סקס, עירום ומחזות זמר: סדרות הנעורים שמשגעות את אמריקה

יום שלישי 22 בפברואר 2011 07:09 מאת: איילה פנייבסקי, עכבר העיר

כשב"glee" שרים שירי כריסמס ומודים לישו, ב"סקינס" מישהו מתקמבן עם הדילר שלו או לפחות צורך ויאגרה. שתי סדרות הנעורים המדוברות ביותר בטלוויזיה האמריקאית נראות כמו ההפך המושלם


דיאנה אגרון, כוכבת glee. (צילום מסך)

פרסומת

במאזן הגלובלי של סחר וממכר, ארצות הברית היא יבואנית גדולה של מופרעוּת. את סקינס (עורות, בתרגום חופשי) היא יבאה מהבריטים, "ג'רזי שור" לא הייתה עובדת בלי האיטלקים. זה לא מקרי. האמריקאים גרועים בלהיות מופרעים (אם שמים בצד קפיטליזם חזירי וצריכה קומפולסיבית של תרופות פסיכיאטריות). לא כפרטים, כאומה. ויותר מזה, כאומה שמייצרת טלוויזיה.

לצד זה, אמריקה היא היצואנית הכי גדולה בעולם של (הרבה דברים, אבל גם של) התנהגות מנומסת. כל מה שנע בין מוסכמות, שפיות ותקינות פוליטית, כל מה שיש לו נפש בלונדינית עם פוטנציאל להוביל להקת מעודדות. כל מה שהטירוף שלו נגמר ברמת האיפור, והתחכום שלו נובע ממידה של מודעות עצמית. במילה אחת אפשר לקרוא לזה glee.

glee של פוקס (שמשודרת בארץ בערוץ יס דרמה) וסקינס של MTV (שטרם נרכשה לשידור), שתי סדרות הנעורים הכי מדוברות בשבועות האחרונים, הן סדרות הפוכות למראה. סקינס, הרימייק האמריקאי הטרי לסדרה הבריטית הותיקה, בוחשת בנושאים שמחוץ לטאבו, במיוחד כשמדובר בנוער: התמכרויות נרקוטיות שאינן מטופלות במסגרת "אינטרבנשן", מין שלא מתוך אהבה (!), אי הקשבה להורים, גניבת רכבים והתאבדויות. היא הקימה עליה את כל ארגוני ההורים הפוריטנים, הנוצרים הפוריטנים, והפוריטנים האמריקאים חסרי השיוך, שקראו לא רק להחרים אותה, אלא לחקור את יוצריה בגין פדופיליה. המפרסמים ברחו, מה שהפך את ההמולה התקשורתית לעוד יותר היסטרית וצולבת.

הטריילר של הגרסה האמריקאית של סקינס:


בו בזמן, glee התרווחה על זרי הדפנה, הדגלים והפונפונים שמקשטים את כיסא מיס אמריקה שלה. glee מספרת את אותו סיפור שאמריקה מספרת תמיד, על חנונים ומיס פיטס שעושים את זה, והם בעצם הדבר הכי מוצלח בסביבה. היא עושה את זה באמצעות קאברים לשירים שאמריקאים אחרים כבר שרו לפניה. המקום הטבעי של glee הוא בדיוק באזור שבין הסופרבול, אירוע מדיה שהוא סגידה משולבת לספורט האמריקאי ולצפייה המשותפת, לבין הופעות בבית הלבן לצהלת מישל אובמה. העלילות הכי קיצוניות של glee נוגעות למועדון הפרישות המקומי ולנשים שמשקרות לבני הזוג שלהן (שוקינג!), וגם הן מסתיימות על הצד הטוב ביותר. כשמישהו נופל לתרדמת, תסמכו על הילדים שהם כבר ימצאו את האמונה ויעירו אותו במחרוזת שירי ישו. תמצית החלום האמריקאי בימים שאחרי אמריקן איידול. 

כשמסתכלים על ההצלחה של glee ברור למה סקינס הייתה צריכה לעבור סירוס רב כיווני כדי להחליק לאמריקאים בגרון. הגרסה שלהם לפרק הראשון של הסדרה הבריטית, שמבחינת תסריט מחקה אחד לאחד את המקור, חושפת סוגים מגוונים של צנזורה עזה: השימוש במילים מלוכלכות נעשה במינון מאוד מוגבל, וגם כשהן כבר נאמרו כסה אותן ביפ פטריוטי ארוך. העירום של השכנה מבעד לחלון הפך מעירום אנושי, מבוגר וחשוף בגרסה המקורית (כל כך נדיר!), לעוד הצצה שגורה בציצים זקופים שאדן החלון מסתיר להם את הפטמות. טוני, הגיבור הראשי, בחור מוצלח מבחוץ וסוטה כמו כולם מבפנים, איבד את הכחישות האמינה שלו בסדרה המקורית, והפך לכוכב נוער מן המניין, שרירי מדי ונקי מדי. השחקנית שלצידו איבדה את התלתלים המוזנחים. שוטים אגביים של פות מכוסה בקושי של חשפנית (בעצם זונה) נעלמו לחלוטין מהמסך. הפרק השלישי כבר צונזר בהוראת הרשת המשדרת MTV והתחת העירום של כריס (ג'ס קארר), נער בן 17 בחיים ובעלילה, נחתך בעריכה בפרק שעוסק בהרפתקאותיו עם כדורים דמויי ויאגרה. בזמן הזה, ב glee שרו שירי כריסמס.

כריסמס בגרסת glee


אפשר לומר שסקינס היא ההיפך מ glee,. אבל זה לא יהיה מדויק. שתי הסדרות המובילות האלה מתעסקות בנושא אחד, הנושא האהוב על המעצמה המערבית הגדולה והשוקעת בעולם – הפוליטיקלי קורקט. glee שרה ורוקדת אותו, סקינס מנסה לזיין אותו. בסופו של יום, שתיהן משרטטות את גבולות הלגיטימיות הצרים של מה שתקין פוליטית, וכיוון שהוסכם כבר שהכול פוליטי – את גבולות הלגיטימיות הצרים של מה שתקין בכלל.


פוליטיקלי קורקט אמריקאי


ברור בשביל מה האמריקאים צריכים את glee.  glee היא סדרה אינטליגנטית וכיפית, אבל דידקטית שאפשר להקיא. glee מדגימה רב תרבותיות מעוצבת ומהממת, מאוד שונה מאיך שהיא נראית במציאות, נניח באירופה. פלורליזם בglee פירושו שיש אסייתית, אסייתי, שחורה, יהודי שאינו רופס או חכם במיוחד, יותר מגיי אחד ובחור נכה שיש לו חיי אהבה. החגיגה הרב גזעית הזאת היא כל מה שאמריקה הייתה רוצה להיות, כשכולם חיים יפה ביחד, אבל מובלים על ידי גיבורים לבנים, נאים, מסורקים ומיינסטרימים, שחקני פוטבול וצ'ירלידרז. השחורים מוזמנים לשיר סול כמה שהם רוצים, אבל הם לא ייחלצו מעלילות המשנה ולא ישתלטו על עמדת הקווארטרבק. וזוהי רב תרבותיות כמו שאמריקה רוצה אותה. או במילה אחת, פוליטיקלי קורקט.


glee מסמנת מבפנים בדיוק את אותם גבולות שסקינס מסמנת מבחוץ; רק התדמיות שלהם הפוכות. אם מה שמופיע בglee הוא מצוות ה"עשה" (כזכור, אפילו אובמה תומך), אז מה שסקינס מביאה הוא תמונת המראה של ה"אל תעשה". זו הסיבה שעשו לסקינס רימייק אמריקאי (הם לא באמת לא מבינים אנגלית בריטית). יוצרי הסדרה המקורית כנראה התכוונו לייצר מסר חתרני יותר, אבל ארצות הברית סימנה מראש את סקינס בתור שם נרדף לצרות. ארגוני הורים, כותבי טורים, שמרנים אחרים, חברות־על קפיטליסטיות, MTV בעצמו – כולם דאגו להבהיר שסקינס היא סדרה מופרעת על מופרעוּת. זה אומר שכל מה שמופיע בסקינס הוא לא חלופה מציאותית אמיתית ואפשרית לכל מה שמופיע בglee ובשאר סדרות נוער אמריקאיות. זה אומר שאין כאן סיכוי רדיקלי. יש כאן התענגות על מה שאסור, כשכולם יודעים מראש וצועקים מראש שהוא אסור (אוננות! אוברדוז! ויאגרה!). בעצם, glee היא מלכת הפוליטיקלי קורקט הריק, כשסקינס היא מלכת האנטי פוליטיקלי קורקט הריק. וכך מסמנת סקינס את השוליים של הקבלה החברתית בארצות הברית, בזמן שglee מסמנת את הלב שלה.

צריך לומר שמזמן לא נראו באזור (ובתקופה האחרונה גם קצת בארץ) סדרות נוער כל כך שוות, עם עטיפה כל כך מושכת וכתיבה כל כך מושקעת. למרות שזה מה שאפשר היה לצפות מסדרות של נוער, על נוער או לנוער, אף אחת מהן לא מצליחה לחתור תחת שום דבר, אולי חוץ מהיכולת של אנשים צעירים לחשוב לבד. במאזן היבוא והיצוא האמריקאי, הכלל הוא להישאר בדיוק על נקודת האפס.


הילדים הטובים והרעים:


glee

ילדה טובה: רייצ'ל
נערה יהודיה, בת לשני אבות, חסודה וחסרת סטייל שאוהבת לשיר ולנצח, ולכן כמובן עובדת קשה ומנצחת. היא מעצבנת לאללה אבל כולם מקבלים אותה כי ככה זה ב"glee club".

ילד רע: פאק
נער יהודי שובב מבית קשה. הוא אוהב מין עם אמהות של אחרים וגונב פה ושם פריטים כמו כספי התרומות ל"glee club", אבל גם הכוונות הרעות שלו מסתיימות לרוב במעשים טובים.


סקינס

ילד טוב: סטנלי
בחור בתול ובלתי נאה, מוכשר בעיקר בהתמודדות אינטימית עם חומרי פורנו. כששולחים אותו לקנות סמים הוא נלחץ, כשמציעים לו מין בתשלום הוא מוותר. לא בדיוק ברנדון וולש, אבל ב"סקינס" הוא חנון־על.

ילדה רעה: קאדי
נערה נרקוטית ורזה שלא פוסלת עלילות שקשורות להפרעות אכילה בהמשך, מחבבת כדורים, סמים ואובדנות, יכולה להתמודד גם עם מין על טרמפולינות.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(21 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5