בשביל שקשוקה צריך ביצים
יום רביעי 29 ביולי 2009 02:54 מאת: ירון פריד, הארץ
למיקי רוזנטל היו את הביצים לחקור את קשרי ההון והשלטון. לערוץ 1 היו את הביצים לשדר את הסרט שלו, "שיטת השקשוקה", שאף ערוץ אחר לא הסכים לשדר
מיקי רוזנטל. חובתו של עיתונאי חוקר
(תצלום: אייל טואג)
שיטת השקשוקה, ערוץ 1, 20:30
לא צריך להיות ד"ר שקשוקה כדי להבין שהם משקשקים. תחליטו אתם מי זה "הם", חשודים לא חסרים. החשדות חשובים כאן מן העובדות, ובזאת בדיוק גדולתו של הסרט "שיטת השקשוקה" שכמעט כל גוף שידור בישראל לא רצה לשדר, ולבסוף דווקא הערוץ הממלכתי הוא שמצא את העוז, או הביצים - ובלי ביצים הרי אין שקשוקה - להגיש לשיפוטנו במחבת רותחת. שיפוי (מלה מגעילה) או לא שיפוי (מהסוג שהעניקה משפחת עופר לרשות השידור בתמורה לאפשרות להביא את סרטון התגובה שלה), לחבר'ה מרוממה מגיע בהחלט איזה "שאפו". ברכות גם לאילן עבודי ומיקי רוזנטל, יוצרי הסרט שהיה לאגדה ומקרה מבחן עוד בטרם נצפתה דקה אחת מתוכו, על המועמדות לפרס אופיר, שיש לקוות שלא ידבק בו חשד לשחיתות כמעשה פרס ספיר.
» שיטת השקשוקה: ככה צריך להיראות ערוץ 1
» רייטינג: מיקי רוזנטל הפסיד לאחים עופר
» שיטת השקשוקה - לפרטים נוספים לחצו כאן
כמו בסרט טבע אתגרי, רוזנטל יצא למסע בעקבות המפלצת הדו-ראשית הידועה בכינויה "הון ושלטון". החיה הזו אינה נדירה אך מסוכנת מאוד כנראה, ולפי כל הסימנים דווקא מבקשי נפשה הם אלה שעומדים בפני הכחדה.
"לא תוכל לנצח אותם", אומרים לרוזנטל בנו ואשתו ומתכוונים לשיטה ולמוטביה הרבים, אבל רוזנטל - מעשן יותר מדי ולוקח ללב כל טריקת דלת וטלפון עד כדי חשש לבריאותו - לא התכוון לנצח את הבלתי מנוצחים, ולא יצא לקרקף את המפלצת ולתלות את שני ראשיה מעל האח המבוערת בטרקלין. מה שעניין אותו היה לבחון את אורחות חייה והתנהלותה, להעלות שאלות, ספקות ותהיות ולהאיר מיני חשדות לגבי כשרותה ונקיונה של אותה התנהלות, והאופן שבו היא משפיעה במישרין על האוויר שאנחנו נושמים, המוזיאונים שאנחנו פוקדים, התקשורת שאנחנו צורכים, המתנות שאנחנו מחלקים בלי משים לבעלי ההון מכספי המסים שאנחנו משלמים, והמוסר הציבורי שאנחנו אמורים לישון בשקט בידיעה שלא נשקפת סכנה לשלומו. זאת חובתו כעיתונאי חוקר.
זכותו לטעות פה ושם בפרטים, לא לדייק ועל אחת כמה וכמה לעשות מניפולציות, שלא לומר שקשוקה בעובדות, כפי שעשו לפניו טובי הדוקומנטריסטים הפופוליסטים (לא מלה גסה), כמו הלוחם הגדול בתאגידים, מייקל מור. משפחת עופר משוכנעת ש"עובדות" זה גלגל ההצלה שלה, אבל לא מבינה שלעובדות פנים רבות ולשקשוקה ריח אחד ויחיד, שגם תתרנים גמורים יכולים להריח, וסתימת נחיריים פשוט לא תועיל.
הסרט - עם פסקול אקורדיונים ומפוחיות, בובות בסגנון "צעצוע של סיפור" ושלל פעלולים - מבדר כשם שהוא מטריד. רוזנטל סיכן למענו כל מה שאפשר. משפחת עופר סיכנה לכל היותר הון סיכון. בסרטון התגובה הסינתטי והסטרילי שלה היה כל מה שכסף יכול לקנות, ורק לא נשמה מדממת מהסוג שרוזנטל הציע חינם כשהתנדב להיצלב מול האויב. "חלאה", סיננה לעברו אביבה עופר. שיר הסיום נקרא "קרנפים". מי פה החלאה ומי כאן התקרנף? איך שלא הופכים את זה, התשובה ממש, אבל ממש, מדכאת.
תגיות:
ירון פריד,
שיטת השקשוקה