת

רוגל אלפר ראה את האור. עיתונאים מיואשים, עורכים מובטלים ושאר צופים ממורמרים מוזמנים לקפה בבלפור, שם הוא נוהג לפתוח את היום, כדי לגלות איך נראית אופטימיות בלתי מרוסנת בימים שחונים אלה. האמתלה: מיזם להחייאת הינשופים, שנפחה את נשמתה עם החלפת הבעלים בערוץ 8, לאחר שתי עונות בלבד. כעת ינסו אלפר ושותפיו ליוזמה לשכנע אתכם לשים כסף על התוכנית שלו דרך אתר "מימונה" – הקיקסטארט הישראלי – בתקווה שתוכיחו שיצאתם עם טעם של עוד. בינתיים הוא פתח עמוד בפייסבוק להפצת הבשורה העתידית, ומאות הגולשים שנענו בחיבוב משכנעים אותו שמדובר בפיצוח. "יש פה ניסיון לקחת את הגורל שלנו בידינו, ולעשות טלוויזיה שלא תלויה בברודקאסט, בכבלים או בלווין", הוא מצהיר, מלא רוח קרב חריגה יחסית לשמונה וחצי בבוקר, השעה שבה התעקש לקיים את הראיון. "בלי טובות של כל מיני מושכים בחוטים שאנחנו המריונטות שלהם, שכשבא להם אנחנו יכולים להופיע וכשלא אנחנו נבעטים. יש לנו את הקהל שלנו וזה צריך להיות עניין בינינו ובין הקהל שלנו".

» כאוס אבל בקונטרול: מאחורי הקלעים של ה"ינשופים"


אתה מאמין שזה אפשרי?
"אנחנו עוד לא שם, אבל צריך להיות שם ואנחנו מנסים להיות חוד החנית של זה. תראי, אין ספק שהמסר הכללי של ערוצי השידור למיניהם הוא שהם לא רוצים או לא יכולים לייצר טלוויזיה איכותית. המסה לא מספיק גדולה מבחינתם. ככה הם חושבים, ואם אנחנו בתור צרכני תקשורת איכותית נישתית רוצים תוכן משלנו, אנחנו צריכים להקים מנגנונים שאנחנו מייצרים בעצמנו בשביל עצמנו. הם לא סופרים אותנו, במאזניים שלהם זה לא נשקל. הם לא רואים את זה על המכ"ם, ואני בינתיים מרגיש את הביקוש. מאז ש'הינשופים' ירדה, אין יום שלא ניגשים אלי אנשים, שואלים מתי התוכנית חוזרת, אומרים שזה הדבר היחיד שהם ראו בטלוויזיה, שנורא חבל. יש איזו דרישה. אני יודע שיש גרעין קשה של צופים שזו תוכנית משמעותית בשבילם. למה לא לעבוד איתם? אני מאמין שכל צופה של 'הינשופים' יצטרך לתת בסביבות 50 שקל פעם אחת בשביל לקבל עונה שלמה. זה הכל, וזה מדהים. הרי 5,000 צופים לא מספיקים בשביל אף ערוץ, אבל מספיקים בשביל שנתארגן בעצמנו. ואנחנו נעשה מספיק בשביל להתפרנס, גם אם לא להתעשר. לי זה נראה כמו הצעה סבירה".


סבירה בתיאוריה, השאלה אם אנשים ישימו כסף. אתה משלם על תכנים ברשת?
"זה לא זר לי. כל תרבות הפרימיום למשל, אני שם. מעבר לזה יש פה מסר נורא חשוב. אני לא מדבר על ההמון, יש להם את התרבות שלהם, היא עדיין ממומנת. אבל קהל הנישה האיכותי צריך לצאת כבר מהמוד החינמי ברשת, ולהבין שאם הוא לא יממן משהו לא יהיה לו. יהיה לו את בני העשרים וקצת שאין להם הרבה אחריות כלכלית בחיים ויכולים להקדיש את עצמם ליצירת תוכן סטודנטיאלי, אבל זה לא מספיק. אם הוא רוצה תוכן של אנשים שיש להם הרבה יותר מיומנות וניסיון, הוא צריך להיות מוכן לשלם משהו. רדיו כמו הקצה או אתרים כמו com.press – כולם פונים בסוף לאותו קהל. אם הגופים האלה יחברו יחד זו תהיה מהפכה קטנה, ואני חושב שככה התקשורת תעבוד. תראי את העיתונים – הם הרי לא יכולים לספק לעיתונאים ביטחון תעסוקתי, ולא יכולים לספק לקורא שלהם מוצר רציף. הם פשוט לא מסוגלים לעשות את זה יותר. אבל אנחנו כן. אני יודע מי הקהל שלי ומה אני צריך לייצר. אנחנו לא צריכים את המתווכים האלה יותר. אני בטוח שבעקבותינו יבואו עוד יוצרים ויציעו עסקה דומה. זה נפלא. הדבר היחיד שאני לא מבין הוא למה לא חשבתי על זה לפני שלושה חודשים".


על הזין שלי התוכנית שלך



האמון הבלתי מסויג שאלפר רוחש לקהל היעד האליטיסטי־אך־קמצן שלו מצליח לעורר לרגע חיבה למין האנושי. אבל לא צריך להיות מקבילית המוחות כדי לשער שבסתיו 2012, אמונה יוקדת ולהט מהפכני הם לרוב תולדה של משבר עמוק לא פחות: בחודשים האחרונים כיתת אלפר את רגליו בין גופי שידור שונים במטרה למצוא ל"הינשופים" בית חלופי. הדחייה הגורפת שחטף שכנעה אותו שאין פרטנר. "כנראה הייתי צריך לעבור את המסלול הזה כדי להיווכח באמת", הוא אומר, "שמתערובת של שיקולים לא מקצועיים ולא ענייניים זה לא יקרה. את יודעת, יצאתי למסע הזה באיזה מין תמימות – ואני לא כזה תמים – שברור שמישהו ישדר, מה זאת אומרת? זאת תוכנית טובה, יש לה קהל, יש לה באזז, היא זולה. ועברתי מאחד לשני, ולא תמיד הלא הוא מיידי, עד שהפנמתי".

זה ייאש אותך?
"לגמרי. התפקחתי. ברור לי לחלוטין שאסור לנו לפתח שום תלות במדיה הנוכחית. הדיאלוג איתם הוא מאוד קשה, בגלל המאוויים של האנשים שמנהלים את המיינסטרים. הרי גם במקומות שהם כן יכלו לשלב יותר חומרי שוליים, בלייט נייט למשל, הם בוחרים שלא. זה קשור גם לטעמים האישיים שלהם, וגם למדדים של מה זאת הצלחה. מונחים כמו יוקרה, שפעם היה להם ערך, אבדו לחלוטין. אין ערך כזה יותר. כשאת נפגשת עם האנשים האלה ומדברת איתם, את רואה שזה לא מעניין אותם. וגם אם זה מעניין, וגם אם הקהל שלהם היה מתעניין, אין להם שום נועזות או חזון או רצון. וכך השוליים בארץ, שהם קטנים מטבעם, מתכווצים עוד יותר".

מצד שני, אם שום גוף לא רצה אתכם, אולי הבעיה אצלכם.
"תראי, זה לא נכון. יש לנו נתונים שמראים שזה לא נכון. 'הינשופים' עשו מספרים מאוד יפים ב־ynet, ומדובר בכלי תקשורת המוני. גם בפלטפורמה המצומצמת של ערוץ 8 הבאנו מספרים יפים, והיה ברור שיש דיבור ושזה תופס. למה אף ערוץ לא לקח את 'הינשופים'? yes למשל אומרים שהם לא עושים תוכניות מלל בכלל. זו עמדה מוטעית בעיני, אבל זאת העמדה שלהם. ערוץ 23 ודאי עושה תוכניות מלל, צריך לשאול את אלדד קובלנץ למה הוא לא לקח את 'הינשופים'. למה יואב גינאי לא לקח את 'הינשופים' לערוץ 1? אני באמת חושב שהוא עשה טעות. לו עצמו יש תוכנית תרבות שמשודרת הרבה שנים. האם יש קשר בין זה שהוא מנהל התוכניות ברשות השידור לזה שתוכנית התרבות שלו ממשיכה לזה שהוא לא לקח את התוכנית? לא יודע. הוא סירב אפילו להיפגש איתי. זה משונה. אפשר לשאול גם מה הכישורים שלו לנהל את הטלוויזיה הישראלית, שאלה הכי לגיטימית בעיני. יוני בן מנחם דווקא רצה את 'הינשופים', ככה הוא אמר לי. אני חושב שזה היה עושה טוב לערוץ 1".




זה היה עושה טוב לכם?
"האמת, אני לא בטוח. עם כל סיפור האיזונים של קרן נויבך, בטח היה לוקח זמן קצר עד שהם היו מרגישים שצריך לאזן גם אותנו. אז אולי מזל שלא הגענו לשם. הרי ברגע שאת משדרת במקום את כבר נגועה בזהות שלו, ובסופו של דבר החינוכית וערוץ 1 אלה ערוצים שהמנהלים שלהם הם מינוי ישיר של נתניהו. עם כל החיקויים שלנו על שרה נתניהו, לא היינו מגיעים שם רחוק".

יכול להיות שאתה מעורר אנטגוניזם?
"אני מתאר לעצמי שכן. אם הזכרנו את ערוץ 1, זאת הרי תוכנית שמסוכנת למי שחייב לנתניהו את המינוי שלו, ולא רק בגלל החיקויים של שרה. הנימה הכללית, השמאלנית, האנטי ממשלתית והפרו־מחאתית שלה עושה אותה לא נוחה, ולא ברור שמנכ"ל החינוכית או ערוץ 1 מסוגל להכיל תכנים כאלה, או כל גוף גדול שיש לו מלא אינטרסים וחשבונאות והוא נורא צריך להשגיח. אני גם חושב שיש המון אגו לא ענייני, במובן של אני לא יצרתי את התוכנית, אז אני לא אשדר אותה. מה אכפת לי שיש לה קהל. על הזין שלי אתה ועל הזין שלי התוכנית שלך. אף אחד לא אמר לי את זה ככה, אבל זה ככה. לקח ליונה ויזנטל מ־yes בדיוק 15 שניות להגיד לי לא, מה פתאום, אנחנו לא משדרים תוכניות אולפן. וזהו, הוא לא בעניין, לא בא לו. ברור שיש פה עניין שזה של HOT ואני לא אקח משהו של HOT, מה זה משנה אם יש ל־yes קהל שרוצה את 'הינשופים', ואפילו יותר קהל כזה כי זה כביכול קהל יותר אפ סקייל. אז את יכולה להתעצבן עליהם, ואת יכולה להגיד - yes זה גוף שמייצר תוכן ומוכר אותו לקהל, גם אני רוצה להיות כזה. למה אני צריך להיות תלוי בכספים ובאינטרסים של אחרים? זאת סתם עצלות וקיבעון מחשבתי, כשיש לנו ביד טכנולוגיות שלא היו לפני עשר שנים, ומאפשרות לנו את זה בקלות".


בזים לנו



אחרי שנים ארוכות של כתיבה ועריכה בקבוצת "הארץ" וב"מעריב", ולמרות ההצהרות כאילו יצר הכתיבה העיתונאית שלו נחלש בשנים האחרונות, נראה שמה שמעורר באלפר את שיא המיאוס הוא דווקא מה שכרגע פחות רלוונטי לחשבון הבנק הפרטי שלו – המשבר בעולם העיתונות הכתובה. "אני לא שמח לאידו של 'מעריב', אבל קרה מה שציפיתי", הוא טוען, "העובדים היום אפילו לא מרגישים כמו פיונים על לוח שחמט, כי פיון את מזיזה בצורה מחושבת. פה את מרגישה כאילו מי שמשחק בך הוא לא אדם עם מחשבות – יותר כמו כלב שהעיף עם הזנב בטעות את כל הכלים, פשוט כי הוא שינה תנוחה. גחמנות, רשלנות, זאת התחושה. בזים לנו. אין שום הערכה וכבוד לנו או לקוראים שלנו. זה מצב המדיה הכתובה, ואני לא רוצה להיות שם יותר. אבל בשביל זה צריך לשנות את המחשבה שלנו ושל הקהל שלנו, שעוד לא הפנים את מימדי הקריסה, ועוד לא תפס שמה שהוא אוהב לקרוא או לצפות בו בקרוב כבר לא יהיה יותר. צריך לגרום לו להגיד כוס אוחתוק, אני דואג לתכנים שלי. גם המיזם של 'הינשופים' הוא מין כוס אוחתוק כזה. יש בזה תחושה אדירה של שחרור".

 ואולי הלהט המהפכני של אלפר מנקז לתוכו את כל מה שעבר בשנתיים האחרונות, שמיצבו אותו בתור הריסטארטר הרשמי בתעשייה מתנדנדת כשלעצמה. הוא השתתף במספר מיזמים שאפתניים כמו "דיבור חדיש" ומגזין התרבות "ז'ורנל", שעלו בתרועה רמה וקרסו די מהר; פרסם את הספר "ג'וז בלוז", שקצר ביקורות חיוביות אבל נעלם מהמדפים כלעומת שבא; התגרש ועזב את הבית; על הדרך הספיק לצלם את סדרת הדוקו "אתם שם בבית" לערוץ 8 ולהנחות תוכנית פילוסופיה קלילה בערוץ הילדים. בין כל הזעזועים האלה, נראה ש"הינשופים" היה מקום שבו אלפר נהנה באמת.

#alt
בדרך אל הפרונט. רוגל אלפר (צילום: אלון כהן)


זה שינוי משמעותי להפוך לפרונט מן.
"אני לא רואה בזה משהו שונה באופן מהותי מלכתוב טור טלוויזיה יומי ב'הארץ'. גם אז יצרתי טור שהפך להרגל קריאה יומי אצל הרבה קוראים, כי באתי ממקום של Let me entertain you. אני רוצה שתרימו את העיתון ותהפכו אותו כי אתם קודם כל רוצים לקרוא אותי ויודעים שאני אספק לכם את הסחורה, שאמנם יש לה אמירות משמעותיות, השקפת עולם, מלחמת תרבות על מה שהוא בעל ערך בעיני, אבל כל זה במסגרת השאיפה העיקרית – בואו ואני אבדר אתכם עם התכנים שלי".

עברת עם הזמן גם תהליך של התערטלות. כל מיני תכנים אישיים החלו לצאת החוצה – הדיכאון, הציפרלקס.
"בעיקר בטור שאני כותב במאקו. בגלל שליבידו הכתיבה העיתונאית שלי נשחק במשך השנים והרגשתי שאני חוזר על עצמי, הייתי חייב לחדש. אז היתה תקופה שעשיתי את זה יותר, עד שהרגשתי שאני לא רוצה להפוך לבלוגר חושפני, זה לא טוב לי. אני מודע לכך שפה ושם, דווקא בראיונות שנתתי סביב הספר, אולי באמת נפלתי למקום של התערטלות אישית. הרי במקום לדבר על היצירה, הבנאדם מוכר את עצמו, והספר הופך להיות מוצר לוואי. אנחנו בהחלט צריכים לשקם את היכולת שלנו לדבר על יצירות, התקשורת משתמשת בראיונות כדי להוציא מאנשים סיפורים חושפניים, ואז היצירה כבר לא משנה". אלפר הוא מראיין שעושה שימוש כמעט אובססיבי בכלים ושפה פסיכולוגיים. "תמיד הייתי מאוד פסיכולוגיסט", הוא מסכים, "לפעמים אני חושב שאם לא הייתי איש תקשורת הייתי פסיכולוג. אם הייתי היום בן 28 והיה לי את הזמן לעשות את זה, אולי הייתי הולך ללמוד פסיכולוגיה ועובד בזה, כן".

יש לך חרטות על הדרך שעשית?
"אני לא יודע אם להשתמש במונחים כמו חרטה", הוא אומר, ולראשונה נראה שהחיוך שלו נצבע בגוון עגום. "קשה לי לדמיין את עצמי בלי הרצון או הצורך ליצור, ספרות או מוזיקה, ואני לא יודע אם שאלות כאלה מתאימות לטמפרמנט שלי בכלל, אבל אני חושב שבאיזשהו מקום לא הקדשתי מספיק מחשבה לשאלה אם אני רוצה להתפרנס בתוך התחום הזה במשך 20 שנה. כן, יכול להיות שהייתי צריך לחשוב על זה".


תגובת רשות השידור:

“כפי שכבר הודיעה רשות השידור, החלטה לגבי ‘הינשופים’ עוד לא התקבלה. המגעים בנושא נוהלו אל מול נגה תקשורת שהיא על פי מיטב הבנתנו בעלת התוכן והמותג, ולא אל מול שום מנחה של התוכנית. ניסיונו של מר אלפר לייחס להחלטות התוכן המקצועיות ברשות שיקולים אישיים הוא מגוחך ואינו ראוי להתייחסות”.

תגובת יונה ויזנטל מ־yes:
“התסכול והכאב של רוגל, הנובעים מהורדת התוכנית, גורמים לו להגיב בדרך זו. אני מאחל לו הצלחה במכירתה”.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(17 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 13/10/2012 19:22:38

  • 13/10/2012 19:21:28

  • 13/10/2012 19:10:22

  • 13/10/2012 17:16:21

  • 13/10/2012 15:34:04

  • 13/10/2012 15:22:59

  • 13/10/2012 15:05:01

  • 13/10/2012 14:44:22

  • 13/10/2012 14:41:51

  • 13/10/2012 14:34:51

  • 13/10/2012 14:21:01

  • 13/10/2012 11:53:33

  • 8.איכותי ?!(יוני)

    13/10/2012 11:46:16

  • 13/10/2012 11:17:35

  • 13/10/2012 11:11:21

  • 13/10/2012 10:47:30

  • 13/10/2012 10:16:29

  • 13/10/2012 09:56:19

  • 12/10/2012 19:38:14

  • 12/10/2012 08:42:51