5 דברים שלמדנו מ"מד מן"

יום שישי 20 בנובמבר 2009 14:32 מאת: ענבל מלכה, עכבר העיר אונליין

במוצאי שבת תעלה העונה השלישית של "מד מן". לטובת מי שהתקשה לעקוב, ענבל מלכה מונה את חמשת הלקחים המרכזיים שלמדנו משתי העונות הקודמות


דון דרייפר בסצנה אופיינית

פרסומת

היום (שבת) מתחילה העונה השלישית של הסדרה המופתית מד מן (הגברים של שדרות מדיסון), שבשתי עונות בלבד העבירה את צופיה אינספור שיעורים מאלפים: איך עושים טלוויזיה איכותית כמו ספרות קלאסית, טלוויזיה שבה עיקר הדרמה לא קורית על המסך אלא מחוצה לו; איך מפעילים את הצופים, מוציאים אותם מהסטאטיות שברביצה מול המסך ומאלצים אותם להשלים פערים בעצמם, לחבר נקודות, לחלץ את הסאב-טקסט המוחבא היטב בתוך הטקסט; איך גורמים לסדרה להתגנב אליך בדממה מופתית, ללחוש לך בעדינות באוזן ולהפוך אותך לשבוי מרצון.

לרגל עלייתה של העונה השלישית, שמתגלה לקראת סופה כעוצמתית ומטלטלת לפחות כמו שתי אלה שקדמו לה, קיבצנו עבורכם את השיעורים החשובים ביותר שהעבירו הדמויות המרכזיות בסדרה לצופים האדוקים.

דון דרייפר: אתה יכול לרוץ אבל לא תצליח לברוח


מה למדנו: אין גבול לדברים שדון מוכן לעשות כדי לשכוח מאיפה הוא בא. הוא יתחתן עם ליטל מיס פרפקט וימשיך לזיין כל מה שייקרה בדרכו; הוא ישתה את עצמו לדעת ויעשן כאילו חייו תלויים בכך, ואז יחזור הביתה לתפקידו כאי של יציבות משפחתית; הוא יחליף את השם, את המשפחה, את העבר ואת הזכרונות תמורת קופסת קרטון מעוצבת במעמקי הסברבייה האמריקאית. הרי לא רק מהעבר הוא בורח – מהחיים כנער חווה קטן עם סיפור קשה וגג דולף – אלא גם (ובעיקר) מההווה; מהשקר שהוא החיים שלו, שנעשה חזות הכל ושבו הוא נאחז בכוחותיו האחרונים. דון דרייפר מלמד אותנו שלשקר יש רגליים, ולכן הוא תמיד רץ יותר מהר ממך. חלק מההנאה המזוכיסטית שבצפייה במד מן הוא לראות את הזיעה על פניו של דון כשהשקר שלו מדביק אותו.

מה עוד: אף פעם לא מוקדם מדי לוויסקי.

דון דרייפר. האמריקאי המושלם

בטי דרייפר: השלום מתחיל בתוכי (וכמה שיותר רחוק מבעלי הבוגדני)


מה למדנו: לעומת בעלה ההפכפך, לבטי דרייפר נמאס לברוח. נמאס לה להעמיד פנים שהיא לא יודעת שהחיים שלה הם בדיחה. נמאס לה להסתיר שמשעמם לה, שהיא עצובה, שהיא בודדה. בטי דרייפר של סוף העונה השנייה רחוקה מרחק רב מפלקט האשה המושלמת שהיתה בתחילת העונה הראשונה. היא יורה בציפורים ברובה אוויר. היא מעיפה את דון מהבית אחרי הבגידה האלף ואחת שלו. היא אפילו יוצאת לפאב ומוצאת לעצמה סטוץ מזדמן. כל הפוריטניות הפיפטיזית שבטי דרייפר מסמלת בשמלות המגוהצות ובפני המלאך שלה, יכולה לנשק לה את התחת כשהיא נוקמת בדון; לא רק בגלל הבגידות. גם סתם כי נמאס לה לבהות בטפטים של הסלון מבעד לסיגריה שהיא מחזיקה באלגנטיות. בלי להיות מודעת לזה, בטי דרייפר החדשה סוחבת על גבה הצנום את כל המהפכה הפמיניסטית של ראשית שנות השישים, גם אם יש לה דרכים בורגניות להחריד לעשות את זה.

מה עוד: כך תפגיני את כל קשת הרגשות האנושית מבלי להניד אף שריר בפנים.

בטי דרייפר (מימין), וג'ואן הולוויי. החלום ושברו


פגי אולסון: יש אנשים שהדחקה דווקא עובדת בשבילם


מה למדנו: מתוקף היותה דמות מראה של דון דרייפר (על כל הקשר ההזוי עד חולני שמתקיים ביניהם), פגי אולסון מקדישה את רוב מרצה לבריחה מהבלתי נמנע. היא בורחת מדמות הקלולס הצעירה של המשרד, אבל מתקשה לברוא את עצמה כאשה בשלה ודעתנית. היא בורחת מחוסר השליטה שלה בחיים (הסיבה שהובילה אותה לעזוב את הקן המשפחתי המחניק ולברוח למנהטן המסוכנת), וממהרת להשליך את עצמה על כל מי שיהיה מוכן לקחת אותה תחת חסותו (דון? פיט קמפבל? מישהו?). אפשר בסיכום גס לומר שפגי אולסון בורחת מהגוף שלה – הן מהגוף הילדותי שלה, שמפריע לאנשים סביבה לקחת אותה ברצינות כאדם בוגר ועצמאי, והן מהגוף ההריוני שלה, שהולך ותופח לעיני כולם. כשהיא מתעוררת מהלידה שאפילו לא ידעה שצפויה לה, מי יושב לצד מיטתה אם לא דון דרייפר, שמבטיח לה שהיא תשכח מהלידה הזאת והיא לא תהיה יותר. תודה לך, דון. ניתן לומר שהתלמידה התעלתה על המורה בכל מה שקשור להימלטות מהמציאות.

מה עוד: לא לכולן יפה להיות בהריון. על חלק זה אפילו נראה קטסטרופלי.



פגי אולסון. התלמיד עלה על רבו
 (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

ג'ואן הולוויי: לפעמים מה שאת רוצה הוא האסון הכי גדול שלך


מה למדנו: ג'ואן הולוויי היא הכי אשה שאפשר להיות, בעיקר כשמדובר בסוף שנות ה-50, תחילת ה-60; היא מגדירה מחדש את המושג סקסית למרות שהיא רחוקה מאידיאל ההרואין שיק של ימינו. היא המזכירה הראשית בחברה, מדברת בקול דק ועדין, הולכת בהליכת חתול מיומנת ובכל זאת מצליחה לנהל את העניינים על פי רצונה. בעונה הראשונה ראינו אותה יוצאת לדייטים ומשמשת הפילגש של הבוס רוג'ר סטרלינג, אך כל אותו זמן מה שג'ואן באמת רצתה היה למצוא את "האחד" שיגאל אותה מרווקותה. בעונה השנייה היא אכן מוצאת אותו, בדמות הרופא החתיך שלו היא מתארסת. ג'ואן לא נותנת לתנאי המציאות הקשים להסית אותה מדרכה, אפילו כשהארוס שלה אונס אותה על רצפת המשרד. בעונה השלישית (בלי ליצור כאן ספוילר גדול מדי) היא תמשיך ללמוד על הפער בין החלום והמציאות,  וגם על הכוח הנשי שלה, שלפעמים נדרש ממנה לרסן.

מה עוד: איך להתלבש. איך להתאפר. איך להיראות מדהים הרחק ממידה 36. איך להסתיר את הגיל. איך להחזיק סיגריות וגברים.


בנות, כך תלמדו כוח נשי מהו

רוג'ר סטרלינג: להיוולד כל בוקר מחדש


מה למדנו: אמנם דמותו של רוג'ר סטרלינג אינה אחת העגולות והמשתנות בסדרה, אך בדיוק מהמקום הזה היא שואבת את כוחה. סטרלינג לנצח יהיה האיש הציני וחסר העכבות, זה שעושה את המזכירה הראשית, ועל הדרך עוד כמה נשים אחרות – מזכירות וכאלה שאינן מזכירות – ולבסוף עוזב את הבית ומתחתן עם היפה והצעירה שבהן. בתור מי שירש את החברה מאביו, סטרלינג לא יודע מה זה לעבוד קשה, אלא רק מה זה לחיות טוב כשיש לך הרבה כסף. הוא לא מפסיק לעשן גם אחרי התקף הלב המפורסם של העונה השנייה, הוא לא מעוניין בביקורת של דון על מעשיו אלא רק בחברות שטחית וחסרת דאגות איתו (ואם לא – הוא לא יהסס לבעוט אותו לעזאזל כשצריך). רוג'ר סטרלינג הוא איש ללא מצפון, ללא חרטות ועם המון הומור וקסם אישי.

מה עוד: למי שחושבת ששיער אפור זה סקסי – חכי שתראי אותו צח כשלג.

 


              ג'ון סלטרי בתפקיד רוג'ר סטרלינג. בעונה החדשה ילגום סטוליצ'ניאה

פרויקט מיוחד - מד מן חוזרת לעונה שלישית:

היוצר של שדרות מדיסון

הכוכבת של שדרות מדיסון

התסריטאיות של שדרות מדיסון

הבגדים של שדרות מדיסון


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(5 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5