מראה שבורה: הכאב שכרוך בגילוי כי גם אתה שאולי

יום שישי 24 באוגוסט 2012 00:07 מאת: איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

האמת היא עסק מכאיב והצפייה בפרלמנט כואבת ממש ברגעים מסוימים. איתמר הנדלמן סמית על הרגע שבו הוא גילה כי שאולי מהפרלמנט קיים בכל אחד מאיתנו, וגם בו


המראה של הגבר הישראלי הממוצע. שאולי

(צילום מסך)

פרסומת

הפרלמנט מציבה מראה בפני הגבר הישראלי. היית רוצה שהמראה הזו תשקף את בבואתו של הגבר הישראלי הממוצע ("שאולי"). היית רוצה שהמראה הזו תשקף את בבואתו של מישהו אחר, גנרי, לא אישי, כזה שאינו קשור אליך ישירות. היית רוצה שהמראה הזו תשקף מישהו שאפשר לצחוק עליו מבלי להרגיש שלא בנוח. המישהו הזה הוא הישראלי הנלעג, כבד הלשון, המסורבל; בקיצור, כל ישראלי אחר, רק לא אתה. אבל "הפרלמנט" לא עושה הנחות לאף אחד, כולל לך עצמך. שעה שאתה צופה בקטעי המערכונים השונים, גם אם אתה לא תמיד צוחק, אתה מיד מזהה אותו שם: את הגבר הישראלי. אותך.

 » הפרלמנט - כל הכתבות והביקורות   

הפרלמנט נולדה מתוך ארץ נהדרת. אבל שעה שארץ נהדרת המשיכה מסורת ישראלית מסוימת של סאטירה פוליטית־חברתית־חרצופית, הרי שהפרלמנט לא מתבססת כלל על סוג ההומור הטוביה־צפירי הזה של תוכנית האם. הפרלמנט לא מבקשת להגחיך פוליטיקאי, בדרן, עיתונאי או איזושהי דמות ספציפית; כאמור, היא מציבה מראה שבורה מול הגבר הישראלי הממוצע. כותבי הפרלמנט הבינו שאין טעם לעשות חרצוף לפוליטיקאי ישראלי כזה או אחר משום שהוא חרצוף מלכתחילה. ולא רק הוא אלא הגבר הישראלי הממוצע באופן כללי. כולנו, אליבא דהפרלמנט, חרצופים.
 
הפרלמנט אומרת לצופה: אתה רואה את החבר'ה האלה (לא יפים לא מכוערים, לא מריחים לא מסריחים, לא חכמים ולא לגמרי טיפשים)? אתה רואה אותם שם? תסתכל טוב, כי מה שאתה רואה שם, כן, זה אתה. ככה אתה נראה, הגבר הישראלי הממוצע. במובן הזה, הפרלמנט עצובה יותר משהיא מצחיקה. האמת היא עסק מכאיב וברגעים מסוימים בפרלמנט זה ממש כואב.

להסתכל עליהם ולראות את עצמך. קטע מתוך הפרלמנט:

בלא מעט מהקטעים של הפרלמנט אני מוצא שאני לא ממש צוחק. כלומר, מדי פעם אני מפטיר איזה פרץ צחוק קל, מהיר, כזה שאדם נבוך משמיע כשנתפס בקלקלתו. הפרלמנט היא קלקלתו של הגבר הישראלי הממוצע. היא חושפת ערווה. שאולי (אסי כהן) הוא תמצית הגבר הישראלי הזה. הזיקוק שלו. את שאולי כבר אי אפשר יותר לתייג כ"ערס". הערס אמור היה להיות נגטיב של משהו אחר: הגבר המלומד, המנומס, המעודן, הלא ערס. אבל הפרלמנט מראה לנו ששום דבר לא מונח יותר בצד השני של המשוואה הזו. כששאולי אומר בסוף הפרק הראשון "היום אין את הדבר הזה אשכנזים, מזרחים, רוסים - היום כולם מזרחים", הוא בעצם אומר שאין גבר ישראלי אחר. יש רק אותי. כולנו שאולי.

אז אני צופה בזה ואומר לעצמי שאני לא כזה. לא יכול להיות שאני כזה ("א־י־ן מ־צ־ב"). בתי החורגת באה לבקר אותי בפריז לפני שבועות ספורים. בלילה האחרון שלה כאן ראינו את "מציצים". היא הזדעזעה מהפורטרט הזה של הגבר הישראלי כפי שהוא מצטייר ב"מציצים". אבל, בזמן שאני מוכן להודות שמשהו מהגבר הישראלי של "מציצים" בהחלט זלג לתוכי ועיצב פינות מסוימות (גם אם מודחקות) באישיות שלי, מאוד קשה לי להודות בזה שעה שאני צופה בפרלמנט של שאולי.

ואז מגיע הקטע על "זוגיות" ובו שאולי ובת זוגו הפרחה הרוסייה אירנה (ליאת הר לב) מדברים על סוד הזוגיות שלהם. כל פרט במערכון הזה נגוע בניצוץ של גאונות. אירנה היא הדמות המדויקת ביותר שנראתה על המסך הישראלי זה שנים. היא כבר לא הרוסייה עם המבטא הגרוטסקי שעובדת כמנקה בסופר. אירנה היא יותר פרחה מכל פרחה אחרת שנוכל למצוא, מה שעושה אותה גם יותר ישראלית. אם שאולי הוא הגבר הישראלי החדש אז אירנה היא האשה הישראלית החדשה: זרה שנעשתה יותר ילידית מהילידים. אירנה לא יכולה לסיים משפט בלי "יעני", "כאילו" או "מעיף לי את הראש בקטע אחר כאילו".

הדמות המדויקת ביותר על המסך. שאולי ואירנה מדברים על זוגיות:



ומה הסוד של הזוגיות שלהם? אירנה עובדת כמלצרית ("יש לה עבודה טובה, לא רצינו לוותר על זה") ושאולי נשאר בבית לעבוד בזוגיות. מה זה לעבוד בזוגיות? זה לשבת כל היום על המחשב ולחפש אופציות שונות לבילוי ("מה יש בקולנוע עכשיו שהיא אוהבת?") או לתחזק את עמוד הפייסבוק המשותף ("לא הרשיתי לה לבד"). ואם לא די בזאת, שאולי מוסיף ומתגאה ש"אני פעמיים־שלוש בשבוע מעיף לה את הראש. חייב להעיף לה את הראש". מה זה להעיף לה את הראש? לקנות שני כרטיסים לרכבת ולנסוע עד נהריה וחזרה. אבל לשאולי כל זה לא מספיק (להתבטל בבית על חשבון האשה הצעירה והיפה), הוא רוצה שהיא גם תצרף אליהם למיטה את חברה שלה.

המערכון הזה כואב במיוחד כי הוא משקף תמונה מוגזמת של החיים. גם אשתי קמה בכל בוקר לעבודה במשרד ואני מתעורר מתי שאני רוצה והולך לעבוד על המחשב בשעות הנוחות לי. כשאני לא כותב, עורך או יוצא לפגישות שונות, אני מחפש באינטרנט אופציות שונות לבילוי משותף ("סרטים של בנות, כאלה שהיא אוהבת"). ודווקא שם, איפה שזה הכי כואב, אני מגלה שגם אני נעשיתי קצת שאולי.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(28 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5