הישרדות VIP: שגב גם לא יודע לנצח בכבוד

יום שבת 11 באוגוסט 2012 22:30 מאת: זיו יצחקי, עכבר העיר

בדקה התשעים מוכיח שגב כי כוחו במותנו, אבל ככה מסתבר שלא רק להפסיד הוא לא יודע, אלא גם לנצח, השתיקות של בוקי במועצה מרמזות כי גנבת הפסלון היה בהתערבות ההפקה, והשלישייה המנצחת ממשיכה להפסיד


ממשיך את המהפך שבוקי התחיל. איתי שגב

(צילום: ורד אדיר)

פרסומת

השעה היא שעת נצחון. שעתם הגדולה של בחורינו הטובים בוקי נאה ואיתי שגב. במקום להמציא איזה ריקוד שינציח את האירוע כמו אירית רחמים, שניהם הולכים כמו שני גברים לחפוף שיער. שגב מבין שהוא חייב לבסס את מעמדו כשליט החדש של השבט ומכריז על עצמו שהוא חסין, חסין, חסין בתקווה שאיזו חברה למיגון מכוניות תיקח אותו להיות הפרזנטור שלה. זהו הסימן הראשון לכך ששגב לא רק לא יודע להפסיד בכבוד, גם לנצח בכבוד זה לא הצד החזק שלו. ועל כך בהמשך.

» הישרדות VIP - כל הכתבות והביקורות
» הישרדות VIP: איפה הביצים של איתי שגב?
» הישרדות VIP: מופע האימים של בוקי 


בינתיים, בצד השני של האי. האושר שקורן מפניו של משה המתבודד מוכיח באופן ודאי שצדק מי שאמר שהגיהנום הוא הזולת. המשימה שמוטלת עליו ועל אושרי שתיים לחפור בחולות יותר נראית כמו אודישן לאיזה ארגון פשע ולא כתחרות על הסיכוי להישאר במשחק. אושרי שתיים שובר את רצף הנצחונות של משהרקולס שנשלח לשרוף את הבנדנה שלו. אבל אף אחד לא גוזר לו את דרגות ה"הרקולס" ולא מעדכן אותנו האם הוא הורד בחזרה לדרגת משה או שאולי חמור מזאת, אף הידרדר לדרגת מושון. כך או כך, פרסטר עוזב את אי התקווה, לא לפני שהוא מזכיר לכולנו כי הוא עבר תהליך וגם מכריז על עצמו כעל משה שמכר את הפרארי. רק אור ואהבה שיהיו שם.

משהרקולס נפרד מהתואר. הקרב בין פרסטר לתורג'י באי התקווה:



באי של סאנאי האירועים מתנדנדים בין הטראגי למה שלא יקראו לדבר הזה שבא לפני קומי. בתחילה שגב, הנואש תמיד לקהל, מנסה לרכך את אנה וענת באמצעות כל מיני הצחקות בשקל על נרקיס מלך הביצה. בוקי נאה כבר חושב על היום שאחרי וטורח לתאר לשגב בפרטי פרטים כיצד ענת ואנה ישתו את דמו מקשית דרך אבי העורקים. בוקי צודק, הנוער חולה על ערפדים, אולי יש צ'אנס לעשות ספין אוף  של החצויה שיתרחש ברחוב פין אחד. חגיגות הנצחון לא נעצרות שם ומתלווה אליהן מוזיקה פומפוזית מהסוג שליווה את "מרכבות האש". זו גם ההזדמנות של שגב לחזור על תיבת המסר על כך שהוא הסוס השחור, הברווז השחור ובכלל, השחור החדש של הישרדות. באמת סיפור מעורר השראה, בניגוד לעמדתו הנחרצת של הציבור היה שגב הראשון לזהות ולפעול לכך שהוא צריך להצטרף לפורמט, והנה עכשיו הוא ברביעייה. אם לערוץ 10 היה כסף לזכויות יוצרים, היינו מקבלים בטח ברקע את "כנגד כל הסיכויים" של פיל קולינס. לא קיבלנו, ולזה ייקרא שמחת עניים.

החלק המעיק ביותר בחגיגות הוא התעקשותו של בוקי לשיר. בוקי שייך לזן הזמרים החובבים המעצבן יותר, אלה שלא מזייפים רק את המנגינה, אלא גם את המילים. אבל כן יש לו סיבה לשיר וגם לרקוד. המומנטום והערך העצמי המוגבר של שגב עשו את שלהם והוא זוכה גם בצמיד הווטו. הפרס של שגב הפעם הוא חיבוק עם בוקי. אף אחד לא נלחם איתו עליו. שגב לא נותן לשנייה לעבור אחרי הנצחון כדי להודיע שהוא השה המובל לטבח שהפך לרועה. בדימוי הזה מסכם שגב את כל תפיסת העצמי שלו כקורבן נצחי, המצוי כל העת במגננה גם כשכוח ההחלטה והיכולת לנווט את גורלו מצויים בידיו. צודק, אם זה הצליח ברמה הלאומית, אין שום סיבה שזה לא יצליח ברמה ההישרדותית.

חסין חסין חסין. שגב ובוקי מתלבטים בין אנה לענת:



בחזרה במחנה, בין שני הצדדים לא מתנהלים שום מגעים. גם אף שליח מיוחד של האו"ם לא מגיע כדי להעביר מסרים. על החוף שוררת אווירה מתוחה עמוסה בחרדות בשל ההבנה ששגב נכנס למרחב החסינות הכפול. שוב שני השלישים שנותרו מברית גורדון מיעטו בערך האויב ונתפסו לקונספציה. ענת מסתגרת בלשכתה ולא מדברת אפילו עם יועציה הקרובים. בוקי בוחר להוכיח מי המעצמה האזורית האמיתית בסאנאי ומנמנם על הספסל כמו החתולה שולמית של פינוקיו. כדי לפתור את משבר מפרץ השורדים, פונים החברים אל יורשו של הנרי קיסינג'ר בכל הקשור ליחסים בין לאומיים, פרופסור זוארץ.

קודם כל, כשזוארץ מסכם את אירועי מועצת השבט הקודמת, פתאום נוחתת עליו תחושת דחיפות והוא ממצה את הסיפור בשלוש מילים הכי סטיריליות שיכולות להיות. בחירה מעניינת של הגרסה הישראלית של הפורמט, שהינה ארוכה ביותר מפי שתיים מאמה בארה"ב. ובדיוק אותה הפקה שמקדישה דקות ארוכות ויקרות לסצינות של שורדים צועדים (כולל קלוז אפים של קרסוליים וברכיים), שורדים מתיישבים, שורדים מגרדים באף, שורדים מכחכחים בגרון, שורדים חוזרים על מה שגיא אמר הרגע, שורדים חוזרים על מה ששורד אחר חזר על מה שגיא אמר כרגע  - אותה הפקה פתאום מגלה שאין לה זמן והיא נורא ממהרת. במקום להתעכב על אירועי העבר, מאבחן זוארץ שענת איננה כתמול שלשום, והוא צודק. היא מודיעה לכולם שאיננה יכולה יותר. נמאס לה לשאת את האחריות ולקבל החלטות. היא משחררת. כמה דקות לאחר מכן, אפשר גם להבין למה. נמאס לה לבשל, לשטוף, לנקות, לרחוץ ולעשות את הכל בשביל כולם. נשבר לה, היא לא המשרתת של הבית הזה ושישברו את הראש ואת הקוקוסים בעצמם. את טיעון הקוקוס דואג שגב לנטרל באמצעות העצה הראשונה שמופיעה בספר ההדרכה לגיסה המתחילה. במסגרתה, מצווה תמיד על הגיסה המתארחת להציע לשטוף את הכלים אחרי הארוחה ביודעה שהגיסה המארחת תאמר לה "שלא תעזי לגעת בזה", ושלעולם לא תצטרך לעמוד במילה שלה.

ענת לא יכולה יותר. עוד מועצת שבט סוערת במיוחד:



בסופו של דבר, סיפור הפסלון שוב עולה לדיון, רק בשביל לגלות שבוקי, בחור ורבאלי מאוד בימים כתיקונם, מתקשה מאוד למצוא מילים כדי להסביר את הצעד שנקט בו. מי שמחפש תימוכין לכך שהרעיון נשתל בראשו על ידי ההפקה, יכול לסמן עוד וי בטור של 'הבעד'. תחת הקטגוריה 'יותר מדי אינפורמציה' נכנסים שגב ובוקי שמשתפים את האומה בהרגלי המשחק המקדים שלהם הכוללים הקאה של שגב. שגב, שכבר הבין משהו על הפכפכותם של החיים, מנצל את אור הזרקורים כדי להרביץ נאום שהוא בן כלאיים של נאום ה"אני אנווט" של רבין יחד ונאום קנדי בברלין כשהם ארוזים ב"אני מאשים" א-לה אמיל זולא. דדון, שבוודאי מתגעגעת למנוי שלה לתיאטרון גשר, לא עוצרת בעצמה ומוחאת לו כפיים על הביצוע התיאטרלי המרשים. ענת ואנה פחות מתרשמות מהפאתוס ומצחקקות כמו שתי ילדות בצפירה של יום השואה. כשגיא מכבה לה את הלפיד, קשה שלא לחשוב שאין לענת להלין, אלא על עצמה. במקום להתמקד באסטרטגיה וחסינויות, כל מה שהיא היתה צריכה לעשות כדי לזכות הוא לברר איך בוקי אוהב את האורז שלו.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(33 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5