ארץ נהדרת 7: מה מצחיק במדינה בלי עתיד?

יום שבת 24 באפריל 2010 00:43 מאת: איילה פנייבסקי, עכבר העיר אונליין

חגיגות יום העצמאות והנוסטלגיה שמזמן החג סייעו לתוכנית להרים כמה פאנצ'ים מצוינים אבל בעיקר חידדו את העובדה שיש לנו יותר עבר מעתיד לצפות לו


טל פרידמן כרובי ריבלין. תחי מדינת ירושלים

פרסומת

יום העצמאות עבור "ארץ נהדרת" הוא כמו הקיץ לבר רפאלי. זה רגע האמת, ההזדמנות לצאת עם כל מה שיש במחסנים, ויש, הרגע להפגיז בו. אחרי הכול, אין כמו אופוריה לאומית, נאומים זחוחים וקשקושי דגלנים כדי לייצר סאטירה מוצלחת, או לפחות בידור נעים של ערב.

» ארץ נהדרת 7 - כל הכתבות

הרגעים הראשונים של התוכנית, כמו אלה של המדינה החוגגת עצמה, אכן סיפקו סיבות טובות לתקווה. אין מה לומר, שולה זקן מבערת מסמכי הולילנד באש המשואות זה מצחיק. אבל רובי ריבלין ("סב סבי המנוח עוד שימש עמוד בבית המקדש") מתייפח לשמע השם המפורש (ירושלים), זה לא סתם מצחיק. בסופו של מערכון, ריבלין המייבב מצליח לעשות את מה שאף אחד לא הצליח לעשות בשנים האחרונות, כלומר, לנסח באורח מדויק ותמציתי את מדיניותה של ממשלת נתניהו מראשיתה ועד הלום. וככה זה נשמע: "כוס אמו מדינת ישראל, תחי מדינת ירושלים!"

ההמשך, יש שיאמרו גם במקרה של המדינה, היה עגום. חלק ניכר מההומור המוצלח של התוכניות האחרונות נותר ככל הנראה במכס: מערכון התקנות החדשות נגד רעש היה מבולבל וצפוי כמעט כמו הבניה העירונית עצמה, והסתיים בקול ענות חלושה. המערכון ששחזר את איחודם המאוחד, המשוחזר בפני עצמו, של חברי להקת משינה, לא היה מצחיק אבל כן היה ארוך (וצריך לומר, הוכיח שוב שמאור כהן הוא גדול חקייני המוסיקאים בישראל). ולבסוף, אפילו כתבת ליאור נרקיס ששודרה במסגרת "חדשות שישי" הייתה מצחיקה יותר מהמשפט "האמת היא, אני אדם שמתחרפן" (מפי עמיר בניון).

בסך הכול, התוכנית עמדה בסימן נוסטלגיה – הפגישה הראשונה של המקפלות לצלילי אתניקס, ציטוטים מ"גבעת חלפון", קטעים מתוך "צ'רלי וחצי", חידון התנ"ך, איחוד של משינה – ולא בכדי. עכשיו, כשהימים הבאמת נוראיים חלפו, הצפירות שככו ואבק המנגלים התפזר ופינה את מקומו להתפוצצות הצפויה של הר געש נוסף, אפשר לומר בבירור שיש לנו כאן יותר זיכרון מעצמאות, ויותר עבר מעתיד. אנחנו עסוקים בחקירות של ראשי ממשלה לשעבר על מה שעשו מזמן, במקום לחקור את ראשי הממשלה העכשוויים שלנו, אלה שנמצאים בארץ, על המכות שהם מתכוננים להמיט עלינו בעתיד. אנחנו נטפלים לעברה המפואר של ירושלים (ושושלת ריבלין בפרט), בלי לחשוב על העתיד שלה. איך אמר ביבי (מריאנו), "הגיע הזמן להשאיר את העתיד מאחורינו, ולהתחיל לצעוד בכיוון העבר". בקצב הזה, עוד נשתכנע.

 

 


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(42 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5