תסריטאי "אלנבי": אין פה סובלנות לעירום

יום שישי 20 ביולי 2012 00:30 מאת: נטע הלפרין, עכבר העיר

ארז קו אל, שעיבד את ספרו של גדי טאוב לסדרה, טוען שהטלוויזיה סובלנית יותר לאלימות, ומסביר למה נאלץ לעדן את התכנים הבוטים של הספר ואיך נכנסה לסדרה גם נקודת מבטן של החשפניות. ראיון  


רומנטיזציה לחיי החשפניות. מורן אטיאס באלנבי

(צילום: דני בר אדון)

פרסומת

“מותר לראות, אסור לגעת”, זועקות הכותרות באדום מאיים בפרומו לסדרה אלנבי, שתעלה השבוע על המסך הקטן שלכם. מי שקרא את הספר של גדי טאוב שעליו מבוססת הסדרה, שבו אורגיה על ערימות חגיגת משמשת אתנחתה קומית רגועה, עשוי לחשוב שערוץ 10 מנסה להיות HBO מקומי רגע לפני שיכבו לו את השאלטר. אבל ארז קו־אל, שכתב עם טאוב את הסדרה, משגר צפירת הרגעה. “זה ממש לא מה שהולך להיות”, הוא מחייך, “יותר צפייה משפחתית. כולם יכולים לשבת ביחד על הספה ולראות את זה, הכל בסדר”.

» אלנבי של גדי טאוב יוצאת לדרך

בכל זאת, סדרה על חשפניות באלנבי. אתה מרגיש שהיא נועזת?

“יש בה הרבה אלימות. מתברר שיש יותר סובלנות לאלימות מאשר לעירום, שזה צביעות, אבל גם בארצות הברית זה ככה. הוועדה המדרגת בארצות הברית מורכבת מאנשים חשוכים, שסולם הערכים שלהם לא ברור. ציצים רק במקרים מסוימים, בולבול זה איקס, פורנוגרפיה. אבל עם זומבים שאוכלים תינוקות אין שום בעיה. אז גם הטלוויזיה הישראלית כזאת”.

#alt
"יותר סובלנות לאלימות מאשר לעירום". מתוך אלנבי


בתוך המיליה המצומצם של כותבים לטלוויזיה ולקולנוע, קו־אל הוא מה שנקרא תסריטאי שעובד. באמתחתו כמה פרויקטים שזכו לחשיפה והכרה, ובהם הסרט “חמש שעות מפריז”, שזכה בפרס התגלית בפסטיבל הסרטים בחיפה, ובוקר טוב אדון פידלמן, שזכה בפרס התסריט בסאנדנס. גם בטלוויזיה נוכחותו מורגשת – בין היתר כתב את חיים אחרים ואת המיני סדרה טרויקה. בימים אלה הוא כותב סדרה קומית לכבלים עם שירלי מושיוף, ובשאר הזמן עורך תסריטים, מעביר סדנת כתיבה באוניברסיטת תל אביב, חונך סטודנטים בסם שפיגל, וכבר עושה צעדים ראשונים בדרך לפרויקט חדש שאותו עוד מוקדם לחשוף. בחור עסוק, בקיצור. “אני כמו חקלאי - אתה עובד על משהו וכבר זורע את הדבר הבא. יש לי שני ילדים, אז אין ברירה אחרת”.

אתה עושה המון, אפשר להתפרנס מזה?
“כל הזמן בוכים, אבל בסוף עושים דברים. נכון שעכשיו זאת תקופה מחורבנת, כי בחודשים האחרונים ערוץ 10 הקפיא הכל וגם בקשת וברשת היו צמצומים. אנחנו ב’אלנבי’ באמת צריכים להיות אסירי תודה ששילמו לנו בזמן ושיכולנו לצאת לדרך. הייתי נכנס לחדר של גל (זייד, מנהל הדרמה בערוץ 10) וכל הלוח מאחוריו מלא תוכניות. לאט לאט הכל הצטמצם ונשאר רק ‘אלנבי’. אבל יש ביקוש לתסריטאים. זה מקצוע שקשה להיכנס אליו, קליקה די סגורה, אבל כשנכנסים יש עבודה”.

מה משך אותך בספר?
“העובדה שהוא מתרחש בהווה, שהוא אינטנסיבי מאוד וכתוב בצורה יבשה, כביכול לא ספרותית. כשמעבדים אותו לתסריט זה הופך ליתרון”.  

מה לגבי התמה שלו?
“התמה לא עניינה אותי באופן אישי. העולם הזה זר לי לחלוטין, מעולם לא הייתי בדאנס בר באלנבי, זה רחוק ממני”.

בטח ערכתם תחקיר מעמיק.
“בעיקר הסתובבתי עם גדי, שמכיר טוב מאוד את העולם הזה. הספר מבוסס על חוויות שלו מאלנבי 40, ואני מודה שאת רוב המידע לא קיבלתי מיד ראשונה אלא ממנו. ספרות ותסריטאות הן שפות שונות, והתפקיד שלי היה לתרגם את החזון של גדי לתסריט. כך שיצא שהסדרה שונה מאוד מהספר”.

"לא הייתי בדאנס בר באלנבי". הצצה ראשונה לסדרה:


פיור שיט



“אלנבי” הסדרה אכן שונה מאוד מהספר. בניגוד לעלילת הספר, שמתארת עולם אפל, לילי ואנונימי בשולי החברה התל אביבית, הסדרה מאוכלסת בקאסט נוצץ, שכולל את מורן אטיאס ואת ג’וליה לוי בוקן. הנשים בסדרה גם שודרגו בנקודת מבט משלהן, שלא קיימת בספר, שמסופר משלוש נקודות מבט גבריות. “זה התחיל מפאניקה של גל זייד, שאמר מה זה, אף אשה לא תרצה לראות את הדבר הזה”, מספר קו־אל, “בהתחלה זה עיצבן אותי. חשבתי שזו סדרה לגברים ושהנשים יראו את זה כי זה יהיה טוב. לא עניינו אותי השיקולים של ערוץ 10”.

הרגשת שזה נעשה משיקולי פוליטיקלי קורקט?
“במידה מסוימת, וזה בסדר שיהיו לערוץ את השיקולים שלו. אבל פתאום היתה לנו מן הארה, שהעולם הזה דרך נקודת המבט של נוקי הוא דווקא מאוד מעניין, ובשנייה המצאנו לה סיפור חיים שלם שמבוסס על שורה אחת בספר. הדמות של רומי אבולעפיה היא הדמות האהובה עלי בסדרה – מהפנטת, משוגעת, מחושבת ומצחיקה, ורומי עושה אחלה עבודה. אז נקודת המבט הנשית כבר הופכת את הסדרה למשהו שונה לחלוטין מהספר, לחיה אחרת - לא יותר או פחות טוב, פשוט שונה”.

#alt
"המצאנו לה סיפור חיים שלם שמבוסס על שורה אחת בספר". רומי אבולעפיה

איך אתה מסכם את העבודה מול ערוץ 10?
“היה לנו יתרון שהיה לנו את גל, אבל כמובן שהיו מהמורות. התחלנו מ־16 פרקים מתוכננים וירדנו לשמונה, בגלל כל מיני שינויי מדיניות שלא קשורים בכלל אלינו. עבדנו עוד חצי שנה בגלל זה. הפרק הראשון והאחרון נשארו אותו דבר, ו־11 פרקים היה צריך לקצץ לשישה. זה היה קשה, אבל נתנו לנו חופש סך הכל. המעורבות שלהם היתה... לא כופה. אי אפשר שלא יהיו קשיים בדרך”.

בכלל, קו־אל לא אוהב לנאום על כמה שהטלוויזיה הישראלית איומה. “אני צופה בהמון טלוויזיה אמריקאית וצרפתית, ויכול להגיד לך שבשתיהן 80 אחוז זה פיור שיט. אנחנו מקבלים את הסדרות הטובות שעושים, אבל הרוב זה זבל, וככה גם אצלנו. ‘30 שקל לשעה’ – בשום מקום בעולם לא עשו סדרה כזו, אז על מה נלין?”.

אתה רואה הרבה טלוויזיה?
“אני רואה במשורה, כי אין לי זמן. ראיתי פרק של הפרלמנט והיה נראה מגניב לאללה. ראיתי קצת מזנזורי שנראה סבבה, מצחיק. אני לא חושב שהמצב שלנו רע, רק שמלכתחילה זה מדיום בעייתי שנע בין הכוחות הכלכליים ובין היוצרים שכן מנסים לעשות משהו טוב”.

סטייה חברתית


ימים יגידו אם גם “אלנבי” תיכנס לרשימת הסדרות שמשתמשים בשמן כדי להצביע על נקודות אור ביקום הטלוויזיוני הישראלי המדכדך; עד אז, ועוד לפני שעלתה, נאלצים יוצריה להתמודד עם טענות מכיוונים שונים, שעיקרן הבחירה לעסוק בנושא טעון ומציצני כמו חשפנות בתל אביב.

יש כל כך הרבה אוכלוסיות מוחלשות, למה לבחור דווקא באלה שרואים להן את הציצי?
“אז צריך בהכרח לעסוק באוכלוסיות אחרות? אני מוכרח לומר שאני לא מבין את הטענה הזאת”.

אתה לא חושב שדרמה שעוסקת בחשפניות עושה רומנטיזציה למקצוע ש־95 אחוז ממי שעובד בו חווה אלימות והתעללות מינית?
“בעיני זה פשוט. יש שתי עמדות בנושא ושתיהן פוליטיות. אסכולה אחת רואה את הנשים בתעשיית המין כקורבן, ולכן רואה כל ניסיון להעמיד פנים שהן לא קורבן כשיתוף פעולה עם המנגנון המקרבן. אסכולה שנייה מכירה בכך שיש הרבה קורבנות בתעשיית המין, אבל סבורה שעצם העבודה שלהן שם לא מקרבנת, ואפילו משמשת תיקון לחוויות שעברו בעבר. בכל אופן יש כאן סיטואציה חברתית קיימת שצריך להתייחס אליה. לי באופן אישי יכול להיות שיש עמדה פוליטית, ויכול להיות שלא. העמדה הפוליטית שלי לא קשורה לסדרה. אני מחוץ לוויכוח הזה”.

זה אפשרי בכלל?
“את יודעת מה, אני לא מחוץ לוויכוח, אבל זה לא משנה. תפסי אותי בבוקר אני אגיד לך שאלה צודקים, תפסי אותי בערב אני אסכים עם הקבוצה השנייה. זה פוליטיקה. מה זה משנה? זו סדרה שמנסה לספר סיפור די רומנטי, ולכן כל ניסיון להכניס אותה לוויכוח פוליטי הוא די מגוחך. גם כשמאלני, נורא בא לי לעשות סדרה על מתנחלים, ולא מנקודת מבט שמאלנית. נקודת מבט של שמאלני על ימנים רחוקה מלעניין אותי, כמו שנקודת מבט שמתייחסת לחשפנית כקורבן גם לא מעניינת אותי”.

אולי כי הסדרה נכתבה על ידי גברים?
“בסדרה יש שלוש נשים שעברו תקיפה מינית. אין ניסיון לייפות את זה ולומר שלמישהי בא להיות חשפנית כמו שלך בא להיות עיתונאית. הסדרה לא מיתממת, היא פשוט לא מתייחסת לחשפניות כאל קורבן. ואני אומר לך שבאופן אישי אין לי בעיה עם העמדה הפוליטית הזאת – האם אנשים שמתייחסים לחשפניות כקורבן הם בהכרח יותר ערכיים מאלה שלא? בעיני הניסיון לשפוט יצירה לפי קריטריונים פוליטיים, כמו ייצוג האשה, הדתי או האחר, הוא אווילי”.

#alt
"הסדרה לא מתייחסת לחשפניות כאל קורבן". קו-אל. (צילום: ארל'ה הצמצם הבוער)
 

אתה מרגיש שהביקורת נגועה בפוליטיקה.

“מאוד. וזה נכון גם לגבי ‘ידיעות’ וגם לגבי ‘הארץ’. עשיתי את ‘חיים אחרים’ על רקדן שחוזר בשאלה. הרגשתי שאף אחד לא באמת ראה את הסדרה הזאת. זה לא שאמנות מנותקת מפוליטיקה, אבל הביקורת צריכה לראות דברים במורכבותם. הסדרה הזו עוסקת בניסיון של אדם לייצר סדר בעולם כאוטי לחלוטין, וזה מה שמפיל אותו. כי בסוף – בלי ספוילרים – הוא מגיע לאזור סוטה ואפל שלעשות בו סדר זה התאבדות. בסופו של דבר, הסדרה עוסקת בהתמודדות של אדם עם עולם שמעבר לסטיות, והתעללות מינית נוגעת בסטייה חברתית במובן הרחב – בבלגן ובלכלוך ובזוהמה”.

עוד לא שרפנו בנק



קשה למתוח קו מחבר בין הפרויקטים שקו־אל היה מעורב בהם במהלך השנים האחרונות. החוזרים בשאלה ב”חיים אחרים”, הרוסים הישראלים ב”טרויקה” ואנשי השוליים ב”אלנבי” – המשותף היחיד לכולם הוא, אולי, שהם מאוד מאוד רחוקים מעולמו של קו־אל עצמו.

נוח לך לכתוב על עולם שאין לך נגיעה בו?
 “כתבתי את ‘בוקר טוב אדון פידלמן’ על רסטורטור קשיש – זה לא העולם שלי, אני לא יודע לעשות כלום עם הידיים, והנה, זה ללא ספק הדבר הכי אישי שעשיתי. מה שמעניין אותי בדמויות הוא הזרות שלהן, היכולת של הזר ליפול לעולם שלעולם לא יהיה לגמרי מובן ומוכר לו. בשבילי זאת המהות של הדרמה”.
אבל אתה חי חיים בורגניים במרכז העיר - אתה מרגיש זר פה?
“כן, למרות שאני גם מרגיש מאוד ישראלי. אני חושב שכל מי שכותב דרמה הוא אדם שיש לו אי הסכמה עם העולם שהוא חי בו. אם לחבר את זה למה שקורה היום, אני לא מבין איך אין 500 אלף איש ברחובות כל שבת, ואיך עוד לא שרפנו עוד בנק. פשוט לא מבין את זה”.

אתה מאוכזב?
“מאוד. ציפיתי שבשנה הבאה לא אצטרך לשלם על גן לילדים שלי וזה לא קרה, ושני גנים זה כמו שני תארים אקדמיים בשנה. אבל שום דבר לא זז, כנראה חם לאנשים או משהו, וזה מאכזב”.

מצד שני, אמרת בעבר שאתה טיפוס מאוד רומנטי.
“זה נכון, וזה מאוד לא ישראלי, אבל זה מניע אותך לא להפסיק לקוות אף פעם, ככה שזה מאוד עוזר פה”.
תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(8 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 01/08/2012 22:24:28

  • 22/07/2012 14:06:15

  • 22/07/2012 13:20:43

  • 22/07/2012 13:16:49

  • 21/07/2012 23:19:58

  • 21/07/2012 23:09:35

  • 21/07/2012 19:02:46

  • 21/07/2012 18:41:10

  • 21/07/2012 17:30:52

  • 21/07/2012 14:24:43

  • 21/07/2012 14:08:12

  • 21/07/2012 11:55:03

  • 21/07/2012 11:08:25

  • 21/07/2012 10:29:44

  • 20/07/2012 07:34:56