טלוויזיה

עדכנו אותנו




"עניין של זמן": תזכורת לא נעימה לזמן שחלף

יום רביעי 11 ביולי 2012 09:19 מאת: איילה פנייבסקי, עכבר העיר

חזרתה של "עניין של זמן" מזכירה לנו עד כמה הטלוויזיה הישראלית היא בית ספר רע מאוד למה שחשוב בחיים



נמדדים רק לפי ההצלחה. "עניין של זמן" המחודשת

(צילום: ינאי יחיאל)

פרסומת

"אין לי את מה שאני רוצה". "מה את רוצה?". "לא יודעת. אני רוצה יותר" (ראיון עם אסתי ירושלמי, אז גלי, מתוך כתבת אולפן שישי על "עניין של זמן")

עניין של זמן היא עניין נדיר – לא היו כאן הרבה סדרות תיכון שבאמת עבדו, ובעצם, היא כנראה המתמודדת ההיסטורית היחידה בקטגוריה חוץ מ"לא כולל שירות". שתיהן קאלטיות, שתיהן מדליקות גיצים בלב גם היום, אבל אין מה לומר: נעורים אף פעם לא היו עניין יותר מדי מוערך כאן, יותר שלב מעבר בדרך מלהיות פריט שובר שוויון במאבק הדמוגרפי ללהיות פריט לוחם וקשוח בשירות אותו המאבק. גם תיכון לא היה מעולם מוסד ישראלי חשוב כמו המשפחה או הצבא; הרי מה כבר עושים שם, צוברים ידע? מתעסקים בפורענות? בוחנים גבולות? החברה הישראלית לא אוהבת לבחון גבולות – ע"ע סדקים בזגוגיות – היא מעדיפה להתעסק בלהגן עליהם. אז את ההפסקות, החרמות ושיברונות הלב צרכנו לאורך השנים באמריקאית, וכאן ייצרנו בעיקר הפסקות אש וחרמות אמברגו סטייל. שיברון לב הוא עניין שצריך להודות בקיומם של רגשות בשבילו, אז ויתרנו. זה פוגע בכושר ההרתעה.

» לקחו אותו לאט: לאן נעלמו כוכבי "עניין של זמן"?

גם הריוניון של "עניין של זמן" הוא עניין נדיר, מעין גרסה מפתיעה, כנה ולא מתוכננת של "7Up" הבריטית. הסדרה הדוקומנטרית ההיא של BBC חזרה אחת לשבע שנים לאותם ילדים אנגלים קטנים, שגדלו מפרק לפרק, בניסיון להבין מה שלומם. זה נשמע כמו פורמט מבריק ופשוט, אבל התברר כרעיון תמים במיוחד: תוצאות הניסוי, סדרה של סרטים שהם בבחינת ריאליטי מתמשך, היו אחד המסמכים המבאסים והמטרידים בתולדות האנושות. אף אחד מהילדים המתוקים או המופרעים מהפרקים הראשונים לא גדל להיות מאושר יותר או מקריח פחות. "7Up" ניסתה לעקוב אחר מסלול של חיים, אבל בפועל שירטטה ביגון הולך וגובר את המסע אל המוות.

"עניין של זמן" עושה את אותו דבר, רק בטווח של 20 שנה, ועם מקבץ של אנשים שלא תיכננו להשתתף בניסוי. רוב השחקנים שהשתתפו בגרסה המקורית וחוזרים אליה עכשיו, כלומר כולם חוץ ממי שהצליח בגדול (איילת זורר, אורי גוטליב), לא התבגרו לנו מול העיניים – אבל בדיוק בגלל זה הם מהווים עכשיו, בעל כורחם, תזכורת לא נעימה לאיך שהזמן חלף וכמה חרא זה אול אין אול.

#alt
ניצבים בפני דין וחשבון קשוח. כוכבי עניין של זמן

כתבת הבואו־נקדם־עוד־תוכניות־פריים־טיים־של־רשת, ששודרה באולפן שישי בסוף השבוע האחרון, גילתה כמה קשוח הדין וחשבון שאנחנו עושים לעצמנו ולאחרים במבט לאחור, בייחוד אם הם היו תמימים מספיק לחשוף את העלומים שלהם בטלוויזיה. השחקנים ההם, שעשו מאז מה שעשו, לא נשאלו בכתבה על היחס שלהם ליצירה, על החיים שלהם היום, אפילו ענייני זוגיות צהובים לא עלו. את אף אחד לא מעניין מה הם חושבים על טלוויזיה, על משחק או על העולם. היתה שאלה אחת, יותר האשמה, שחזרה על עצמה: למה לא הצלחתם? למה לא הצלחתם יותר? למה לא הצלחתם עוד?

השחקנים שיתפו פעולה עם האתוס שלפיו אין שאלה חשובה יותר מכמה בדיוק השגת ולמה נעצרת איפה שנעצרת. הם היו מאוכזבים, קצת מיואשים, קצת מבוישים. הם חשבו שהם יגיעו יותר רחוק. הם לא יודעים מה השתבש, אבל נשמע שהם יודעים שמאוחר מדי לתקן. נכון, הם היו כוכבים, אבל הם לא זהרו מספיק. זאת היתה כתבה עצובה.

#alt
אקס חתיכים הם תמיד מחזה נוגה. וייצמן ומרקוביץ' בסדרה המיתולוגית


יש הרבה על מה לבכות בהקשר של "עניין של זמן" – אקס חתיכים הם תמיד מחזה נוגה, זה שהמצליחים באמת לא חוזרים לחבר'ה תמיד מבאס, וגם העובדה שהחינוכית כבר לא משקיעה היום בסדרות רלוונטיות עם מעוף וטיפת וייב מוצלח כמו בתחילת הניינטיז היא לא עניין לחגוג אותו. אבל יותר חשוב: פגישת המחזור הזאת הזכירה על הדרך עד כמה הטלוויזיה הישראלית היא, לפחות כרגע, בית ספר רע מאוד למה שחשוב בחיים.

"עניין של זמן". שבת ב-22:30, מ־14.7, ערוץ 2





תגיות: אסתי ירושלמי, דנה ברגר, מוש בן בסט, עניין של זמן, שי קפון

(20 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5