טלוויזיה

עדכנו אותנו




הזירה: גל אוחובסקי תקוע בתחילת המילניום

יום שישי 15 במרץ 2013 00:16 מאת: זיו יצחקי, עכבר העיר

בין דיון מיותר על קיומו של מגזין פלייבויי הישראלי, כתבה משעממת על סרט ישן ושיחה על חייה הפרטיים של יהודית קציר, נדמה שמגזין התרבות החדש של אוחובסקי בערוץ 1 סובל מאנכרוניזם כרוני



תתקדם. אוחובסקי ב"הזירה" (צילום מסך)

פרסומת

בפייסבוק מסתובב עכשיו פוסט שמספר איזה כיף היה לגדול בשנות ה-80. סקייטים, אופניים בלי ברקסים וטייפ דאבל קאסט נמנו כפריטים נוסטלגיים (וכרשימת ציוד הכרחית לכל היפסטר). ברשימה גם מוסיפים שהיה רק ערוץ אחד, והסתדרנו בסדר גמור (לפחות אלה שהתגברו על חרדות הנטישה שעוררו מרקו ונילס הולגרסון בכל קיץ).

במסגרת לוח השידורים החדש של אותו ערוץ החליטו להקדיש את יום חמישי לסרט תעודה על אורי ליפשיץ, שלו קדמה תכנית התרבות החדשה "הזירה" בהנחיית גל אוחובסקי. למי שהתיאור הזה נשמע מוכר, זה בגלל שלפני 13 שנה היתה לו בדיוק את אותה תכנית, רק שקראו לה "המעגל הקטן", בניסיון למיתוג אליטיסטי יותר של המעגל הגדול של דן שילון.

בעוד ששילון מתכנן את הקאמבק שלו והודה כבר שהפורמט יצטרך לעבור שינויים והתאמות לעידן החדש, אוחובסקי מתמסר כולו לוינטאג' ועושה פחות או יותר את אותו דבר כמו פעם. זאת אומרת, ניסיון לא להפוך לקריקטורה כמו יעל דן קצרת הרוח ולדון בתרבות גבוהה ונמוכה בסבבה. אוחובסקי מקדיש את כמות הזמן הנחוצה לכל אייטם ואייטם בדיוק מופתי, אך התכנים של אותם אייטמים לא נהנים מאותו טיפול קפדני.

זה מתחיל בדיון עם פאנל על השאלות איך מיישבים את הסתירה בין אמנותו לחייו הפרטיים של שמוליק קראוס ומה דעתם על גיליון הפלייבוי החדש. על אף נוכחותה של דנה מודן באולפן, ההרכב מתייחס בשיא הרצינות לדיון הזה, כאילו אנו עדיין מצויים בזמנים שבהם אליטה מכוונת את מה שהציבור יוכל לראות או לשמוע. כמו שציינה מודן, הדיון על פלייבוי בעידן ההתאמה האישית המקסימלית בלחיצת כפתור נשמע מיותר. אפילו המבקרת והפעילה הפמיניסטית (בכל זאת, רשות השידור, אי אפשר לומר אקטיביסטית) אורטל בן דיין מושכת בכתפיים ואומרת שהיא באמת לא יודעת איך להתייחס לשאלה הזאת, כשמדי בערב בפריים טיים מחפיצים נשים בדרכים הרבה יותר מתוחכמות ואלימות. אז אולי בכל זאת לא הכל נשאר אותו דבר? מצד שני, בן דיין היא הראשונה בתולדות התכנית לומר את ה'אני לא הפרעתי לך, אל תפריע לי' המסורתי. אז נסגור בינתיים על תיקו.

#alt
התמסרות לוינטאג'. מתוך "הזירה" (צילום מסך)


משם שוקעת "הזירה" עוד יותר בהרגלים הרעים של תחילת המילניום. אוחובסקי רוצה שיהיה גם תרבותי וגם מעניין, ולכן חצי מהשיחה מוקדש לשאלה האם הסופרת יהודית קציר חשה שלא בנוח עם כך שחייה הפרטיים מתנוססים על העיתון הנפוץ במדינה, כתירוץ לדון בפרטי הרכילות על חייה האישיים. כדי לאזן את מה שסווג פעם כגבוה עם העממי מצטרפת קרן פלס לשיחה. אולי הזמנים כן השתנו, אם קציר מודה שאינה יכולה לעמוד במשימה של כתיבת טור אישי שבועי, בעוד שפלס לא מבינה מה הקושי לחלוק את הבנאליה שלה עם הציבור על בסיס קבוע.

אחר כך קורה משהו משונה ביותר, כשיוצאים לכתבה ארוכה ארוכה בסגנון היומן של פעם על הסרט "שלושה ימים וילד". שתי נקודות על יצירתיות למערכת על כך שהצליחה לאתר קלאסיקה קולנועית ישראלית לדוש בה עד כדי שעמום מוחלט שאיננה "לאן נעלם דניאל וקס".

כדי שכל מי שנמצא בתרדמות ב-40 שנה האחרונות יתעורר, מוקדש הפאנל האחרון לדיוויד בואי ולפינק פלויד. למרות שהמקרה של בואי טעון בפוטנציאל מרתק לדיון על שימוש במדיה חדשה על ידי אייקונים ותיקים, מישהו מזכיר בלשון רפה שיש אינטרנט ואפשר להקשיב לאלבום שלו שם. מי שאמור לזהות את אליוט בפאנל מכיר אותה בשם פוליאנה פרנק, ניב הדס בעיקר מגחך וד"ר נדב אפל מוכיח שכן, כנראה שהזמנים אכן השתנו אם כולם דנים בכובד ראש בסוגיה אם dark side of the moon מרגש אותם. באייטיז אף אחד לא היה מעז לומר את המילה 'מרגש' ופינק פלויד באותו משפט.





תגיות: גל אוחובסקי, זיו יצחקי, ערוץ 1, רשות השידור

(8 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • עוזי 26/04/2013 20:13:54

  • צבי 15/03/2013 15:11:03

  • רוזנר 15/03/2013 14:21:39

  • זיו 15/03/2013 12:39:28