הגיבורה החדשה של הטלוויזיה: הבינוניות

יום שלישי 07 באוגוסט 2012 14:11 מאת: איילה פנייבסקי, עכבר העיר

הגבר הבינוני כובש לאחרונה את המסך - "שביתה", "טקסי דרייבר", "הפרלמנט", "עספור" - הן רק חלק מהדוגמאות. איך קרה שהדמות שהתחילה בריאליטי, מצאה את דרכה ללב היצירה המקורית?


הכי רחוק ממסודרים שאפשר. הפרלמנט

(צילום: רונן אקרמן)

פרסומת

"היום כולם מזרחים" (שאולי, סוף פרק ראשון של "הפרלמנט")

אף פעם לא היו גברים בינוניים רבים כל כך גיבורים של סדרות מקור ישראליות רבות כל כך: שביתה, טקסי דרייבר (שעונתה החדשה תעלה הערב ב-yes), הפרלמנט, אלנבי, עספור, זנזורי – אסופה של גברים שלכל הפחות רחוקים מלהיות ווינרים מאכלסים את רוב זמן השידור הפנוי, זה שלא מלא בטוסיק של נטלי דדון.

» אלנבי - כל הכתבות והביקורות
»
מאחורי הקלעים של הפרלמנט

הם לא סתם גברים (מסקירה שטחית של לוח השידורים היה אפשר לחשוב שאין דבר יותר מעניין מגברים בגיל העמידה), הם גם גברים פחות או יותר עניים, פחות או יותר מזרחים, פחות או יותר לא משכילים, עם עבודה מעאפנה או בלי עבודה בכלל. בקיצור, הכי רחוק ממסודרים שאפשר. וזה המשותף הכמעט יחיד לרשימת הסדרות האלה, טובות וגרועות, מצחיקות, מנסות להיות מצחיקות או רציניות לגמרי. הגבר הזה, שבמקרה נפל על הצד הלא נכון של הסוגה הטלוויזיונית, והיה אמור לאכלס ריאליטי מן המניין, אבל נסחף בזרם ונפלט בטעות על חוף היצירה המקורית.

גברים בגיל העמידה הם הדבר החדש? שאולי ואמציה ב"פרלמנט":



זה לא באמת מקרי. הגבר ה"פשוט" (כן, זה סיווג פטרוני לאללה, אבל הוא לא באמת בן דמותם של היוצרים שלו) משלים כאן סיבוב של 360 מעלות: הכל התחיל כשהוא התגלה כמתמודד הריאליטי המושלם (בובליל, אלירז, קותי, ג'קי, בוקי, אם לתת שמות בולטים). ואם אהבנו אותו שם, למה לא לתת לו לכבוש את שאר הסוגות? במילים אחרות, למה לחכות שמישהו יפלוט קאץ' פרייז כשאפשר לכתוב לו אותה?

#alt
למה לחפש עוד דמויות כאלה אם אפשר פשוט לכתוב אותן? אלירז, ג'קי וקותי

הגברים הבינוניים הפכו להיות, בזכות סטריאוטיפ שכולל את התכונה אותנטיות, למייצגים הכי אמינים של ה"מציאות". בחורה בלונדינית זה פיקטיבי, בחור עם כרס וחצי קרחת זה היומיום. ואם הוא ה"מציאות", למה שלא נשתמש בו גם כדי לייצר דרמה אמינה או קומדיה שעובדת? הריאליטי מייצב סופית את הגבר ה"פשוט" בתור קול ה"אמת" על המסך הקטן. עכשיו היצירה העלילתית מחבקת אותו בחום, כדי שירעיף עליה קצת מאווירת המציאות שלו.

אבל זה לא רק עניין פנים טלוויזיוני. בארצות הברית המשבר הכלכלי האחרון והטראומטי העלה לשידור סדרות על מפלה פיננסית פתאומית (כמו במרוששות) ועל תאגידים מושחתים שאיבדו קשר למציאות (כמו ב"בית השקרים"). זה הסיפור הכלכלי שלהם. כאן הסיפור אחר: מעמד הביניים בישראל לא עבר טבח המונים, ליהמן בראדרס סטייל, אלא נשחק בשקט כל כך הרבה שנים שבוקר אחד הוא התעורר וגילה שאין לו כלום. הוא אפילו לא ידע את מי להאשים. לכן הסדרות שנוצרות כאן לא מספרות את סיפורם של הרעים (חוץ מהופעת אורח קטנה ולא משכנעת ב"שביתה" וב"עספור") – אנחנו עוד לא מבינים את הסיפור הזה. הן מספרות את הסיפור של אלו שחיים את החיים שלהם, עושים את המיטב ומקבלים בתמורה מינימום כלשהו, שלא לומר זין.

עוד יש רומנטיקה סביב העוני בסדרות האלה, כאילו כשאין לך כסף אתה חבר יותר טוב, או בן אדם יותר מוצלח, או רובין הוד במקרה של "עספור" – אבל לפחות הן כבר לא מסובבות את הראש בכיוון השני כשהמציאות הכלכלית דופקת בדלת.

"אלנבי", ימי שבת וראשון בערוץ 10
"טקסי דרייבר 2", ימי רביעי ב-20:45, yes comedy HD


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(10 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5