בערוץ אגו הכי חשוב לצאת גבר

יום רביעי 23 בדצמבר 2009 02:54 מאת: דאה הדר

בתכניתם החדשה "החיים על פי אגו" עוברים זוכי "המרוץ למיליון", גיא ושי, מסלול מזורז בבונדינג גברי מהזן הסטריאוטיפי ביותר. חיבור לצד הנשי? תשכחו מזה. הגבר של אגו הוא הסטיגמה של עצמו

"החיים על פי אגו", ערוץ אגו, 22:00

יש הרבה כלים ב"חיים ע"פ אגו", וגם שאלות - כמה שוקל הכלי? מה גודל הכלי? כמה עולה הכלי? דניאל בן אבן, המנכ"ל שמשווק את הטרקטורונים, מסביר, לאחר שדחף את מחירי סחורתו בפרצופו של הצופה, ש"חשוב שכשאתה בא לכלי אתה בודק שיהיה לו אוויר, שמן, מים וברקסים". מרכיבים אלה בולטים בהיעדרם בתוכנית המיועדת להגשים בשלט רחוק את "תשוקותיו של הגבר הישראלי הממוצע", ועולה השאלה מדוע לא שמו ברקס להפקה הזאת לפני שהיא יצאה לדרך. שי וגיא, זוכי תוכנית הריאליטי ה"מרוץ למיליון", מנצחים על הכל. נדמה שגיא, החסר נוכחות במיוחד מבין השניים, מנסה לרגעים להעביר מסרים סמויים באמצעות חולצות טי שהוא מחליף בקצב, עם הדפסים כמו French female ו-I'm going fucking nuts. מומחה לטרקטורונים מספר על הפעם שנתקע בוואדי של ביוב וכמעט נורה על ידי צלפים, והמנחים יוצאים לנסות את הכלים במה שנראה כעמק של שופכין. הכוונה היא למכור לנו יום בונדינג גברי מטורף של טסטוסטרון מרוכז. אלא שהכל מבוסס על מבוכה, עצירות והקנטות הדדיות שנועדו לערער את גבריותו של האחר, על מנת שכל אחד ייצא יותר גבר, כמו פארודיה לא מכוונת ולא מצחיקה על אתוס הגבר הישראלי במלוא האלימות והנביבות שבה.

בהמשך מגיע הצמד לחנות נשק. "וואלה, זה מגניב לגמרי, הסיפור הזה. זה מחזיר אותי לצבא, איזה פלאשבקים", אומר שי, "כל האקדחים והעניינים עושה לי חשק לירות חבל על הזמן". מה שמוביל אותנו למטווח בליווי מדריך הירי, חסנוביץ', שכאילו יורה בום בום כמספר שנות המדינה. המנחים הלחוצים עוברים מעין טקס חניכה משפיל. "לא לשכוח לדחוף אצבע", מתאמץ שי להפגין בקיאות. "נכון, לדגדג", משיב חסנוביץ', וממשיך להקניט ולערער. הוא מעדיף את גיא על שי, אבל לא רוכש כבוד גדול לשניהם, כשהמסר המובלע הוא - אני הכלי האמיתי.

מועקה של חרדת ביצוע מרחפת מעל הביקור בחנות הסקס של קולגה מעסקי חיי הלילה, אבל צמד הגברים יודע שהמופע חייב להימשך, לכן מנסה לזרום עם אביזרי הפיסטינג והוויברטורים, בהנחיית ד"ר לימור הסקסולוגית. נדמה כי הם מפחדים לחוות דעה על אביזר לפני שהם יודעים עבור מה ומי ולמה הוא מיועד.

אין כאן חגיגה של גבריות, אלא מסע חיפוש אחר הגבריות במובן העצוב, המסורס והשוביניסטי ביותר, שלא מוביל לשום מקום. לכל כלי יש מחיר והעיסוק בכלים כפייתי, אבל קשה למצוא כאן כלי אחד שווה באמת. הסוף נשאר פתוח, כשהשניים מתרחקים אל תוך הלילה ומסכמים שהיה מגניב לאללה. מה צפוי בהמשך, כשעל הפרק הראשון כבר שרפו טרקטורונים, אקדחים ודגדגנים? היאבקות בוץ עם כלבי אמסטף? מסיבת פיסטינג בקוקפיט של אפאצ'י? האם הכלים יעמדו במשימה? בינתיים נדמה שהם תקועים עמוק בוואדי של ביוב, ומרוב אגו אין את מי להזעיק לחילוץ.

תגיות: דאה הדר