טלוויזיה

עדכנו אותנו




חטופים 2: קלישאתית אבל סוחפת

יום שני 15 באוקטובר 2012 19:25 מאת: אורי ערן, עכבר העיר

הפרק שפתח את העונה החדשה של "חטופים" מכניס פיתול מתבקש בעלילה דרך סיפור קורבנות המחבלים ששוחררו בעסקת השבויים. אבל באופן פרדוקסלי, ככל שהיא צפויה יותר כך היא גם עובדת



(צילום: רונן אקרמן)

פרסומת

נדמה שלא היה יכול להיות עיתוי טוב יותר לחזרתה של "חטופים": שלושה ימים בלבד לאחר הלווייתו של החייל הנעדר מג'די חלבי, בזמן ש"אללה אסלאם" ממשיכה לעורר הדים בשל הטיפול השערורייתי שלה ב"שאלה המוסלמית". האם יש זמן טוב מזה בשביל סדרה העוסקת בחייל שבוי שסרח והתאסלם? צירוף המקרים הזה בין לוח השידורים ובין האקטואליה נראה כמו תופעה מיסטית כמעט. אבל הוא הופך למובן יותר כשמביאים בחשבון את הפרדוקס של "חטופים",  שככל שהיא צפויה וקלישאתית יותר, כך היא גם סוחפת ומשכנעת יותר.

» חטופים 2 - לכל הפרטים

העונה השנייה של מה שכבר אפשר לכנות "הבייבי החדשה של קשת", מכניסה לעלילה הדחוסה קו נוסף: את סיפורם של המחבל ששוחרר במסגרת עסקת חילופי השבויים (יוסף סוויד), והמשפחה שנפלה קורבן למעשיו. אלא שגידי רף ושות' לא מסתפקים בפיתול הצפוי הזה, וכאילו מתעקשים ליצור (באופן מודע לעצמו לחלוטין, כך נראה) קריקטורה של המציאות הפוסט טראומטית הישראלית: הפיגוע שבו נהרג אבי המשפחה התרחש, איך לא, בבית ספר. יסודי. ביום הראשון של כיתה א'. ואם זה לא מספיק, האב מוצא להורג על ידי המחבל לנגד עיניו המשתאות של בנו, שניות לפני שלוחמי הימ"מ מסתערים לתוך בניין בית הספר, מרתקים את המחבל לרצפה, מסירים ממנו את כיסוי הפנים, ומאפשרים לילד בן השש לנעוץ מבט קורע לב בפני האיש שהרג את אביו. היתום ההמום גדל להיות בחור יפה תואר, ופוגש במקרה את אחותו של עמיאל בן-חורין (אסי כהן), החייל שנחטף והתאסלם.


קריקטורה של המציאות הפוסט טראומטית הישראלית (צילום: ינאי יחיאל)

לרשימת הקלישאות הזו אפשר להוסיף גם את החלוקה השחורה-לבנה של נשות החטופים: הטובה (יעל אבקסיס), שחיכתה ושמרה את עצמה לבן זוגה רק כדי לקבל סטירת לחי עם שובו. הרעה (מילי אביטל), שזונחת את בן זוגה לטובת אחיו (!), ואז חוזרת לאהבת נעוריה, ומותירה מאחור בעל וילד. דמותה של יעל בן חורין (עדי עזרוני), אחותו של החטוף שהתאסלם במהלך שנותיו בשבי, תורמת גם היא את חלקה למלודרמה, מתעקשת להיצמד לזיכרון אחיה ומסרבת להיפרד מחפציו. למעט הדיאלוג הקצר שלה עם קורבן הטרור שבגר, היא לא מוציאה מילה במהלך הפרק הראשון, ורק עוסקת במיון חפציו של אחיה. ברגע השיא מניחה את בגדיו היתומים על מיטתה וממררת בבכי.

את ההמשך קל לנחש כבר עכשיו: החטוף שהתאסלם ייאלץ להכריע בין נאמנותו לארגון הטרור שהוא מועמד להנהיג ובין אהבת המולדת, ובסוף ישוב כדי לחבק את אחותו האומללה. היא תתאהב בקורבן הטרור, שיגלה את האחריות העקיפה שלה לשחרור האיש שהרג את אביו ויזעם עליה. מעורבות המוסד תיחשף, ואיתה יתגלה גם כי ידם של בכירי הממשל היתה במעל, וכן הלאה.


יוצרת את התחושה שככה נראים החיים שלנו
(צילום: רונן אקרמן)

אבל באופן מוזר, התסריט השחוק והידוע מראש הזה לא גורע כהוא זה מאמינותה של "חטופים", או מהמתח שהיא יוצרת. להפך: "חטופים" מצליחה לסחוף ולרגש דווקא משום שהיא יוצרת את התחושה שככה נראים החיים שלנו: ככה אנחנו מתאבלים, ככה אנחנו אוהבים את מתינו ואת חיינו, ככה אנחנו נאמנים למדינה שלנו. וכנראה שזה באמת ככה. אנחנו חיים את הקלישאה שהיא "חטופים". אחרת קשה להסביר איך שורה כמו "בוא נצא כבר מהשבי הזה" יכולה להישמע כמו משהו שאדם שחזר מהשבי יאמר לחברו, וייתקל בתגובה הלקונית, "איך?".

 

 





תגיות: אורי ערן, אסי כהן, חטופים, יוסף סוויד, עדי עזרוני, קשת

(7 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5