טלוויזיה

עדכנו אותנו




שכל הציניקנים ימותו: "בית ספר למוזיקה" הוא ריגוש טלוויזיוני עממי

יום ראשון 01 בינואר 2012 00:23 מאת: גלי פיאלקוב, עכבר העיר

אל הנוסחה המנצחת של ילדים חמודים, התחברו כשרון, יכולת לרגש והפקה מקצועית ומהודקת. אלה הפכו את התוכנית מקרקע פוריה להתנשאות, ביקורתיות ורחמים על הילדים, למופע מרגש וסוחף. צריך רק להיפרד משכבות הציניות ולהתמסר



סיפק את הסחורה, ובענק. מישל כהן

(צילום מסך)

פרסומת

זהו! פסטיבל "מסיבת הסיום של בית הספר למוזיקה עונה ראשונה" הסתיים. רק שלוש תוכניות ספיישל והעסק תם ונשלם. התלמיד המצטיין לעונה זוהה והומלך ושמו בישראל מישל כהן. יודע לשיר הילד. כמו שאומר צביקה הדר – כבוד! אבל בואו נחזור לרגע לאחור.

בית ספר למוזיקה - כל הכתבות והביקורות

גנבי הצגות



"זהו. מסדרונות בית הספר יתרוקנו מכל תלמידי שנה א", פתח הדר את התוכנית האחרונה של העונה בקול מלא פאתוס, שאפילו הוא יודע ללגלג עליו. בבואנו לסכם ראשית נאמר שהדרמתיות הזו באמת מעוררת סלידה. היא והמאמץ הכוחני המיותר לדחוף את הצופים לכדי ריגוש הכרחי (שהתבטא למשל בבחירת מרבית השירים שמשקלם כמה וכמה וכמה טונות, וגילם נדמה כאלפי שנים). אבל אולי זו ההסתייגות היחידה שבית ספר למוזיקה  מעורר.

כמה שלא נהיה ציניקנים ונקטול את המניפולציה הבסיסית – ילדים תמיד יגנבו את ההצגה. וכמה שנוסיף להתעסק בדאגנות-יתר, וביומרות פסיכולוגיות דה-לה-שמעטע בפגיעה שעלולה להיגרם למשתתפים, שהחלב עוד לח על שפתיהם, וכמה שלא נאשים את ההפקה וההורים בניצול ציני של קטינים בעלי עור רך ופגיע במיוחד – בסופו של עניין התוצאה שאליה הגיעו "קשת" ויוצרי התוכנית מדברת בעד עצמה. התוצאה היא ריגוש טלוויזיוני עממי ושווה לכל נפש מן המעלה הראשונה.

מישל כהן, ליבי פנקר, קטלין אליגדו, שי המבר, שלו מנשה  ודניאל דרחי, ששת הפיינליסטים של התוכנית שלא הייתה תחרות, סיפקו את הסחורה, ובענק. הם לא נוצלו אלא ניצלו את ההזדמנות לצאת גדולים, וראויים לכל מלה של פרגון. כמובן שמדובר על הפקה מהוקצעת, מקצוענית ומתוקתקת ,שיודעת היטב את עבודתה, אבל בלעדי הילדים המצוינים האלה - הקטנים החמודים, הייחודיים, העמוקים, הרציניים, השאפתנים והמקצוענים האלו - הפרפור הזה בלב מול המסך לא היה קורה.  הרי אנחנו כבר כל כך קהים, צופים שכבר ראו דבר או שניים על המרקע שלהם, צופים שלא קונים כל שטיק, ואולי אי אפשר שלא להתרגש מילדים שרים. אבל, חייבים להודות שאל הנוסחה המנצחת, שכביכול טומנת בחובה ילדוּת נטו, התווספו פה הרבה אלמנטים שעשו עלינו את העבודה ואת כולם אפשר לסכם במלה אחת – לב.

#alt
בלעדיהם אין פרפור. ילדי "בית ספר למוזיקה" (צילום מסך מאתר mako.co.il)


אותנטיות מרגשת


יש להם לב רגיש לילדים האלו, אבל אל תדאגו להם, שום נזק לא נגרם ללבם בגלל שהצטרפו לשורות התוכנית. הם בסדר והם בדרך לכוכבות. דרך אותה התחילו בדרך שבה מתחילים כוכבוּיות ב- 2012: בגיל צעיר בטלוויזיה (אגב, גם באינטרנט זה לגיטימי). גם אלו מביניהם שלא יתפרסמו לבסוף, יוכלו בוודאי להעריך  את החוויה המיוחדת שעברו, ושהעבירו לצופים בבית: קטלין סיפקה לנו שוב אפשרות להבחין בזר היושב בקרבנו, לראות עד כמה הוא כן שייך ולמצוא בנו פרגון על כישרון. המלים ששרה קיבלו משמעות כפולה ומכופלת, וכשפיה זימר עד כמה היא יפה בכל מובן שהוא, לא משנה מה מישהו אומר, הלב נרעד. דניאל בא קטנטן וכפוף ומגומגם וסיים גאה, מתוח, מחייך בזווית הפה, ומרוצה מעצמו לאללה. נחת. שי הביאה בגרות מרשימה אל הבמה. ליבי לבלבה מול העיניים והייתה כמו פרח שעלי הכותרת שלו נפרשו לאיטם. שלו מנשה הצליח להרטיט את הלב עם צליליו הצלולים, הגבוהים והנדירים. מישל הפגין וירטואוזיות קולית פנומנאלית, ומקצועיות גבוהה. וכולם כולם ידעו להיות אותנטיים ומופלאים.

עם המורים זה כבר היה פחות דומיננטי, האותנטיות זאת אומרת, ובכל זאת אפשר לפרגן לכולם על מקצועיות, רציניות ומעורבות בתהליך שנראתה כנה. מעבר לזה, אי-אפשר לקחת מיהורם גאון את הארצישראליות שאצבעותיו פורטות עלינו, ממשה פרץ את הנחמדות המתפרצת שלו, מקרן פלס את היופי והנשיות הגועשים, וממתי כספי אי-אפשר לקחת כלום, כי הוא יחיד, מיוחד, מרתק, ומלא כרימון מתפקע של קסם אישיותי וכישרון מובהק.

ואם יימצא ערל הלב שיקום ויאמר שכולם הרי עובדים בעבור ההפקה, ועושים יד אחת עם הדרמה המתבקשת מתוקף תפקידם, אז אפשר יהיה לפטור אותו, ולשלוח אותו אל צילומי התקריב בהם נראו הבעות פניהם, ולחלוחית עיניהם של חברי הוועדה הפדגוגית המכובדים. אלו הציגו, באופן שקשה לביים, ריגוש מדבק ומפעים. אין ספק שדני סידס או שרון מולדבי אינם טירונים שטרם נתקלו בזמרים מלהיבים, וששרון בן עזר לא הייתה צפויה להתלהב מסוג כזה של מופע. מפתיע שאפשר היה לזהות בנקל את מסלול הדמעה על הלחי חרוצת הקמטים של יקיר אביב, את הריכוז השפוך על פניה של מירי אלוני עצומת העיניים, ואת תגובתם האמוציונאלית של עוד יוצרים, מוזיקאים ואחרים שמוזיקה היא כל עולמם. את כולם כאחד ראינו נכבשים, נרגשים, מתחברים.

סוחטת דמעות מהשופטים. קטלין אליגדו:

אז גם אנחנו התחברנו, ולמי שהתחבר היה כיף. כיף שבשביל להשיגו צריך להסיר כל צעיפי הציניות, ולבוא נקיים ופתוחים לשמוע ולהתפלש בשמאלץ, ובכמות סכרין לא מעטה. אך עדיין אפשר וכדאי היה להיסחף פנימה, לשמוח עבור הילדים ואיתם, לאפשר ללב לפעום, לעיניים להירטב קצת, ולנשמה לספוג משהו תמים ורך של ילדים. משהו שאולי פחדנו שכבר איבדנו. ועכשיו "קשת", אתם מוזמנים לעבוד על עונה שנייה, ובינתיים רק אם אפשר נאחל לכם שתשכילו להביא לכוכב נולד הבא, "כוכב נולד 10", מתחרים שיהיה באמתחתם אפילו קצת מהכישרון, הייחודיות והאנושיות שהיה בתלמידי "בית הספר למוזיקה" של העונה הראשונה.





תגיות: בית ספר למוזיקה, גלי פיאלקוב, יהורם גאון, משה פרץ, מתי כספי, צביקה הדר, קרן פלס

(11 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • מ 03/02/2012 14:29:57

  • צופה נאמן 01/01/2012 22:53:00

  • שורצי 01/01/2012 16:51:01

  • רותי 01/01/2012 16:27:16

  • פסיכולוגית ילדים 01/01/2012 15:56:40

  • להפגין נגד מאקו המקקו 01/01/2012 15:26:08

  • אור לנו 01/01/2012 15:14:41

  • lilalila 01/01/2012 15:08:17

  • BJ PEN 01/01/2012 14:33:14

  • מעכשין תהיו בטוחים שבין עונות כוכב נולד יהיה בית ספר למוסיקה 01/01/2012 14:06:14

  • מוצרט 01/01/2012 13:59:14

  • סי 01/01/2012 13:58:32

  • רמי 01/01/2012 13:50:18

  • סבלתי 01/01/2012 12:37:49

  • דמעות=כסף 01/01/2012 12:30:17

  • טלפלא 01/01/2012 11:58:49

  • שי 01/01/2012 11:49:20

  • שגיב 01/01/2012 11:48:23

  • בתחום הטיפולי 01/01/2012 11:42:38

  • סמים להמונים 01/01/2012 10:49:20

  • השם ימלסומה 01/01/2012 10:48:16

  • פלוטו 01/01/2012 10:30:09

  • דרום אפריקני 01/01/2012 10:14:09

  • ציניקן 01/01/2012 10:06:00

  • אופיר 01/01/2012 09:47:16

  • בני 01/01/2012 09:34:42