למה "חברות" מתעקשת לעשות לא נעים?

יום רביעי 24 באפריל 2013 00:07 מאת: אור בר שלום, עכבר העיר

נשים בפריים טיים? צ'ק, מזרחים בפריים טיים? צ'ק, רווקות לצד אמהות? צ'ק. הסדרה החדשה של ליטל שוורץ מחדשת, מרעננת ואפילו משעשעת. הבעיה מתחילה כשהיא מנסה להיות שילוב בין "סקס והעיר" ל"רמזור"


אז ככה נראים החיים של ריקי כהן?

(צילום: גיא קרן)

פרסומת

אישה ישראלית? מעל לשלושים? אוחזת בילד-שניים ובעל מתפקד חלקית? ברוכה הבאה לפריים טיים. שבי, תרגישי בנוח, את כאן כדי להישאר. מי שמסתכלת היום על הפריים טיים המסחרי של ערוצי הטלוויזיה יכולה להרגיש התרוממות רוח קלה. המשיח עוד לא כאן, וייצוג נשים על המסך עדיין לא משתווה לזה של גברים (ותעיד על כך העצומה שמתרוצצת ברשת ודורשת מערוץ 10 לשים יותר נשים במשדרי האקטואליה של הערוץ), אבל היי. אנחנו מתקדמות. עוד מאמץ קטן ואפילו נתגבר על תוכניות הבוקר. אל הנבחרת המכובדת של "בלתי הפיך" ו"יום האם" הצטרפה אתמול "חברות", שיצרה ליטל שוורץ וכתבו שי בן עטר וליאת שביט. כמו אחיותיה הגדולות גם "חברות" מתמקד בפלח הדמוגרפי של נשים נשואות (או לפחות אמורות להיות נשואות לפי הסטנדרט המקומי), אימהות לילדים שמנסות לתחזק קריירה סבירה לצד חיי מין פעילים. פלוס נקודות בונוס: כמעט כל הדמויות הראשיות הן מזרחיות.  

נעה (שוורץ) היא אמא לילדה עם בעיות משקל, נשואה לארז (קובי מימון) ועם דימוי גוף לוקה באשליה, כמו כולנו. החברה הכי טובה שלה היא פזית (לירית בלבן. לנצח נעמי כפית מ"הבורר"), אמא לשלושה עם עסק משפחתי ובעל שמנמן ושני (מגי אזרזר, רכש חדש) על תקן השוטרת הרווקה. ברקע מסתובבת גם ורד (לירון ויסמן) עורכת דין יפהפייה שנושאת על גבה כל קלישאה אשכנזית שצוות הכותבים היה יכול לחשוב עליו. ארבעתן מנווטות את חייהן בפרברי תל אביב (בין חדרה לגדרה, אל תתפסו אותי במילה) ומדגימות איך באמת נראים החיים של ריקי כהן. בין חוג ההתעמלות של הילדה לפגישה השבועית עם המורטת העיוורת שמקללת בעיראקית.

צפו בפרומו לסדרה:

על הרענון בלוקיישן ובשפה שמציעה "חברות" מאפילים הניסיונות שלה להיות מה שהיא לא. כשנעה מנסה להידחף למידה 36 בג'ינס למרות שבפועל היא מידה 40, זה משעשע. כשסדרה כמו "חברות" מנסה להיות שילוב של "סקס והעיר הגדולה", "רמזור" ו"מה זה השטויות האלו" זה לוחץ על הסרעפת. ואני אומרת, תנוחי. את חמודה בדיוק כמו שאת. ליטל שוורץ בנתה קריירה כאישה סטנדאפיסטית שנהנית לצחוק על עצמה. אם היכולת שלה לקחת אפיזודות קטנות מחייה ולהעצים אותן לכדי אמירה רחבה יותר על החיים תחת משטר אסטרוגן הביאה לה סדרה בפריים טיים של ערוץ מסחרי בישראל, אז למה להרוס את זה? הקטעים המוצלחים בסדרה הם דווקא אלו שמנסים להגיד משהו על המצב הקיומי שלנו ופחות ההקצנות ההיסטריות שלעיתים קרובות קופצות מעל הכריש ומשאירות אותו לדמם עם המעיים בחוץ. כשרובי פורת שובל משחקת אותה הדודה מהגיהנום שלא מפסיקה להתעמר בשני זה חביב. כשהיא עושה את זה עם פטיש של חמש קילו למשך עשרים דקות זה כבר מעייף. כשפזית מקנאת בעובדת החדשה שירדה במשקל ("מה זה, למה היא יפה?") היא מעניקה הצצה לחוסר הפרגון הנשי שהפך לספורט לאומי במחוזותינו ("שתדעי לך שבלונד לא מתאים לכל אחת. אבל לא, עלייך זה יפה"). אבל כשהיא צורחת מאחורי בעלה לא נעים ולא מתאים.

ועכשיו אפשר לשים את כל זה בצד ולהתמקד במגי אזרזר. למרות שמדובר באחת השחקניות הצעירות על הסט (26) ולמרות שהתסריט שנכתב עבורה שופע מהמורות קלישאתיות (שוטרת מזרחית וכו'), היא מצליחה לדלג עליהן בקלילות ולהפוך לאחת הדמויות המהימנות על הסט. שני של אזרזר היא מהבנות האלו שרוצים לקחת אותן לאמא, להתחתן איתן ולעשות מהר שלושה ילדים לפני שהיא תתחרט. שמחת החיים שלה (שמשתקפת גם בראיונות שנתנה לתקשורת לקראת יציאת הסדרה) מדבקת ובניגוד לשאר חברותיה לסדרה היא מצליחה להישאר דמות ריאליסטית גם בסיטואציות המופרכות שמזמן לה הציר העלילתי.

"חברות" היא קומדיה לא רעה בכלל. היא לא עולבת בגברים בצורה מעוררת רחמים (כמו שעשה אדיר מילר לנשים ב"רמזור"), היא משתדלת להציג סיטואציות יומיומיות משעשעות ואפילו מצליחה להצחיק מדי פעם ולהגיד משהו שנון ונכון באמת. הבעיה מתחילה כשמישהו נתקע עם כפתור הווליום בעריכה. כשמשהו לא מצחיק לא מגזימים אותו עוד יותר כדי לסחוט חיוכים בכוח, אלא חוזרים להתחלה ומנסים להבין מה לא הלך. כש"חברות" עושה את זה היא יוצרת רגעים מוצלחים מאוד. בשאר הזמן היא פשוט חמודה ומי רוצה להיות רק חמודה?


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5